הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לא תתגודדו" והלכה כבית הלל
יבמות יד ע"א
והתם לאו איסורא הויא? והתנן: (בלילה) +מסורת הש"ס: [הלילה]+ - בית שמאי אוסרין, ובית הלל מתירין! אמר ליה: התם, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה. והא בית שמאי מתירין הצרות לאחים, ובית הלל אוסרים! מי סברת עשו ב"ש כדבריהם? לא עשו ב"ש כדבריהם. ור' יוחנן אמר: עשו ועשו. ובפלוגתא [דרב ושמואל], דרב אומר: לא עשו ב"ש כדבריהם, ושמואל אמר: עשו ועשו. אימת? אילימא קודם בת קול, מ"ט דמ"ד לא עשו? ואלא לאחר בת קול, מ"ט דמ"ד עשו? אי בעית אימא: קודם בת קול, ואי בעית אימא: לאחר בת קול. אי בעית אימא קודם בת קול, וכגון דב"ה רובא, למ"ד לא עשו, דהא ב"ה רובא; ומ"ד עשו, כי אזלינן בתר רובא - היכא דכי הדדי נינהו, הכא בית שמאי מחדדי טפי. ואי בעית אימא לאחר בת קול, מ"ד לא עשו, דהא נפקא בת קול; ומ"ד עשו, רבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול. ומ"ד עשו, קרינן כאן: +דברים י"ד+ לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות! אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון ב"ד בעיר אחת, פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה.
1.
הערה: סוגייתנו היא סוגיה מהותית בעניין מחלוקת בכלל, ובמחלוקות בין בית הלל לבית שמאי - בפרט.
2.
תחילה נדגיש את מבנה סוגייתנו, ובעיקר את העניינים העקרוניים:
מבנה הסוגיה:
3.
והתם לאו איסורא הויא? והתנן: (בלילה) +מסורת הש"ס: [הלילה]+ - בית שמאי אוסרין, ובית הלל מתירין! אמר ליה: התם, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה.
כל הסוגיה לעיל התחילה במבוא של איסור "לא תתגודדו" וכדי לקשרה למשנתנו במסכת יבמות - למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי בקשר לצרת ערוה.
3.1
עד כאן מסקנת הגמרא היא שלגבי "איסורים" חל האיסור של "לא תתגודדו". ובאופן חריג לא חל איסור זה כאשר אדם שמתבונן בפעולת האיסור יכול לתת לפעולה זו הסבר ונימוק שלא קשור לאיסור המדובר!
3.2
כלומר, איסור "לא תתגודדו" איננו איסור מוחלט, אלא תלוי ב"חילול ה'", בחשש שיביא אנשים אחרים לידי קלקול.
יש אומרים שהקלקול שעלול להיות הוא שאנשים יחשבו שיש כאן "שתי תורות".
רש"י מסכת יבמות דף יג עמוד ב:
"לא תעשו אגודות אגודות - דנראה כנוהגין ב' תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי"ד ומוקפין חומה בט"ו."
3.3
ויש אומרים שהחשש הוא שתרבינה מחלוקות בישראל.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יב הלכה יב:
"השורט שריטה אחת על המת לוקה שנאמר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם, אחד כהן ואחד ישראל, שרט שריטה אחת על חמש מתים או חמש שריטות על מת אחד לוקה חמש, והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת."
...
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יב הלכה יד:
"ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר,
שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות."
לפי הסבר זה אין הדבר תלוי בחשש של מה יאמרו אנשים שצופים מהצד במעשה האיסור אלא החשש הוא דווקא ב"כישלון" של בתי דין [של הרבנים!] ש"יאהבו" את המחלוקת ותווצרנה "מחלוקות גדולות".
3.3.1
אולי כוונתו שתיווצרנה מחלוקות עקרוניות חשובות שתמנענה מלחיות יחדיו - כבסוגייתנו, שלא יוכלו להתחתן אלה עם אלה.
3.3.2
ואולי כוונתו ל"מחלוקות גדולות" במשמעות של "הרבה", כלומר ייווצרו הרבה מחלוקות ויהיה קשה להכריע ביניהם,
ויתכן שגם יגרמו לדורות הבאים להמשיך בכך, ואולי אז - כדברי רש"י - יהיו כשתי תורות!
4.
