גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקל"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף כד ע"א

מי נחשב לגדול האחים - לגבי מצות ייבום - זה שנולד קודם או זה שנעשה בר מצוה תחילה?

שנינו (כד כ"א): "מצוה בגדול לייבם, ואם קדם הקטן זכה", ומבואר בגמרא דילפינן ליה מסמיכות הכתובים (דברים כה, ה-ו): "ולקחה לו לאשה ויבמה. והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת", שהמילים 'והיה הבכור' מוסבות גם על הפסוק הקודם: 'ולקחה לו לאשה ויבמה', ונדרש שמצוה זו מוטלת על הבכור דווקא.

בגדר 'בכור' לגבי מצות ייבום מצינו מחלוקת באחרונים. בשו"ת 'הלכות קטנות' (ח"ב סי' קעד) איתא: "שאלה, אשה שלא בכרה וילדה תאומים, אחד פטר רחמה בכ"ט דאדר ראשון, ואחד בראש חודש אדר שני, שזה [שנולד בר"ח אדר שני] נכנס לכלל שנותיו חודש א' קודם חבירו, לענין ייבום מהו. תשובה, גזרת מלך היא בכי האי גוונא ד'רב יעבוד צעיר' (בראשית כה, כג), ולענין 'כבד את אביך' וגו' לרבות אחיך הגדול (כתובות קג.) הקודם יכבד את המאוחר, וכן לענין ייבום, אע"פ שהראשון בכור לכהן, אבל אינו בדין 'והיה הבכור אשר תלד', כי אין לנו אלא דברי רבותינו דבגדול האחים הכתוב מדבר, והצעיר הוא הגדול, ומי יודע אם לידת יעקב ועשו היתה כעין זה, אע"ג דאיפליגו (ר"ה יא.) או בניסן או בתשרי נולדו אבות, אפשר דעל אברהם ויצחק דוקא קאמרי".

לעומתו, בשו"ת 'שבות יעקב' (ח"א סי' ט) מביא את שיטת בעל ה'הלכות קטנות' וחולק עליה, וז"ל: "במדינתינו מדינת לועז וספרד שלא נתפשט תקנת רבינו גרשום מאור הגולה, ואחד היה נשוי שתי נשים, ונולד לו שני בנים בשנת העיבור, אחד זמן מה באדר ראשון, והשני נולד לו באחד לחדש אדר שני, וקי"ל דלענין בר מצוה בשנת י"ג שהיא שנת פשוטה, דהנולד באחד לחדש אדר שני נעשה מיד גדול באחד לחודש, והנולד קודם באדר ראשון לא נעשה בר מצוה עד אותן ימים שנולד בתוך אדר ראשון, כגון כ"ט יום לחדש אדר כמבואר באו"ח סי' נ"ה (ס"י) וביו"ד סי' ש"ו (סי"א), נמצא, דהמאוחר קודם המוקדם, על כן נפל בבית מדרשינו ספק מי הוא נקרא גדול לענין חליצה, דאמרינן 'מצוה בגדול לייבם או לחלוץ', אי הולכין אחר הלידה בימים, או מי שנכנס תחלה לכלל גדלות בשנים".

ובתשובתו מבואר, שלגבי הנידון שלפנינו, נחשב גדול האחים מי שנולד תחילה, וכמו כן הוא כלפי מצות כיבוד אחיו הגדול, ושלא כדברי ה'הלכות קטנות' בזה, ותוכן דבריו, כי רק לגבי ענינים התלויים בשנים שלמות, כגון בן י"ג למצוות, שהדבר תלוי בשנים שלמות, נכלל חודש העיבור בכלל השנה, ועל כן יוצא שאין האדם נעשה בן י"ג רק כאשר יעברו שנים שלמות עם חודש העיבור, ואילו לגבי שאר ענינים הדבר תלוי במציאות הדברים, מי שנולד קודם נחשב לגדול יותר. והרי מקצת דבריו: "דהיינו דוקא מידי דתליא בשנים גם העיבור בכלל, משא"כ לענין נדון שלפנינו, דאפי' בשביל יום אחד או אפי' שעה אחת מקרי גדול שבאחים, א"כ בודאי שהגדול הוא גדול ממש, ולא דמי לענין בר מצוה דתלי בשנים דוקא בעינן שנים שלימות, ואין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה משא"כ לענין זה דיבום בנחלה תלה, ולענין בכור לנחלה ודאי הכל תלוי בפטר רחם, וכדאיתא בתשובת ר"מ מינץ סי' ט', והוא פשוט לע"ד וכו'. ותדע שכן הוא, דאם נאמר דמי שנעשה בר מצוה תחלה הוא נקרא גדול שבאחים, אם כן בשנת העיבור שאז הנולד באדר ראשון השלים שנתו באדר ראשון, והשני באדר שני, ואם כן יתהפך הדבר משנה לשנה מגדול לקטן, ומקטן לגדול (כלומר, כי לדעת ה'הלכות קטנות', ישתנה הדבר משנה לשנה, כי בשנה שאינה מעוברת, יחשב הנולד באדר שני לאח הגדול, כי השלים את שנתו בתחילת חודש אדר ואילו בשנה מעוברת – ישתנה הדבר, כי אזי יהא יום הולדתו בחודש אדר שני, והראשון יחשב לגדול האחים), ונתת דבריך לשיעורים, אלא ודאי כמו שכתבנו, דדוקא לענין בר מצוה ושאר כל מילי תלוי בשנים גם העיבור בכלל, משא"כ לכל מילי מי שנולד ראשון הוא הגדול... וכן לענין מה דקיי"ל דחייבין לכבד 'אחיך הגדול', היינו הגדול ממש הנולד ראשון דהוא בכור לנחלה...", וכן כתב בארוכה בשו"ת 'בנין ציון' (ח"א סי' קנ וקנ"א).

נמצא, שיש כאן מחלוקת האחרונים כלפי מצוה בגדול לייבם וכלפי חובת כיבוד אחיו הגדול, אם הדבר תלוי במי שנולד קודם במציאות ממש, או במי שנכנס לגדלות השנים תחילה, לדעת ה'הלכות קטנות' -הדבר תלוי במי שנכנס תחילה לגדלות השנים, ולדעת ה'שבות יעקב' (וכ"פ ה'בנין ציון') - מי שנולד תחילה.

אמנם, לגבי מה שהמליץ ב'הלכות קטנות', שעל כגון זה נאמר 'ורב יעבוד צעיר', והיינו, שהבן הקודם יכבד את בן הצעיר, וכפי שכתב, שיתכן שגם לידת יעקב ועשו היתה כענין זה, שעשו נולד תחילה, ואילו יעקב נכנס ראשון לכלל גדלות, והיינו כגון, שעשו נולד ביום ל' אדר ראשון, ואילו יעקב בר"ח אדר שני, ועל כן היתה חובת כיבוד אחיו הגדול מעשו ליעקב, יש לציין לכך דברי הרמב"ן בפר' וישלח (לב, ה), שחובת כיבוד אחיו הגדול היתה מיעקב לעשו, וז"ל: "'כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב'... ודע, כי הכבוד הזה שהיה יעקב עושה לאחיו בפחדתו לאמר 'אדוני' ו'עבדך', בעבור כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור כאלו הוא אביו, כאשר רמזה לנו גם התורה 'לרבות אחיך הגדול', והנה יעקב לקח בכורתו ואת ברכתו ועשו שוטם אותו עליהם, ועתה היה מראה לו כאלו אין המכירה ההיא אצלו כלום, וכי הוא נוהג בו כבכור ואב להוציא את המשטמה מלבו". מבואר מדבריו, שיעקב נהג כבוד בעשו מדין חובת כיבוד אחיו הגדול, ויבואר הדבר בשתי פנים: או שנלמד מכך שלידת יעקב ועשו לא היתה באופן שיעקב נכנס לכלל גדלות תחילה, ולכן היתה עליו חובת כיבוד אחיו הגדול לעשו, או שכלפי חובת כיבוד אחיו הגדול הדבר תלוי במי שנולד בפועל תחילה, כדעת ה'שבות יעקב' ודעמיה.