הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך?"
יבמות ס ע"א
תניא, ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשירה לכהונה, שנאמר: +במדבר לא+ וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, והרי פנחס עמהם. ורבנן? לעבדים ולשפחות. אי הכי, בת שלש שנים ויום אחד נמי! כדרב הונא; דרב הונא רמי, כתיב: +במדבר לא+ כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, הא אינה יודעת - קיימו, מכלל דהטף בין ידעו בין לא ידעו - קיימו; וכתיב: +במדבר לא+ וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, הא ידעי - הרוגו! הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר. תניא נמי הכי: וכל אשה יודעת איש - בראויה ליבעל הכתוב מדבר, אתה אומר: בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר: וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר. מנא ידעי? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות - בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות - בידוע שאינה ראויה ליבעל. אמר רב נחמן: סימן לעבירה - הדרוקן. כיוצא בדבר אתה אומר: +שופטים כ"א+ וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעו איש למשכב זכר, מנא ידעי? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה - ריחה נודף, בתולה - אין ריחה נודף. ונעברינהו לפני ציץ! אמר רב כהנא בריה דרב נתן: +שמות כ"ח+ לרצון להם כתיב, לרצון ולא לפורענות. אי הכי, במדין נמי! אמר רב אשי: להם כתיב, להם לרצון ולא לפורענות, ולעובדי כוכבים אפילו לפורענות. אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך? מאי כללא? דאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, ושגר רבי את רבי רומנוס ובדקה, ומצא בה בת גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה; אמר ליה: בפירוש שמיע לי. ואי מכללא מאי? דלמא שאני התם, הואיל ואנסיב - אנסיב, דהא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא - נשוי! הכי השתא, בשלמא התם סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, הכא סופה להיות זונה תחתיו? רב ספרא מתני לה מכללא, וקשיא ליה, ומשני ליה הכי. ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אמר ליה ר"נ בר יצחק: מאי האי? אמר ליה, דאמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר"ש בן יוחאי: אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא, מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאונך.
מבנה הסוגיה:
1.
תניא, ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשירה לכהונה, שנאמר: +במדבר לא+ וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, והרי פנחס עמהם.
ורבנן? לעבדים ולשפחות.
1.1
מיהם רבנן?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עח עמוד א: [סוגיה מקבילה]
ר' אליעזר בן יעקב אומר: גר.
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשרה לכהונה, שנאמר: וכל הטף בנשים... החיו לכם, והלא פינחס היה עמהם.
ורבנן? החיו לכם - לעבדים ולשפחות.
וכולן מקרא אחד דרשו: אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל -
רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל,
רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע - ואפילו מקצת זרע,
רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל,
רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל.
מוכח מהגמרא במסכת קידושין ש"רבנן" שחולקם על רשב"י הם: רבי יהודה; רבי אליעזר בן יעקב ורבי יוסי. [הערה: רבי אליעזר בן יעקב כאן הוא כנראה תלמיד רבי עקיבא ולא התנא שחי בתקופת רבי יוחנן בן זכאי שעליו נאמר, שהלכה תמיד כמותו ומשנתו קב ונקי [ראה מה שכתבנו אודותיו בדף הנוכחי של הגמרא].
2.
אי הכי, בת שלש שנים ויום אחד נמי!
כדרב הונא; דרב הונא רמי, כתיב: +במדבר לא+ כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, הא אינה יודעת - קיימו, מכלל דהטף בין ידעו בין לא ידעו - קיימו; וכתיב: +במדבר לא+ וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, הא ידעי - הרוגו! הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.
הגמרא מיישבת את שיטת רשב"י לפי הסברו של רב הונא. ברור שכבר רשב"י הכיר דרשות אלה.
תניא נמי הכי: וכל אשה יודעת איש - בראויה ליבעל הכתוב מדבר, אתה אומר: בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר: וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.
עד כאן משמע מהדיון בגמרא - שדנים בעיקר בדינו של רשב"י - שהלכה כמותו.
3.
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי.
4.
אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך?
מדוע רבי זירא צריך לשאול את רבי יעקב בר אידי אם שמע את הדבר מפיו של ריב"ל, מדוע שלא יקבל את הדברים כפשוטם ששמע מפיו?
ונראה לומר, שלא כל תלמיד רשאי היה למסור את דברי רבותיו בלשון של הכרעה ["הלכה כ..."]!
5.
הגמרא מציעה אפשרות כיצד היה ללמוד את ההלכה מתוך דברים שאמר ריב"ל - גם אם לא פסק בפירוש שהלכה כרשב"י.
מאי כללא?
דאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, ושגר רבי את רבי רומנוס ובדקה, ומצא בה בת גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה;
ניתן היה ללמוד שריב"ל פוסק כרשב"י מכך שהוא העיד מה פסק "רבי" הלכה למעשה. כלומר, מדובר בהלכה למעשה שפסק "רבי". המעשה של רבי ידוע לנו מתוך עדותו של ריב"ל ולא מתוך משנה או ברייתא!
