סקר
מסכת בבא קמא:





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

המקור לאיסור "שניות לעריות"

יבמות כא ע"א


אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין? שנאמר: +ויקרא י"ח+ כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ, האל - קשות, מכלל דאיכא רכות, ומאי נינהו? שניות. ומאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא? דכתיב: +יחזקאל י"ז+ ואת אילי הארץ לקח. לימא, פליגא דר' לוי! דא"ר לוי: קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה! אל קשה ואלה קשה מאל. גבי עריות נמי הא כתיב אלה! ההוא, למעוטי מדות מכרת. אלא מאי חומרייהו? הני אפשר בתשובה, הני לא אפשר בתשובה. רב יהודה אמר, מהכא: +קהלת י"ב+ ואזן וחקר תקן משלים הרבה, ואמר עולא א"ר אלעזר: קודם שבא שלמה, היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. ר' אושעיא אמר, מהכא: +משלי ד'+ פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור. אמר רב אשי: משל דר' אושעיא, למה הדבר דומה? לאדם משמר פרדס, משמרו מבחוץ - כולו משתמר, משמרו מבפנים - שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר. והא דרב אשי בדותא היא, התם שלפניו מיהא משתמר, הכא אי לאו שניות - פגע בערוה גופה. רב כהנא אמר, מהכא: +ויקרא י"ח+ ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי. א"ל אביי לרב יוסף: הא דאורייתא היא! דאורייתא ופירשו רבנן. כל התורה נמי פירשו רבנן! אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

 

מבנה הסוגיה:

1.

אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין?

שנאמר: +ויקרא י"ח+ כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ, האל - קשות, מכלל דאיכא רכות, ומאי נינהו? שניות.

בפשטות רבא עונה על שאלת עצמו. הוא דורש פסוק שמשמע ממנו שיש מקור בתורה שיש איסורי עריות שהן "רכות" - שהן אלה שברשימת ה"שניות" - במשנה.

1.1
דיון פנימי על דרשת רבא.

ומאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא? דכתיב: +יחזקאל י"ז+ ואת אילי הארץ לקח.
לימא, פליגא דר' לוי! דא"ר לוי: קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה! אל קשה ואלה קשה מאל. גבי עריות נמי הא כתיב אלה! ההוא, למעוטי מדות מכרת. אלא מאי חומרייהו? הני אפשר בתשובה, הני לא אפשר בתשובה.

2.
הגמרא מביאה מקור אחר לאיסור עריות שהן "שניות":

רב יהודה אמר, מהכא: +קהלת י"ב+ ואזן וחקר תקן משלים הרבה,

תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב יהודה בר יחזקאל

מגדולי אמוראי בבל בדור השני. מייסדה של ישיבת פומבדיתא [שהתקיימה כ - 800 שנה] ("אגרת רב שרירא גאון"). נולד ביום שנפטר רבי יהודה הנשיא (קידושין דף ע"ב ע"ב). האריך ימים ונפטר בשנת ד"א נ"ח (248) ("אגרת רב שרירא גאון"). תלמידם של רב (קידושין דף פ"א ע"א) ושל שמואל (יבמות דף י"ז ע"א). אחרי פטירת רב היה כפוף לר"ה (חולין דף קי"א ע"ב, לגירסת הרא"ש), וישב זמן מה לפני רב אסי מהוצל (יבמות דף ט"ז ע"ב).

כבר בשלב זה בגמרא קצת קשה: כיצד רב יהודה מגיב לשאלת רבא שחי אחריו! לכן יש גורסים במקום "רבא" >>> "רב הונא" ["מנחת יהודה"], ורב יהודה שמוזכר אחריו היה תלמידו של רב הונא!

3.

ואמר עולא א"ר אלעזר: קודם שבא שלמה, היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים.

תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של עולא (2)

1. עולא - אמורא ארץ ישראלי בדור השני - השלישי. שם אביו היה ישמעאל: "עולא בר ישמעאל, בשם רבי אלעזר: שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל" (ירו', סוכה פ"ד ה"ה). מאמר זה מובא בבבלי: "אמר עולא אמר רבי אלעזר וכו'" (פסחים דף ע' ע"א). רבו היה רבי יוחנן (מעילה דף י"ב ע"א). ועוד קיבל מהאמוראים של דור הראשון: רבי אושעיא (חולין דף ע"ו ע"א) ורבי חנינא (מנחות דף ל' ע"א). מראשוני החכמים שניתן לו התואר "נחותא" (ירו', כלאים פ"ט ה"ג). תפקידו כ"נחותא" היה למסור תורת ארץ ישראל לחכמי בבל:

לכן מובן מדוע דברי עולא באו להסביר את דברי רב יהודה - וכל אלה חיו אחרי רב הונא בסעיף 2.