יש אומרים, שהאמורא רבי יוחנן חולק על עצם האיסור של "לא תתגודדו" [ראה "מתיבתא" על דף יג עמוד ב, הערה לג, ועל דף יד, הערה מ, ועוד שם] והוא סובר שאיסור זה אמור רק לעניין איסור של עשיית חבורה על מת.
5.
והא בית שמאי מתירין הצרות לאחים, ובית הלל אוסרים!
הגמרא מקשה ממשנתנו [מסכת יבמות דף יג] שמצינו מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי ומדוע אין כאן איסור של "לא תתגודדו".
5.1
וקצת קשה: מדוע הגמרא מקשה דווקא ממשנתנו ולא מהרבה משניות שיש בהם מחלוקת חכמים - תנאים?
5.2
["חידוש"] - ואולי הגמרא מניחה שבדרך כלל בכל מחלוקת במשנה היתה הכרעה בין החולקים. ואולי לפי זה ניתן לומר שהרבה כללי הכרעה בין תנאים נקבעו כבר בתקופת אותם תנאים!
5.3
["חידוש"] - וגם אם כללי ההכרעה בין התנאים נקבעו "רק" בתקופת "רבי" או בתקופת האמוראים, הרי שבעצם ההכרעה יש לומר שבאו לבטל את איסור "לא תתגודדו", כלומר, איסור זה נועד רק למנוע שמחלוקת תהיה "ארוכה" [נצחית"] אלא יש להכריע בה בדור כלשהו.
5.4
ואולי הגמרא מתכוונת שרק במחלוקות מסויימות - כמו מחלוקות עקרוניות שבין בית הלל לבית שמאי - יש סכנה של "לא תתגודדו" - לפי משמעות האיסור על פי רש"י והרמב"ם לעיל.
6.
הגמרא מיישבת:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף יד עמוד א
מי סברת עשו ב"ש כדבריהם? לא עשו ב"ש כדבריהם.
כלומר, בית שמאי רשאים לחלוק על בית הלל מבחינת דיון ודו-שיח, אבל בפועל הלכה למעשה הם עצמם קיבלו עליהם את דין בית הלל, ולכן אין כאן איסור "לא תתגודדו". [ובפשטות עשו כבית הלל גם לקולא, שצרות ערוה פטורות אף מחליצה.]
6.1
הערה: מתאים לדברינו בסעיף 5.2 לעיל. אלא, שלגבי בית הלל ובית שמאי יש עדויות היסטוריות לגבי המחלוקות ביניהם האם הם היו מחלוקות "ארוכות" וכד'!
7.
ור' יוחנן אמר: עשו ועשו. ובפלוגתא [דרב ושמואל], דרב אומר: לא עשו ב"ש כדבריהם, ושמואל אמר: עשו ועשו.
הגמרא מציינת שיש מחלוקת אמוראים כפולה. ריש לקיש ורב סוברים שבית שמאי באמת "הודו" לבית הלל ונהגו כמותם, ורבי יוחנן ושמואל סוברים שבית שמאי נשארו בעמדתם.
7.1
ראה ב"מתיבתא", הערה ב, שמביא שלא רק בית שמאי עצמם נהגו כדעתם שלהם אלא הם אף הורו כך לאחרים [לתלמידיהם?], וכן הוא מוסף, שבית הלל אמנם פטרו את הצרות אבל רק עם חליצה, כדי שלא יהיה איסור של "לא תתגודדו". הוא מתכוון לכך שבית הלל התחשבו בדעת בית שמאי! כלומר, אותה דעה שיכולה להחמיר ולהשתוות בכך לדעה החולקת היא צריכה לעשות כך כדי להימנע מאיסור "לא תתגודדו".
8.
הגמרא דנה בתקופה שבה נוצרה המחלוקת:
אימת? אילימא קודם בת קול, מ"ט דמ"ד לא עשו?
אם מדובר לפני שהוכרעה ההלכה ככלל כבית הלל מדוע - לפי ריש לקיש ורב - בית שמאי לא פסקו כדעת עצמם ואולי בית הלל היו צריכים "להיכנע" לבית שמאי כדי להימנע מאיסור "לא תתגודדו" - ראה "מתיבתא", הערה ד.
9.
ואלא לאחר בת קול, מ"ט דמ"ד עשו?
אם מדובר בתקופה ההיסטורית שכבר הוכרעה ההלכה תמיד כבית הלל לגמרי [להקל ולהחמיר], מדוע בית שמאי לא קיבלו זאת - לפי רבי יוחנן ושמואל?
10.
הגמרא מיישבת שיתכן שאירוע זה של מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעניין צרת ערוה יכול שהיה לפני ה"בת קול" ויכול שהיה אחרי ה"בת קול":
10.1
הערה: הגמרא לא באמת מבררת את העובדה ההיסטורית!
אי בעית אימא: קודם בת קול, ואי בעית אימא: לאחר בת קול.
11.
הסבר 1:
אי בעית אימא קודם בת קול, וכגון דב"ה רובא, למ"ד לא עשו, דהא ב"ה רובא; ומ"ד עשו, כי אזלינן בתר רובא - היכא דכי הדדי נינהו, הכא בית שמאי מחדדי טפי.
אם אמנם כל המקרה היה לפני ה"בת קול" ייתכן שמדובר שבית הלל היו "רוב" והכלל הוא שהלכה כרבים, ולכן סוברים ריש לקיש ורב שבית שמאי "חזרו" בהם.
ואילו רבי יוחנן ושמואל סוברים שהדין של "אחרי רבים להטות" הוא רק כשכל החולקים "שווים" - "כי הדדי נינהו" - כלומר כולם בעלי אותה "רמה", אבל מכיוון שבית שמאי היו "חכמים" יותר - "מחדדי טפי" - הרי שאין הלכה של "אחרי רבים להטות", ובית שמאי היו רשאים שלא לפסוק כבית הלל [וראה הערה 8 לעניין "לא תתגודדו"].
11.1
הערה: יוצא שהלכה כ"רבים" כפשוטו, גם נגד "רבים" אחרים שמספרם פחות מ"רבים" אחרים! וגם לא במושב בית דין!
12.
הסבר 2:
ואי בעית אימא לאחר בת קול, מ"ד לא עשו, דהא נפקא בת קול;
אם משנתנו "נוצרה" אחרי שיצאה בת קול והכריעה כבית הלל ברורה שיטת ריש לקיש ורב שבית שמאי חזרו בהם, כי כך הוכרע כבית הלל - לקולא וחומרא.
ומ"ד עשו, רבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול.
ורבי יוחנן ושמואל סוברים שבית שמאי לא חזרו בהם אפילו לאחר "בת קול" כי ל"בת קול" אין תוקף הכרעה!
13.
הגמרא חוזרת לענין "לא תתגודדו":
ומ"ד עשו, קרינן כאן: +דברים י"ד+ לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות!
הגמרא חוזרת לעניין "לא תתגודדו", הרי לפי רבי יוחנן ושמואל בית שמאי "עשו", כלומר, לא חזרו בהם ופסקו כשיטתם שלהם שצרת ערוה מותרת ואם תינשא ילדיה יהיו ממזרים לפי בית הלל!
13.
הרי במהלך הסוגיה אמרנו שאולי בית הלל היו צריכים "להיכנע" לבית שמאי, והגמרא לא מזכירה זאת.
14.
אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי!
אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו - כגון ב"ד בעיר אחת, פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה.
אביי ורבא חלוקים באיזה מקרה בדיוק חל הכלל של "לא תתגודדו" ומתאימים זאת לכך שבית שמאי לא עברו על איסור זה!
לפי רבא [שהלכה כמותו בדרך כלל נגד אביי] איסור "לא תתגודדו" תקף רק כשמדובר באותה קבוצה [אותו בי"ד] אבל בשתי קבוצות - שני בתי דין - לא תקף איסור זה.
14.1
אלא שקצת קשה, מניין אביי ורבא הוציאו את כלליהם!
15.
וקשה לקצת על הגמרא: הרי אם הנימוק של איסור "לא תתגודדו" - בין לפי רש"י בין לפי הרמב"ם לעיל בסעיפים 3.2 3.3 - בא למנוע מצב שיירבו מחלוקות בישראל [או שייראה כשתי תורות] מדוע בשני בתי דין לא חל איסור זה!
16.
נחזור לעיל לשלב 12.
הסבר 2:
ואי בעית אימא לאחר בת קול, מ"ד לא עשו, דהא נפקא בת קול;
אם משנתנו "נוצרה" אחרי שיצאה בת קול והכריעה כבית הלל ברורה שיטת ריש לקיש ורב שבית שמאי חזרו בהם, כי כך הוכרע כבית הלל - לקולא וחומרא.