והגמרא מתכוונת לכך שרבי יעקב בר אידי שמע מריב"ל את ה"סיפור" הנ"ל על המעשה של "רבי".
6.
אמר ליה: בפירוש שמיע לי.
בכל אופן רבי יעקב בר אידי עומד על שלו ומצהיר, שהוא שמע מריב"ל במפורש גם את הפסיקה המפורשת כרשב"י.
7.
ואי מכללא מאי?
הגמרא שואלת מדוע אי אפשר היה להסתפק ב"מכללא". אולי שאלת הגמרא היא על ריב"ל עצמו, אם הוא מסר מה שפסק "רבי" מדוע הוא היה צריך גם לפסוק במפורש כרש"בי, הרי כך משמע כבר מ"רבי".
8.
דלמא שאני התם, הואיל ואנסיב - אנסיב,
הגמרא מיישבת מדוע מהמעשה של "רבי" אין הוכחה חד משמעית.
8.1
דהא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא - נשוי!
8.2
הכי השתא, בשלמא התם סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, הכא סופה להיות זונה תחתיו?
8.3
רב ספרא מתני לה מכללא, וקשיא ליה, ומשני ליה הכי.
9.
ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד,
אמר ליה ר"נ בר יצחק [=רב נחמן בר יצחק]: מאי האי?
אמר ליה, דאמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר"ש בן יוחאי:
אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא, מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאונך.
רב נחמן בר יצחק פסק שלא כרשב"י.
אבל לא מובן מדוע כך הוא פסק, והרי זה נגד ריב"ל!
9.1
ואולי הוא פסק שרבי יעקב בר אידי פסק [כי כך הבין מריב"ל] רק "מכללא", ורב נחמן לא מקבל זאת.
יוצא ["חידוש"], שחכם מאוחר רשאי לפסוק גם מה היתה מציאות הפסיקה של חכם קדום יותר, האם הוא שמע ממש פסיקת הלכה מרבו או שרק כך הבין [אותו חכם קדמון] מדברי רבו.
9.2
ואולי רב נחמן בר יצחק פסק שלא כריב"ל בגלל שרבים חלוקים עליו - ראה לעיל סעיף 1! [אבל מדוע ריב"ל עצמו לא פסק כרבים?]
10.
הרחבה לגבי הסבר המושג "ואי מכללא מאי?":
הליכות עולם שער שני פרק ב:
כב. פעמים כשהוא אומר הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר פריך ואי מכללא מאי, כלומר ואי נמי מכללא מאי הוי הא שפיר שמעינן לה מכללא כמו בפירוש, ופעמים לא פריך ואי מכללא מאי.
ויש לומר דלא שייך להקשות ואי מכללא מאי אלא היכא ששואל הא דפלוני בפירוש איתמר או מכללא איתמר ומייתי כללא ומסיק בפירוש איתמר אז שייך למיפרך ואי מכללא מאי משום דכיון דקא טרח ומהדר לאסוקי דבפירוש איתמר ולא מכללא נראה שיש גריעות בכלל. כי הא דפרק הבא על יבמתו אמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כר' שמעון בן יוחאי א"ל רבי זירא לרבי יעקב בר אידי בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך מקשה ואי מכללא מאי ומתרץ משום דאיכא למימר שאני התם וכו', וכן כל כי האי גוונא,
הוא מביא דוגמא מסוגייתנו לכך, שרק אם חכם שואל מחכם אחר אם שמע את ההלכה מרבו בפירוש אז אם מועלית אפשרות ששמע "רק" "מכללא" אז חוזרת השאלה "ואי מכללא מאי" - כפי שהסברנו בסוגייתנו.
10.1
אבל בכל מקום שאומר לפי האמת הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר כגון ההיא דשבועות פ"ג אמר רב פפא הא דרבי אבהו לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דאמר רב אידי בר אבין וכו' ודכוותה טובא בכל כי האי גוונא לא שייך להקשות ואי מכללא מאי משום דקושטא קאמר:
10.2
גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל ריד:
ואי מכללא מאי. ברכות (דף יב ע"א), ופרש"י ז"ל מה גריעות יש בכלל. ואיכא למידק דאימא אדרבא איפכא קאמר, דאתי למימר דלאו בפירוש איתמר, דאי בפירוש איתמר תיקשי לך תרתי מימרי למה לי כיון דמחד נשמע חבריה, אבל מכללא איתמר ניחא, שאין גריעות בכלל.