3.1
עולא מסביר על סמך הפסוק שציטט רב יהודה, ששלמה גזר על שניות לעריות. גזירת חכמים דומה לאזן של כלי.

3.2
אמנם לא מוזכר כאן כלל עניין עריות! אבל בסוגיה המקבילה - ובאופן מורחב יותר - בעניין הכללי של גזירות חכמים - משמע כך - במסכת עירובין דף כא.

4.

ר' אושעיא אמר, מהכא: +משלי ד'+ פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור.

מדובר כנראה ברב אושעיא שחי בדור של רבא, ולכן מובן מדוע הוא מוזכר בסוגייתנו אחרי עולא.

4.1
משמעות הפסוק שיש להרחיב [מבחינת ההיקף?] את האיסור על מנת שלא להיכשל בו.

4.2
דיון פנימי:

אמר רב אשי: משל דר' אושעיא, למה הדבר דומה? לאדם משמר פרדס, משמרו מבחוץ - כולו משתמר, משמרו מבפנים - שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר.

והא דרב אשי בדותא היא, התם שלפניו מיהא משתמר, הכא אי לאו שניות - פגע בערוה גופה.

5.

רב כהנא אמר, מהכא: +ויקרא י"ח+ ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי.

יש כמה חכמים שנקרא בשם "רב כהנא" [- סדר הדורות].
ראה "אטלס עץ חיים", כרך ד, עמודים 243-244.
א. תלמיד חבר של רב – דור ראשון
ב. תלמיד של רב – דור שני
ג. תלמיד של רבה – דור רביעי
ד. תלמיד של רבא – דור חמישי
ה. תלמיד של רב אשי – דור שביעי

כנראה שבסוגייתנו מדובר על רב כהנא [ג] או [ד] שהרי אביי מגיב על דבריו.

5.1
האם מהפסוק נלמד רק לגבי שניות לעריות או שמדובר במקור לכל גזירות חכמים!

6.

א"ל אביי לרב יוסף: הא דאורייתא היא!

אביי טוען "נגד" רב כהנא, שהרי מהפסוק שהוא מצטט משמע שתוספת גזירות של חכמים היא מצוה מדאורייתא שהרי כך משמע שהתורה מצווה להוסיף ולגזור ולתקן דברי הלכה, וזה לא רק "רמז" לתוספת איסורי שניות לעריות.

7.
עונה רב יוסף:

דאורייתא ופירשו רבנן.

הציווי הכללי הוא מהתורה אבל פרטי התקנה והגזירה היא מדרבנן - ולכן הפסוק הוא "רמז".

8.
שואל אביי:

כל התורה נמי פירשו רבנן!

הרי בכל התורה חכמים הם אלה שמפרשים את ציוויי התורה! ובכל אופן דבריהם אז מוגדרים כ"דאורייתא" ולא "רמז" בלבד.

9.

אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

נראה שהכוונה היא שחכמים [יותר נכון שלמה המלך] גזרו על שניות לעריות או בגלל שכך ראו החכמים בדורם [ושלמה בדורו] צורך השעה.

9.1
או שבאמת כוונת החכמים, שלכך התכוונה התורה עצמה, ולגבי שלמה המלך מתאים מאד הסבר זה.

10.
וזה מתאים לדברי הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף טז עמוד א [מתאים גם למושג "חיסורי מחסרא"]

"... ומשום הכי קתני ר"ע שאמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות וכו' שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב"ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא, אבל התורה (העידה) [העירה] בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו [ל]חכמים אם ירצו כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם וכל תורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח"ו שהיא חסירה כלום."

הריטב"א מדבר על דינים שנאמר עליהם שיש להם "אסמכתא" מפסוק. וכוונתו שהתורה באמת התכוונה לכל אותן גזירות ותקנות של חכמים.

11.
יש עדיין לבדוק אם יש הבדל בין "רמז" ל"אסמכתא", שהרי הגמרא מגיעה למסקנה בסוגייתנו שהפסוק "ועשו משמרת למשמרתי" הוא "אסמכתא" ולא"רמז" בלבד!

12.
הקדמה ליד החזקה לרמב"ם:

גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש. שנאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור. לפי שאסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה

מהרמב"ם משמע בבירור שהמקור האחרון בסוגייתנו מהווה את מקור הסמכות לכל גזירות חכמים [ונביאים]. ולא מדובר "רק" בנושא סוגייתנו של "שניות לעריות"!

13.
ראה עוד בהרחבה ב"מתיבתא", ושם, ב"ילקוט ביאורים"! 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר