הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי" - עורך המשנה
יבמות סד ע"ב
מתני'. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל. גירשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים. ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.
גמ'. ת"ר. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: +בראשית ט"ז+ מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא, או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.
...
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות - שתי שנים ומחצה, כנגד שלשה עיבורים.
רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות,
דאמר מר: בר"ה נפקדו שרה, רחל וחנה.
אמר רבה: ליתנהו להני כללי, מכדי מתני' מאן תקין? רבי, והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב: +תהלים צ'+ ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל. גירשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים. ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.
2.
הגמרא מוסיפה דין של כתובה:
גמ'. ת"ר. נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה.
3.
הגמרא מחפשת "מקור" בתורה:
אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: +בראשית ט"ז+ מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא, או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.
4.
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות - שתי שנים ומחצה, כנגד שלשה עיבורים.
בשם רב נקבע שדין המשנה היה נכון בעבר ההיסטורי [בימי האבות?] אבל "בדורות האחרונים" - הדין שונה.
4.1
בפשטות, הכוונה היא, שבאופן יחסי בדורות האחרונים אי אפשר לחכות 10 שנים כי אולי אחר כך לא יספיק להוליד [כך מפרש ב"מתיתבא"].
4.2
מה הכוונה "בדורות האחרונים"? נראה, שהכוונה היא לכל התקופות שאחרי תקופת האבות.
5.
רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות,
דאמר מר: בר"ה נפקדו שרה, רחל וחנה.
רבה בשם רב נחמן חולק על "רב" בנקודה אחת, לא "שתי שנים ומחצה" אלא "שלש שנים".
מעניין: לא מנוסח כאן כבדרך כלל "אמר רבה אמר רב נחמן" אלא "רבה אמר רב נחמן"
6.
אמר רבה: ליתנהו להני כללי,
רבה סובר/פוסק שהכללים לעיל בסעיפים 4-5 לא תקפים!
הערה: כאן רבה חולק על דברי עצמו בשם רב נחמן במשפט הקודם?
7.
רבה מסביר את פסיקתו:
מכדי מתני' מאן תקין? רבי,
והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב: +תהלים צ'+ ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
רבה מסביר ש"רבי" הוא זה שערך את המשניות בש"ס, וממילא הוא כתב את משנתנו שמתאימה לתקופתו וממילא בהכרח ש"רבי" סובר שבתקופתו כן תקפים הכללים שבמשנתנו - ולא כרב וכרב נחמן בסעיפים 4-5 לעיל.
8.
בהמשך לנ"ל הגמרא מצטטת את הפסוק בספר תהילים שמשמע ממנו שכבר בימי דוד המלך תוחלת החיים היתה כשבעים שנה, ובוודאי שלפחות כך היה בימי "רבי", ובכל אופן הוא כתב את דין המשנה.
9.
רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ז
לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה. נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד,
הרמב"ם פוסק כמשנתנו, וכמסקנת סוגייתנו.
10.
כמה הערות יסודיות בתורה שבעל פה:
נחזור לדברי רבה לעיל בסעיף 7:
מכדי מתני' מאן תקין? רבי,
והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב: +תהלים צ'+ ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
א.
מה פרוש ש"רבי "תקין" את מתניתין? בפשטות לא מדובר רק על משנתנו אלא על כל המשניות בש"ס
ב.
ומה פרוש שרבי "תקין"?
ג.
הוא אסף וליקט ממה שהיה לפניו "ורק" קבע מה ייכלל במשנה?
ד.
הוא "חיבר" [="המציא"] בעצמו את כל המשניות על סמך כל הידע שהיה בדורו. הוא גם ניסח וגם פסק את ההלכה כשמצא לנכון. פסיקת ההלכה היתה באמצעות כללי פסיקה שנמסרו לתלמידיו.
ה.
משהו ביניים מהאפשרויות לעיל: הוא השתמש בכל מה שקיבל מדורות קדומים ובחומר הזה הוא גם השאיר משניות כניסוחם הקדום, ואת חלקם הוא ערך/שינה/ניסח כהבנתו וכסמכותו. וכובן גם הכריע את ההלכה [כבסעיף הקודם].
ו.
את כל הנ"ל אפשר לשייך הן על "עריכת" המשניות והן על "כתיבת" המשניות.
ז.
על כל הנ"ל יש דיון מורחב בספרות ההלכתית-היסטורית-מדעית.
ח.
קרית מלך על הקדמת הרמב"ם:
1.
רבנו הקדוש חבר המשנה, יבמות דף ס"ד ב' מכדי מתני' מאן תקין רבי
הוא מוכיח מסוגייתנו שרבי "חבר" המשנה. לא ברור לאיזו אפשרות הוא מתכוון מהנאמר לעיל בסעיפים ג-ו.
משמע שבסוגייתנו מובא המקור העיקרי ו"הראשון" לכך, ש"רבי" חיבר את המשנה!
2.
ובביצה דך ב' ב' מכדי מתני' מאן סתמי' רבי
הוא מסביר ש"רבי" "סתם" משניות. כלומר, הא גם "ערך" בזה שהשמיט את שם החכם, והוא גם פסק הלכה על ידי זה ש"סתם" את המשנה.
3.
ובחולין דף פ"ה א' ראה רבי דבריו כו' ושנאו כו'
הוא מדגיש ש"רבי" לפעמים קבע הלכה כאחת הדעות במשנה מסויימת [שאותה הוא "רק" מצטט ממקור קדום] ובמקום אחר הוא כתב משנה אחרת באותו נושא באופן של "סתם משנה" כדי ללמדנו את פסק ההלכה!
4.
ובב"מ דף פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה ובכ"ד.
כאן הוא כנראה מדגיש ש"רבי" היה "סוף תקופה" ולא היה מישהו אחריו ש"ערך" את המשניות.
ט.
מסוגייתנו משמע שאם רבי שיבץ משנה הלכתית בהכרח שהלכה זו תקפה בזמנו,
ועל כך נראה להקשות, הרי הרבה משניות "הלכתיות" משובצות במשניות בש"ס למרות שלא היו תקפות בזמן "רבי". על משניות אלה נאמר בגמרא "משנה לא זזה ממקומה"!
ואולי יש ליישב את דברי רבה: בכל אותן משניות שעליהם נאמר "משנה לא זזה ממקומה" מדובר שיש משנה [או לפחות ברייתא ש"רבי" הכירה] נוספת שבה הובאה ההלכה "הסופית". אבל לא יתכן ש"רבי" "יכתוב" משנה בש"ס - שאין מקור תנאי נוסף שמתייחס לנושא שבאותה משנה - שאיננה להלכה.
