הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי אליעזר בן יעקב - מתי?
יבמות ס ע"א
אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא - ר' אלעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר. אמר רב הונא אמר רב: הלכה כר' אליעזר בן יעקב, וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. איכא דאמרי, אמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? סבר לה כרבי אלעזר. ומי סבר לה כותיה? והא קיימא לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, ואילו בהא אמר רב עמרם אמר רב: אין הלכה כרבי אלעזר! קשיא. רב אשי אמר: ביש חלל מחייבי עשה קמיפלגי, רבי אליעזר בן יעקב סבר: יש חלל מחייבי עשה, ורבנן סברי: אין חלל מחייבי עשה. מ"ט דראב"י? דכתיב: +ויקרא כ"א+ אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה וגו', וכתיב: ולא יחלל זרעו בעמיו אכולהו. ורבנן? אלה הפסיק הענין. ורבי אליעזר בן יעקב אמר: אלה - למעוטי נדה.
מבנה הסוגיה:
1.
המחלוקת בברייתא:
אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא - ר' אלעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר.
2.
אמר רב הונא אמר רב: הלכה כר' אליעזר בן יעקב,
וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
"רב גידל" היה תלמידו של רב, ואחרי פטירותו של רב היה תלמידו של רב הונא. קצת קשה, שהרי ברור שרב הונא היה תלמיד "גדול" יותר מרב גידל, ומדוע הגמרא מביאה שגם רב גידל ציטט את פסק דינו של "רב".
קשור לבעיה הכללית בש"ס אודות הביטוי "וכן אמר..."
2.1
הערה: בדרך כלל כאשר אמורא פוסק במחלוקת תנאים הרי שיש עדיפות לניסוח ההכרעה כבסוגייתנו: "הלכה כרב..." ולא לפרט את ההלכה עצמה.
3.
איכא דאמרי,
אמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? סבר לה כרבי אלעזר.
הגמרא מביאה מסורת אחרת של הדברים. לא מדובר שרב הונא אמר בשם רב שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב, אלא הוא דן בנימוק לדברי רבי אליעזר בן יעקב.
3.1
הנימוק לשיטת רבי אליעזר בן יעקב - הוא סובר כרבי אלעזר, כלומר, הדין של רבי אליעזר בן יעקב שהולד שנולד מכהן גדול שנשא את אנוסת חברו ומפותת חברו הוא חלל, וזה על פי שיטת רבי אלעזר [בברייתא ביבמות דף סא - בדף הבא] שפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, וכיון שהיא זונה הרי היא אסורה עליו באיסור "לאו", והנולד מחייבי לאוין הוא חלל.
3.2
האם לפי ה"איכא דאמרי" רב הונא כלל לא פסק כרבי אליעזר בן יעקב אלא רק חיפש נימוק לשיטתו?
4.
מקשה הגמרא:
ומי סבר לה כותיה?
והא קיימא לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי,
ואילו בהא אמר רב עמרם אמר רב: אין הלכה כרבי אלעזר!
הגמרא מקשה: כיצד יתכן לומר שרבי אליעזר בן יעקב סובר כרבי אלעזר, הרי רב עמרם בשם "רב" פסק שלא כרבי אלעזר באותה ברייתא!
4.1
וקשה מאד: מדוע הגמרא מקשה רק על ה"איכא דאמרי", הרי גם לפי המסורת הראשונה רב עצמו פסק כרבי אליעזר בן יעקב ויש להניח שבגלל הנימוק שמובא ב"איכא דאמרי", וממילא קשה, שרב עצמו לא פוסק כרבי אלעזר!
4.2
ומוכרחים לומר, שלפי הדעה הראשונה - שלפני ה"איכא דאמרי" - הנימוק לרבי אליעזר בן יעקב הוא שונה!
4.3
בקטע הנ"ל - בסעיף 4 - הגמרא קובעת שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב לא בגלל שרב פסק כמותו - כי לפי ה"איכא דאמרי" לא נאמר שרב פסק רבי אליעזר בן יעקב. אלא הלכה כמותו כי כך מוסכם על כל החכמים - "קיימא לן" ש"משנת רבי אליעזר בן יעקב קב נקי" - והלכה כמותו [אמנם הסיום של "והלכה כמותו" לא נאמר בגמרא].
4.4
ואולי כוונת הביטוי "קיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי" היא שבוודאי יש לו סברא שלא ידועה לחכמים [ודווקא לא כסברא שהועלתה על ידי רב]! ראה גם בהרחבה במקורות שבסעיף 7 להלן.
5.
קשיא.
הגמרא נשארת בקושיה
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנט, שמסוגייתנו מוכח שהכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב תקף גם כשדבריו מובאים בברייתא ולא רק במשנה [ראה בהרחבה להלן].
ושם, שזאת מחלוקת סוגיות, ובעיקר מעניינת הערתו שם, שבזה שהגמרא כאן מסיימת ב"קשיא" מוכיח שבאמת לא ברור בהחלט שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב גם בברייתא.
לפי הנ"ל יתכן לומר שבתחילת הסוגיה רב הונא בשם רב וגם תלמידו שפסקו כרבי אליעזר בן יעקב באמת לא בגלל שתלמודו הוא "קב ונקי", כלומר, לא בגלל כלל כללי בש"ס [ואולי בגלל שמדובר כאן בברייתא], אלא בגלל עניין נקודתי בסוגייתנו!
וכן מדובר כאן אפילו נגד רבים "רבנן"/"חכמים" [ראה להלן]
7.
כללים לגבי "רבי אליעזר בן יעקב". דברים שכבר כתבנו עליהם בסוגיות שונות בש"ס:
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:
תמד. נחזור לענין פסקי ההלכה. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבי יהושע ורבן גמליאל הלכה כרבן גמליאל. הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחבריו, כן מסיק בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו ב). הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום, דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי,
ופירש רש"י ז"ל בסוף פרק התקבל (גיטין דף סז א ד"ה קב ונקי) לא הרבה תלמוד כשאר חבריו אבל מה שאומר נקי הוא שהלכה כמותו לעולם.
לרש"י: הלכה כמותו לעולם.
7.1
ורשב"ם ז"ל כתב בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלח א ד"ה יורשין) דבברייתא נמי הלכה כמותו.
גם בברייתא הלכה כמותו
7.2
וכתב הר"ן בשבועות דף מב א) דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב דוקא לגבי יחיד
הלכה כמותו דווקא נגד יחיד.
7.3
ואמרינן בפרק בתרא דשבועות דהיכא דמוכח דלאו כוותיה, לא סמכינן אהאי כלל דרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.
אם מוכח שלא כמותו אין הלכה כמותו. מה פירוש "מוכח"? או על ידי אמורא שפסק שלא כמותו או על ידי שמוכח מ"סתמא דגמרא".
7.4
כתב הרא"ש ז"ל ריש פרק מי שהוציאוהו (עירובין פ"ד ס"ב), אף על גב דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, בהא לית הלכתא כוותיה, כיון דרב פפא סבר כרבנן,
אם אמורא לא סובר כמותו אין הלכה כמותו.
הערה: אולי כי מדובר דווקא ב"רב פפא" בדור שלפני הכרעת רב אשי ורבינא.
אולי כי רב פפא מעדיף את "רבנן", ואין הלכה כמותו נגד רבים.
7.5
ושמא זאת אינה מן המנין [ק"ב], כי כתב רבינו חננאל מפי הקבלה דק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא.
יש "קבלה" למספר המקרים שהלכה כמותו.
נראה, שמכאן, שהכלל שהלכה כמותו היא "קבלה" - היא מסורת עתיקה - ובגלל נימוקים נסתרים. או בגלל שחכמים קיבלו עליהם את פסיקותיו!
7.6
ובפרק שלישי דנדרים דף כג ב) בעי תלמודא אי הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, וכתב הרא"ש ז"ל (שם בפירושו ד"ה הלכתא) אף על גב דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, הכא מסתבר טעמייהו דרבנן, עכ"ל (מהר"י קארו כללי הגמרא בהליכות עולם שער ה' פ"א אות ג').
"מסתבר טעמיה" הוא כלל שגובר על הכלל של הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
כלל חשוב ויסודי בדברי השל"ה:
ודע דבכל הנזכרים לעיל שהלכה כמותם, הן אותם שזכרתי הן אותם שאזכירם, זהו הכל מן הסתם, אבל כשאמורא אחד או סתם תלמודא פוסק כאידך בהדיא, אזי בזה הענין סתרו את הכלל, כי הכלל לא נאמר אלא בסתם, והוא קרוב למה שכתב הרא"ש ז"ל. וכן הוא בהדיא פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ו (ב) ומ"ז (א) היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר. "
הוא קובע כלל יסודי לגבי כל כללי ההכרעה שעוסקים בהכרעה כחכם מסויים. הכללים הם "מן הסתם", אבל אם אמורא פוסק שלא לפי הכלל או שכך משמע מ"סתמא דגמרא" הרי שאין תוקף לכלל.
7.6
נראה שמוכח מדבריו, שכללי ההכרעה בש"ס שפוסקים שהלכה כחכם מסויים, שתקפים כל עוד אין הכרעה אחרת בש"ס - על ידי אמורא או על ידי "סתמא דגמרא".
כנראה שהוא מתכוון גם לגבי תנאים - כגון "הלכה כרשב"ג במשנתנו" - וגם לגבי אמוראים - כגון "הלכה כרב באיסורים".
מוכח מכאן שכללי ההכרעה ה"אישיים" נקבעו בזמן קדום יותר לתקופת "עורך הגמרא"!
7.7
כמו כן יש אומרים, שאין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב נגד רבים.
7.8
כסף משנה הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה יח: [מדובר בנושא אחר]
מזבח שנפגם מבניינו וכו'. בפרק קמא דחולין דף י"ח) אמרינן דפגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן מיתיבי כמה פגימת המזבח רשב"י אומר טפח ראב"י אומר כזית ל"ק הא בסידא הא באבנא ופירש"י באבנא כל דהו דכתיב אבנים שלימות
ופסק רבינו כרשב"י משום דמאריה דגמרא הוא טפי מראב"י ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא:
ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כרשב"י. לכאורה צריך לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב על פי הכלל ש"משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי", בכל זאת הלכה כרשב"י כי הוא נחשב "מאריה דגמרא" [כנראה: מופיע בש"ס מספר פעמים רב יותר]. ה"כסף משנה" מנסה ליישב בין שני הכללים ואומר, שהכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום הוא דווקא במשנה ולא בברייתא, ובסוגייתנו מדובר בברייתא ולכן הלכה כרשב"י.
ואולי נראה מדבריו כך: אמנם גם בברייתא הלכה כרבי אליעזר בן יעקב אבל לא באופן מוחלט - לא נגד רשב"י. [הערה: רשב"י חי בדור יותר מאוחר מרבי אליעזר בן יעקב.]
הערה: מתאים לדברי הספר "בן יוחי" "בן יוחאי" שהלכה כרשב"י בברייתות - תמיד
7.9
דיון על הביטוי "משנה" ו"משנתנו" - קשור לכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב במשנה ולא בברייתא:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלח עמוד א:
"... ומיהו הלכתא כריש לקיש ובהך פלוגתא נמי הלכתא כרבנן דהא דקי"ל הלכה כרשב"ג במשנתנו היינו משנה אבל ברייתא לא אלא הלכה כרבנן דמשנתינו מתני' משמע אבל היכא דאמרי' משנה היינו נמי ברייתא כדאמרי' בעלמא (גיטין דף סז) משנת "רבי אליעזר בן יעקב" קב ונקי ומשו"ה קי"ל כותיה בין במשנה בין בברייתא."
