הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אלא דקיימא לן"; דרשות פסוקים - מסורת
יבמות ו ע"א
אלא איצטריך,
סד"א תיתי מכבוד אב ואם;
דתניא: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי;
מאי לאו דאמר ליה שחוט לי בשל לי, וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי - דחי!
לא, לאו דמחמר.
ואפי' הכי לא דחי?
אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה, ליגמר מהכא דלא לידחי!
וכ"ת, שאני לאוי דשבת דחמירי, והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך; דתניא: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי!
אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה!
אלא, סד"א תיתי מבנין בית המקדש; דתניא: יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? ת"ל: +ויקרא י"ט+ את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, כולכם חייבין בכבודי; מאי לאו בבונה וסותר, וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי - דחי! לא, לאו דמחמר. ואפילו הכי לא דחי?
ואלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי ל"ת, ליגמר מהכא דלא דחי!
וכ"ת, שאני לאוי דשבת דחמירי, והא תנא בעלמא קאי ולא קא פריך;
דתניא: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו וגו', כולכם חייבים בכבודי! אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה! הכשר מצוה, תיפוק לי מהתם!
אין הכי נמי, ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: יכול יתיירא אדם ממקדש? תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו, נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת -
מבנה הסוגיה - חלקי
1.
אלא איצטריך,
סד"א תיתי מכבוד אב ואם;
צריך פסוק שמצות יבום לא דוחה את איסור אחות אשה כדי שלא נלמד ממצות כיבוד אב ואם שכעיקרון מצות עשה דוחה גם איסור שיש בו עונש מיתה - כרת - כמו שמצות כיבוד ואם דוחה את לא תעשה של חילול שבת.
2.
דתניא: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי;
מאי לאו דאמר ליה שחוט לי בשל לי,
הגמרא מניחה שבברייתא מדובר באיסור שחיטה או בישול [כדוגמא] שהוא איסור מלאכה שאסור בשבת באיסור לאו וענוש במיתה [מל"ט אבות מלאכה שאסורות בשבת].
2.1
מעיקר הדין מצות כיבוד אב ואם צריכה לדחות את איסורי שבת, אלא שיש פסוק מיוחד - על ידי דרשת היקש - שקובע שלא לציית לאב ואם במקרה כזה.
וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי - דחי!
2.2
הנובע מהנ"ל שכעיקרון יש כלל בכל התורה כולה ש"עשה דוחה לא תעשה" גם כשה"לא תעשה" הוא איסור חמור שיש בו מיתה, ולכן בסוגייתנו - מצות יבום - יש צורך בדרשה מיוחדת מפסוק - "עליה" - כדי ללמדנו שמצות עשה של יבום לא דוחה את איסור לא תעשה של איסור אחות אשה שיש בו מיתה - בניגוד לכלל הכללי שנלמד לעיל מכיבוד אב ואם.
3.
אופן הלימוד הנ"ל מאפיינת את סוגייתנו.
4.
הגמרא דוחה את ההנחה שבסעיף 2 לעיל:
לא,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ו עמוד א
לאו דמחמר.
לולא הפסוק בכיבוד אב ואם היינו יכולים להסיק "רק" שמצות עשה של כיבוד אב אם דוחה "רק" איסור "לאו" בלבד שאין בו איסור כרת. אבל אין מצות עשה דוחה איסור לא תעשה שיש בו עונש מיתה, וחוזרת השאלה מדוע צריך בכלל פסוק - "עליה" - שאין מצות עשה של יבום דוחה איסור לא תעשה של אחות אשה שיש בו עונש של מיתה.
5.
הגמרא עכשיו מקשה "הפוך"!
הערה: ראה "שוטנשטיין", דף ה עמוד ב, הערה 30; דף ו עמוד א הערה 2 והערות 9-11 .
ואפי' הכי לא דחי?
אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה, ליגמר מהכא דלא לידחי!
אומרת הגמרא, הרי לפי הנ"ל יוצא שיש לפנינו פסוק שמלמדנו שמצות כיבוד אב ואם לא דוחה אפילו איסור רגיל של "לאו", אם כן נסיק מכאן לכל התורה כולה שאין עשה דוחה לא תעשה!
הערה: ובאותו אופן הגמרא דנה גם לגבי מצות אחרות בסוגייתנו, כגון עבירה של חילול בשבת לצורך בניית בית המקדש.
6.
וכ"ת, שאני לאוי דשבת דחמירי, והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך; דתניא: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי!
אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה!
7.
סוף דבר, שאי אפשר ללמוד מהפסוק של כיבוד אב ואם "שום דבר" לגבי הכלל של עשה דוחה לא תעשה! אבל מה שמעניין בכל מהלך סוגייתנו [כמה דפי גמרא] שברור, שלגמרא היתה מסורת של כללים בעניין עשה דוחה לא תעשה. ולכן היא משתמשת בביטוי "אלא דקיימא לן...". וכנראה שאין הכוונה למסקנה מסוגיות אחרות בש"ס [למשל, במסכת קידושין] אלא למסורת מדור לדור!
8.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה א:
כבוד אב ואם מצות עשה גדולה וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו, כתוב כבד את אביך ואת אמך וכתוב כבד את ה' מהונך, ובאביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו וכתוב את ה' אלהיך א תירא, כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צוה על כבודם ומוראם.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה יב:
מי שאמר לו אביו לעבור על ח דברי תורה בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה אפילו של דבריהם, הרי זה לא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי.
כאן הרמב"ם מסתמך גם על סוגייתנו, והוא מדבר על כל עבירה של תורה ולא דווקא על חילול שבת. משמע שהוא מדבר אף על "לאו" רגיל, כגון איסור של "לאו דמחמר" [ראה בסעיף 4 לעיל].
9.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יט:
ראה את האבדה ואמר לו אביו אל תחזירנה יחזיר ולא יקבל ממנו, שאם קבל מאביו נמצא בעת שקיים מצות עשה של כבד את אביך ביטל עשה של השב תשיבם ועבר על לא תוכל להתעלם.
כאן הרמב"ם מסתמך על הכלל של אין מצות עשה דוחה מצוה שיש בה גם מצות עשה וגם מצות לא תעשה.
ומקשים הפרשנים מדוע הרמב"ם לא הביא את הפסוק לעיל בסעיף 8!
10.
מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יט:
שאם קבל מאביו וכו'. כשיטת הרב אלפסי ז"ל והעיקר דכי אמור בגמרא עשה ולא תעשה הוא לאו אאבדה קאי ולענין דינא לא נפקא לן מידי:
לכאורה משמע מדבריו שהכללים של דחיה במצוות, כגון: מצות עשה דוחה מצות לא תעשה, והכלל שאין מצות עשה דוחה עשה ולא תעשה נלמדים גם מדיני "כיבוד אב ואם" ומהפסוק שהובא בסוגיה.
11.
הערה: הפרשנים דנין בהרחבה בסוגייתנו בעקרונות רבים של הגדרת מהות ועצם של מצוות שונות, וגם בהגדרת ה"עשה" וה"לא תעשה" שלהם.