ומ"ד עשו, רבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול.
ורבי יוחנן ושמואל סוברים שבית שמאי לא חזרו בהם אפילו לאחר "בת קול" כי ל"בת קול" אין תוקף הכרעה!
עד כאן ציטוט שלב 12 לעיל.
על כך אומר תוס':
17.
תוספות מסכת יבמות דף יד עמוד א
רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול -
כלומר, בסוגייתנו מדובר שרבי יוחנן ושמואל סוברים שבית שמאי לא חזרו בהם אפילו לאחר הבת קול כי הם סוברים כרבי יהושע [שהיה מבית שמאי] שלא מקבל את התוקף של "בת קול" .
17.1
שואל תוס' מה ההבדל בין רבי יהושע שלא קיבל את ה"בת קול" לחכמים שחלקו על רבי אליעזר ולא קיבלו את ה"בת קול" [במסכת בבא מציעא דף נט]!
ויותר מכך:
וא"ת ומ"ש דלא קי"ל כבת קול דר"א אלא אמרינן בכל דוכתי דשמותי הוא ואין הלכה כמותו
וכבת קול דב"ה קי"ל דהלכה כב"ה
הרי בית הלל כאן כן קיבלו את ה"בת קול" ומדוע חכמים [שהיו מבית הלל] שחלקו על רבי אליעזר לא קיבלו את ה"בת קול"!
18
עונה תוס':
הוא מחלק בין סוגי ה"בת קול". ומסקנתו שה"בת קול" שפסקה כבית הלל יותר "חזקה".
וי"ל משום דבת קול דר"א לא יצאה אלא לכבודו שאמר מן השמים יוכיחו כדאמר התם
18.1
הסבר נוסף:
א"נ בההיא בת קול שהיתה כנגד רבים דרבנן הוו רובא דודאי אין הלכה
אבל כבת קול דב"ה קי"ל משום דהוו ב"ה רובא אלא דב"ש מחדדי טפי
בסוגייתנו הגמרא אמרה שה"בת קול" קבעה שהלכה כבית הלל כי הם "רבים", ולמרות שבית שמאי יותר חריפים יש כח בידי ה"בת קול" להכריע כרבים, ואילו לגבי רבי אליעזר ה"בת קול" לא תקפה כי היתה נגד חכמים שהם "רבים"!
וא"ת ודלמא רבי יהושע נמי דוקא התם קאמר דאין משגיחין כדפירשנו אבל בעלמא לא וי"ל מדנקט ר' יהושע האי לישנא ואמר לא בשמים היא ש"מ דבכל דוכתא אית ליה דאין משגיחין.
19.
הרחבנו על הנ"ל - "בת קול" - במסכת ברכות דף נב
20.
אולם הדיון המעניין בסוגייתנו על פי משנתנו הוא בהמשך הסוגיה:
ת"ש: אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים, לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה, ולא ב"ה מב"ש;
אי אמרת בשלמא לא עשו, משום הכי לא נמנעו,
אלא אי אמרת עשו, אמאי לא נמנעו?
בשלמא ב"ש מב"ה לא נמנעו, דבני חייבי לאוין נינהו,
אלא ב"ה מבית שמאי אמאי לא נמנעו? בני חייבי כריתות - ממזרים נינהו!
כלומר, אם בית שמאי לא חזרו בהם מדוע בית הלל - לפי הכתוב במשנתנו - לא נמנעו מלשאת את ילדי צרות הערוה שלפי בית שמאי התייבמו והם חייבי כרת שלפי בית הלל בניהם ממזרים!
וכי תימא, קסברי ב"ה דאין ממזר מחייבי כריתות, והאמר רבי אלעזר: אף על פי שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות, מודים שאין ממזר - אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת! אלא לאו שמע מינה: לא עשו!
לא, לעולם עשו, דמודעי להו ופרשי. והכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: כל הטהרות וכל הטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושים טהרות אלו על גבי אלו;
21.
ומסקנת הסוגיה היא שבית שמאי נשארו בעמדתם אבל בית שמאי היו מגלים לבית הלל מיהו זה שנולד מצרת ערוה שהוא ממזר/ממזרת לפי בית הלל ומאנשים כאלה בית הלל כן נמנעו מלהתחתן עימם!
22.
יש ללמוד מכאן שמותר לחלוק ולא "להיכנע" אבל לשתף וליידע את בעלי המחלוקת.