מהרשב"ם משמע שהביטוי "משנתנו" הכוונה דווקא למשנה ואילו הביטוי הסתמי "משנה" ["משנת רבי אליעזר..."] כולל גם ברייתא.
בכל אופן מכל הדיון הנ"ל ניתן להעלות נקודה חשובה ולהרחיבה, שלפעמים קוראים ל"ברייתא" בשם "משנה". ומדוע? נראה להסביר כך: ברייתא "חשובה" [מפני תוכנה או מפני שהיתה ידועה] מכונה "משנה". אם ההנחה הנ"ל נכונה הרי שניתן להסביר תופעה רחבה מאד בש"ס. פעמים רבות כתוב בש"ס "תנא" ובעלי ההגהות – שמוכיחים שמדובר במשנה - משנים ל"תנן" [אפילו ללא הוכחה מכתבי יד]. לפי דברינו אין צורך לשנות, כיון שמדובר ב"משנה" לא ידועה [בעיקר מהסדרים קדשים וטהרות] הרי שמכנים אותה "ברייתא". ולהיפך: ברייתא ידועה קרויה "משנה", ולכן לפעמים אין צורך לתקן גירסא של "תנן" ל "תניא".
7.10
כסף משנה הלכות עבודת כוכבים פרק ו הלכה ט:
ואפשר דסבר רבינו דראב"י פליג את"ק וסבר דליכא איסורא אלא בעזרה בלבד ופסק כמותו משום דמשנתו קב ונקי
ותו דבספ"ק דתמיד דף [כח:]) מקשה מיניה.
מסביר ה"כסף משנה": הרמב"ם פוסק לא כדעת "תנא קמא" ב"ספרי", אלא כדעת "רבי אליעזר בן יעקב" שכנראה חולק על "תנא קמא" וסובר שאסור לטעת עץ בעזרה ולא בהר הבית.
משמע מה"כסף משנה" שעל פי כללי ההלכה הרמב"ם צריך היה לפסוק ההלכה כ"תנא קמא". ומשמע מכך, שהכלל שהלכה כ"תנא קמא" נגד תנא יחיד שחולק עליו חל גם בברייתא [ובמדרשים] ולא רק במשנה.
והוא מנמק את ההכרעה של הרמב"ם בשני נימוקים:
1.
אמנם דעת רבי אליעזר בן יעקב היא דעת יחיד אבל נקבע כלל ש"משנתו קב ונקי" – ולכן הלכה כמותו. לא ברור האם הלכה תהיה כמותו גם נגד רבים מחבריו או רק נגד "יחיד" אחר, או נגד "תנא קמא" שלפעמים הוא בעצם "יחיד".
2.
ההלכה היא כ"רבי אליעזר בן יעקב" מכיון שבסוגייתנו הגמרא הקשתה מדינו של רבי אליעזר בן יעקב על דין משנתנו ויישבה. [אולי מתאים לכלל שהלכה כמי שהגמרא "שקיל וטרי" אליביה, ואמנם מתאים יותר לכלל של "סוגיא כוותיה"].
ונראה שניתן לחזק זאת מהעובדה, שבסוגייתנו הגמרא כלל לא ציטטה את דעת תנא קמא באותה ברייתא מה"ספרי".
7.11
תלמוד בבלי מסכת יומא דף כו עמוד א:
הרביעי חדשים עם ישנים וכו'. מתניתין דלא כרבי אליעזר בן יעקב. דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן למזבח. במאי קמיפלגי? מר סבר: +משלי יד+ ברב - עם הדרת מלך, ומר סבר: מקום שכינה לאו אורח ארעא. אמר רבא: לא רבי אליעזר בן יעקב אית ליה דרבי יהודה, ולא רבי יהודה אית ליה דרבי אליעזר בן יעקב - דאם כן בצרו להו פייסות. ואי משכחת תנא דתני חמש –
ולכן, למרות שבדרך כלל הלכה כמותו – מפני שמשנתו "קב ונקי" - הרי כאן אין הלכה כמותו.
ונראה להוסיף הסבר: הרי במסכת גיטין זו "סתם משנה", ובסוגייתנו יש במשנה מחלוקת בדבר, והכלל הוא "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם", ולכן היתה סברא לומר שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב שחולק במשנתנו על "תנא קמא" [ולפי מי שסובר שהלכה כמותו גם נגד רבים - אם נאמר ש"תנא קמא" נחשב ל"רבים"], ולכן אומרת הגמרא [שיש לה זכות הכרעה] שהמשנה של "סתם משנה" במסכת גיטין היא הקובעת להלכה ונגד רבי אליעזר בן יעקב.
נימוק נוסף שמובא ב"מהר"י קורקוס" להכרעה שלא כרבי אליעזר בן יעקב הוא, שרבי יהודה חולק עליו. ולא מובן, הרי הכלל הוא שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב גם נגד רבי יהודה! ואולי אפשר ליישב את דבריו כך: "תנא קמא" בסוגייתנו נחשב "יחיד" ולכן כדי שהלכה לא תהיה כרבי אליעזר בן יעקב יש לצרף אל "תנא קמא" תנא נוסף - והוא התנא רבי יהודה [ראה שם את המקור לדברי רבי יהודה]. וממילא אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב גם אם נסבור שהביטוי "מתניתין דלא..." במסכת גיטין לא מוכיחה שאין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב [זו מחלוקת בספרי הכללים].
7.12
עוד על רבי אליעזר בן יעקב:
תלמוד בבלי מסכת יומא דף טז עמוד א:
אמר רב הונא: מאן תנא מדות - רבי אליעזר בן יעקב היא. דתנן: עזרת נשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, וארבע לשכות היו...
7.13
כללים מספרים נוספים של ספרי הכללים על רבי אליעזר בן יעקב:
סדר תנאים ואמוראים חלק ב:
יט. רבי יהודה ור' אליעזר בן יעקב הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דקיי"ל משנת ר"א בן יעקב קב ונקי.
משמע שרבי אליעזר בן יעקב חי בזמן רבי יהודה – תלמידי רבי עקיבא.
לכאורה מדובר כאן ברבי אליעזר בן יעקב השני שחי בזמן רבי יהודה - תלמידי רבי עקיבא!
7.14
מבוא התלמוד לר' יוסף בן עקנין פרק י:
הדור העשירי. רבן יוחנן בן זכאי ור"א בן יעקב ור' צדוק ור"א בנו ואבא שאול ור"א המודעי ור' חנניה סגן הכהנים, ור' חנינא בן אנטיגנוס,
משמע שרבי אליעזר בן יעקב חי בדורו של רבן יוחנן בן זכאי ובדורו של "אבא שאול".
יוצא איפוא שהיו שני רבי אליעזר בן יעקב - כך מסוכם בקצרה גם ב"אטלס עץ חיים", וראה בהרחבה ב"סדר הדורות" [הרב יחיאל היילפרין – כל חכמי ישראל בדור האחרון עושים בו שימוש נרחב], כרך ב עמודים קז ואילך.
7.15
ספר יוחסין מאמר ראשון:
ואלו הן שבע כתות או דורות שהיו בבית שני מתחילתו לסופו. והדור הראשון שראו החרבן הם אלו: רבי אליעזר בן יעקב והוא הידוע שקבל ידיעת מדות המקדש יותר מכל החכמים והאריך ימים. ובפרק ד' דכלאים אמר ר' אליעזר בן יעקב משם חנניה בן חכינאי וידוע שר' חנניה בן חכינאי חברו של ר' שמעון בן יוחאי והוא תלמיד ר' עקיבא.
ואחי אמו היה לוי במקדש בפרקא קמא דמידות, ואולי משם ידע ענין המקדש והלכותיו הם ק"ב ונקי ר"ל מעטים והלכה כמותם.
אבל ראינו בתלמוד וכן בפירוש המשנה הלכות אחרות שאין הלכה כמותו. ושמעתי משם הרא"ש וכן ראיתי בפסקיו בפרק מי שהוציאוהו (עירובין) כי כתב רבינו חננאל מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא אבל השאר אין הלכה כמותו. וביבמות שמצאו ספר בירושלם שהיה כתוב בו עם דברים אחרים משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי היכא דמוכח תלמודא דלא כוותיה לא סמכינן אהא.
משמע מדבריו כמה עקרונות:
1.
רבי אליעזר בן יעקב חי בדור החורבן [ומתאים לדברים לעיל ב"מבוא התלמוד"] הוא האריך ימים עד אחרי דורו של רבי עקיבא, וממילא מדובר בחכם אחד [ולא כמסוכם ב"אטלס עץ חיים"]
2.
בק"ב [102] הלכות הלכה כמותו ובשאר המקומות אין הלכה כמותו. אותו רבי אליעזר שעליו נאמר "קב ונקי" האם זה מכח סברות או בגלל שקיבלו את עדויותיו ההסטוריות. [לא מצאתי רשימת 102 ההלכות, והאם מסכתנו נכללת בהם?]
3. יש אומרים שתמיד הלכה כמותו מלבד במקרים שהתלמוד הכריע נגדו במפורש.
4. "רבי אליעזר בן יעקב" ו"רבי יהודה" [תלמיד רבי עקיבא] היו ההסטוריונים של בית המקדש !
7.16
תוספות מסכת עירובין דף מב עמוד א:
מכלל דתנא קמא במזיד נמי שרי - נראה דהלכתא כתנא קמא
ואף על גב דקיימא לן משנת רבי אליעזר קב ונקי
תוס' שואל: לכאורה צריך לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב מפני הכלל שהלכה כמותו מפני שמשנתו היא "קב ונקי".
כתוב "משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי" (יבמות דף מ"ט ע"ב וברש"י שם "בכל מקום שנזכר הלכה כמותו") ר' אלעאי (אבי ר' יהודה בר אלעאי) קיבל ממנו (פסחים ל"ט ע"א).
הכא לא קיימא לן כוותיה אלא כרבנן
כיון דסבר רב פפא כרבנן
התוס' מכריע בסוגייתנו כתנא קמא בגלל שרב פפא סובר כמותו. אבל קשה: מדוע רב פפא נהג בניגוד לכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב [בהנחה שכלל זה כבר היה ידוע בדורות שלפניו]
אלא יש לומר שבאמת עיקר הוכחת תוס' היא מלשון ה"סתמא דגמרא" "...שמע מינה" [כדברינו לעיל]. ולעורך הגמרא היתה "זכות" לחרוג מכללי הפסיקה!
ונראה לומר [חידוש]: אולי בסוגייתנו מדובר ברבי אליעזר בן יעקב ב שחי בתקופת תלמידי רבי עקיבא, וההוכחה היא מכך שהוא מוזכר יחד עם רבי נחמיה שהיה תלמיד רבי עקיבא. ובברייתא הראשונה נאמר: "רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב..." – וברור שחיו באותו דור כי אם מדובר ברבי אליעזר בן יעקב הקדום יותר מדוע הוא מוזכר אחרי רבי נחמיה. ואם אמנם כך, שלא מדובר ברבי אליעזר בן יעקב הראשון [שעליו נאמר שהלכה כמותו] ממילא אין הכרח שהלכה כמותו. ורק מפני שבברייתא מוזכרים שניהם והם אולי "רבים" ובכל זאת גם "תנא קמא" נחשב כרבים ולכן רב פפא פסק כמותו!
הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק ה הלכה י:
[ט] וכן פסק מהר"ם בפרק מי שהוציאוהו כרבנן דרב פפא סבירא ליה כוותיה
ודלא כראב"י דאמר בשוגג אין במזיד לא
ואין הלכה זו ממנין ק"ב דאמרי משנת ראב"י קב ונקי ופר"ח דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא
ודוקא במקומן אבל שלא במקומן אפילו שוגגים אסורים ע"ש...
7.17
שואלים הפרשנים באותה סוגיה מדוע אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב הרי הכלל הוא, שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב שמשנתו קב ונקי. ב"מתיבתא", הערה כה מביא בשם המהר"י קורקוס שמיישב, בזה שהגמרא עצמה מציינת שמשנתנו איננה כרבי אלעזר בן יעקב משמע שהגמרא כך פוסקת.
הערות:
1.
מהנ"ל יוצא שמשמעות הביטוי "מתניתין דלא כ..." היא שאין הלכה כאותו תנא שהמשנה לא כמותו. וגם כאשר יש כלל כללי שבדרך כלל הלכה כאותו תנא [כבסוגייתנו לגבי רבי אליעזר בן יעקב] הרי שביטוי זה משמיענו שבכל אופן עורך הסוגיה [או חכמי בית המדרש] הכריעו כאן שלא כאותו תנא - רבי אליעזר בן יעקב.
2.
ונראה להוסיף: שכאן אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בגלל שני נימוקים מצטברים: התנא קמא חולק עליו במסכת תמיד ובדרך כלל הלכה כתנא קמא [אמנם כשתנא ספציפי חולק על רבי אליעזר בן יעקב הרי שהלכה תהיה כרבי אליעזר בן יעקב]. ובעיקר בגלל שמשנתנו שמוגדרת כ"סתם משנה" [והכלל הוא שהלכה כ"סתם משנה"] סוברת כתנא קמא של רבי אליעזר בן יעקב.
3.
בסוגייתנו הגמרא מביאה את הנימוקים למחלוקת בין משנתנו לרבי אליעזר בן יעקב. אפשר לומר שכאשר מביאים את הנימוק-סברא של רבי אליעזר בן יעקב לא חל במקרה כזה הכלל הכללי שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בגלל שמשנתו קב ונקי. כלומר, אם המשמעות של "קב ונקי" היא ש"סברתו סברא טובה" אזי מתאים ההסבר לעיל, שכל זה נכון דווקא כשלא נמסרה סברתו אבל בסוגייתנו שכן נמסרה סברתו ניתנת לגמרא אפשרות לפסוק שלא כסברתו!
אטלס עץ חיים
רב אליעזר בן יעקב א' - תנא בדור הראשון, שראה בעיניו את הבית ותיארו ועל לשכה אחת אמר "שכחתי מה היתה משמשת" (מידות פ"ב מ"ה).
גם הרמב"ם בהקדמתו מונה אותו בדור שראו החורבן.
הוא כתב את מסכת מדות ( יומא דף ט"ו ע"א).
בן עזאי מצא מגילת יוחסין ובה כתוב "משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי" (יבמות דף מ"ט ע"ב וברש"י שם "בכל מקום שנזכר הלכה כמותו") ר' אלעאי (אבי ר' יהודה בר אלעאי) קיבל ממנו (פסחים דף ל"ט ע"א).
כבר בתקופת אמצע התנאים נקבע שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
[תוספת: אם הכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב הוא בגלל שהיתה לו מסורת מרבותיו אזי בוודאי כשמדובר במחלקות בסברא - כבסוגייתנו - אפשר שלא לפסוק כמותו]
הערה:
חשוב לעיין בתוס' בסוגייתנו בקשר לדברים שכתבנו בתחילת הדיון על המשנה במסכת מידות ועל ה"סתם משנה" בסוגייתנו.
7.18
א"ר שמעון בן עזאי כו'. תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש,
וכתוב בה: משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי,
