שנו חכמים במשנתנו
יבמות י ע"א
"ואף על פי כן בדקה לוי במתניתיה, דתני לוי... ואף על פי ששנו חכמים במשנתנו חמש עשרה, יש לנו להוסיף שש עשרה כגון זו".
בדף ט ע"א הביאה הגמרא את דברי רבי שנאמרו בלשון המשנה: "כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו". ומיד ממשיכה הגמרא בלשון ארמי: "מאי דעתך? אמו אנוסת אביו, אמו אנוסת אביו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא, ובפלוגתא לא קא מיירי". דברים אלו אינם מדברי רבי אלא הסבר של הגמרא. ראיה לכך בדף י ע"א: "רב אשי אמר: לעולם לית ליה לרבי הני כללי, ובפלוגתא קמיירי, ומאי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו דקאמר ליה? הכי קאמר ליה: מאי טעמא לא דייקת מתניתין?...", רב אשי חלק על הסבר הגמרא הקודם, והציע הסבר אחר לדברי רבי. רבי היה רגיל בלשון המשנה שנשנתה בלשון הקודש עד שאפילו אמתו היתה בקיאה בה יותר מהתלמידים, כמובא במסכתות ראש השנה דף כו ע"ב; ומגילה דף יח ע"א.
מה היתה איפוא כוונתו של רבי במילים הסתומות: "כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו"? ומדוע לא קיבל לוי את גערתו של רבי?
אלא שטענתו של לוי כך היתה: אמנם ברור ששונה משנה זו סבר כרבי יהודה – שאנוסת אביו אסורה. אולם אנחנו קיימא לן שהלכה כחכמים החולקים על רבי יהודה. ומדוע אתה רבי לא תשנה את לשון המשנה כפי שיטתך, כשם ששינית במקומות אחרים? כגון במסכת בבא מציעא דף מד ע"א: "מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. - אמר לו: רבי, שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף?! בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר? בילדותיה סבר: דהבא דחשיב - הוי טבעא, כספא דלא חשיב - הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא. בזקנותיה סבר...". ובמסכת עבודה זרה דף נב ע"ב: "מתני ליה רבי לרבי שמעון ברבי: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. א"ל: רבי, שנית לנו בילדותך: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל".
תשובתו של רבי על כך היתה: קיימים שני סוגי משניות. משניות שאני מתקן את ניסוחן כהבנתי, ומשניות קדומות שבהן איני נוגע. ומשנה זו ניסחוה אנשי כנסת הגדולה, כדברי רבי אבהו בירושלמי מסכת שקלים פרק ה הלכה א: "כתיב (דברי הימים א' ב, נה) וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, מה ת"ל סופרים? אלא שעשו {אנשי כנסת הגדולה} את התורה ספורות ספורות: חמשה לא יתרומו תרומה, ה' דברים חייבין בחלה, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן". ואם לא תבדיל בין המשניות המהוות את הליבה לבין המשניות המשולות לחיצוניות וקליפת הראש, גם אתה לוי יתדמה קדקדך כאילו עשוי הוא מקשה אחת בלא מוח ופנימיות בקרבו.
ולוי אכן קיבל את דברי רבי. ולמרות ששנה ברייתא כשיטתו, הוא הדגיש שדבריו נאמרו: "אף על פי ששנו חכמים במשנתנו חמש עשרה", והבהיר בכך שאין הוא בא לשנות כלל מלשון המשנה ששנו חכמים.