כאן הוא מעלה שאלה חשובה: אם באמת יש שני מאמרים של אותו חכם שניתן להסיק דין מסויים משני המאמרים הרי שאחד מהם מיותר [דומה לביטוי אחר בש"ס - "והא אמרה... חדא זימנא"] – ובסוגייתנו שני הדינים נאמרו ממש על ידי אותם חכמים,
10.3
ויראה ליישב עם מה שמקשים התוס' בכל מקום שאומר מכללא איתמר, ומאן דאמר מכללא למאי אמרה, מעצמינו נדע מחד מימרא אידך, בהא ניחא דכי פריך "ואי מכללא מאי" לא פריך למה שאמר הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא, דשפיר קאמר כי היכי דלא תיקשי לך תרתי מימרי דרבי יוחנן למה לי,
אמנם פריך דסוף סוף ההוא דנחית לאשמועינן חדא מכלל חברתה מאי אשמעינן מעצמינו היינו יודעים,
אלא ודאי מדאיצטריך לאשמועינן שמע מינה דהוה שום גריעות בכלל, דאי לא אשמעינן הוה טעינן ולא הוה נפקא לן דינא, להכי בעי ואי מכללא מה גריעות יש דאיצטריך להשמיענו דאינו גריעות כמו שהיינו טועים.
הסבר דבריו: כשהגמרא שואלת "ואי מכללא מאי?" אין פירושו למה בכלל יש דין מכללא, אלא כוונת השאלה היא לגלות מהי הגריעותא [לא משמע כך מרש"י בסוגייתנו] באותו דין שהלימוד מכללא בא לשלול - וכפי שבסוגייתנו עונה הגמרא.
10.4
ולסיכום: לעניין הביטוי "אמר רב... אמר רב..." יש אפשרות לומר [חידוש]: הכוונה היא בלימוד של מכללא, כלומר כאשר נאמר בגמרא באופן כללי, לדוגמא: "אמר רב יהודה אמר שמואל", הכוונה היא, שרב יהודה "רק" למד זאת מכללא מדברי שמואל, ואילו דברי שמואל עצמם [שמהם רב יהודה הסיק את דינו] לא מובאים בכלל ואינם ידועים לנו. ואולי הסבר זה מסייע לנו להסביר את ההבדל ביו ביטוי זה לביטוי מקביל: "אמר רב... משום רב..." כשאחד מהם מלמד שהתלמיד ממש מצטט את רבו והשני - שהתלמיד מסיק מדברי רבו, אלא שהסבר אחד מתאים - כנראה - לפעמים ל"אמר רב.. אמר רב...", ולפעמים מתאים דווקא ל"אמר רב... משום רב..."
11.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:
האמנם האמת יורה דרכו דאף היכא דלא אמרוה מכללא ובפירושא איתאמרא ניהלייהו עכ"ז רבים וגדולים לפעמים היו טועים בקבלתם והוו אמרי השמועה הפך מכוונת רבם וזה מתברר מהא דאיתא בפרק מי שמתו דף כ"ה א' גניבא משמיה דרב אמר וכו' א"ר יוסף שאריה ליה מאריה לגניבא השתא וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל מחול לו רבונו דודאי שקר העיד על רב
וכן איתא תו בפרק בכל מערבין דף כ"ט א' א"ר יוסף שרא ליה מאריה לר' מנשיא בר שגובלי אנא אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא דתנן וכו'...
גם כאשר חכם אומר ששמע הלכה מפורשת מרבו יתכן שטעה !!!
12.
מבוא התלמוד לר' יוסף בן עקנין פרק ג:
נט. כל היכא דאיתמר בה הא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר מהלכה אחרת היא או מפרק אחר, ובפירש נאמר מאותה ההלכה לאותה דגורס בה.
הוא מסביר שמשמעות המושג היא: הדין של החכם המוקדם נאמר בסוגיה אחרת ולא על הסוגיה המדוברת. [נראה מדבריו שאין הבחנה אם התלמיד שמע ממש את דברי רבו או שהיה צריך לדקדק בדבריו ולהוציא מהם את המסקנה]
13.
הליכות עולם שער שני פרק א:
כה. כל היכא דאמרינן הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר הכי פירושה לאו בפירוש אמרה ממש להא מילתא אלא מכלל דבריו שאמר במקום אחר שמעינן לה, ומה שיש לדקדק בשיטה זו אכתבנו בפ"ב בס"ד:
14.
ונראה לענ"ד לומר [חידוש]: אם חכם אמר ששמע את הדין בפירוש מרבו, הרי שלפנינו 2 חכמים שאומרים את אותו דין, אבל אם התלמיד "רק" הבין מדברי רבו שכך הוא הדין, הרי שניתן לחלוק על התלמיד ולומר שאפשר להבין מדברי רבו גם אפשרות אחרת.
לגבי הכרעת הלכה עדיין יש מקום להסתפק: האם כאשר חכם אומר ישירות מרבו – שניהם נחשבים כ 2 דעות [לצורך הכרעה כרבים נגד היחיד] או דווקא הפוך: אם החכם "רק" מצטט את דברי רבו שניהם נחשבים כדעה אחת, אולם אם התלמיד אמר את הדין מכיון שכך הבין מדברי רבו יתכן שדווקא במקרה כזה יש לפנינו 2 דעות.
15.
ראה גם מה שכתבנו על מסכת עירובין דך מו:
