אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"דינא דמלכותא דינא"
אימתי דינא דמלכותא דינא; והאם לפסק של בית משפט נוכרי יש גם כן תוקף כזה
נושא זה של דינא דמלכותא, ארוך ומסועף והשאלות הנגזרות ממנו הן רבות ומעניינות, האחרונים מציינים שכדי להקיפו מכל צדדיו יידרש ספר שלם, ולא נציג כאן אלא מספר נקודות.
ראשית יש להקדים את הדין המוסכם שכל הכח הוא למלכות – ולא למלך. וכך דקדקו כבר הראשונים מלשון הגמרא בכל מקום 'דינא דמלכותא דינא' – ולא 'דינא דמלכא דינא'. וכלומר שהכח הזה להפקיע ממון מאדם אחד ולהעבירו לשני, נמסר למלכות ולא למלך. והיינו תקנות וחוקים שהונהגו לחוזקה ותוקפה של המלכות כמיסים וארנונות ושאר תקנות הנהוגות בכל מלכות וממשלה. משום כך תוקפו של דין זה מצטמצם רק להוראות ותקנות שתיקנה המלכות. ההבדל מתמצה במה שכתב הרמב"ם (גזילה ה, יד), 'כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל וכל שייקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה, הרי זה גזל'.
הלכות נוספות בענין זה מוזכרות כאן ברשב"ם בסוגייתנו בתמצית ובקיצור, אך מילותיו הקצרות מקפלות בתוכן כמה עקרונות הלכתיים חשובים. וכך כתב (ד"ה והאמר שמואל), 'כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חקי המלך ומשפטיו. הלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל'.
ומדבריו הסיקו האחרונים מספר הלכות:
א. שלא צריך שחוק המלך יתפשט על כל המדינות שתחת יד מלכותו ומספיק אם נחקק ומתפשט רק בשביל עיר אחת. ובלבד שלא יהיה רק על יחידים, שהרי כותב בלשון "ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל" ומשמע מלשון זה שמספיק אם הוא נהוג בעיר ואפילו אם איננו נהוג בכל המדינה. ובעיקר שלא יהיה החוק מכוון רק לאדם אחד או ליחידים. דבר זה אפשר ללמוד גם מלשון הרמב"ם שהובאו לעיל הכותב בלשון, "כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל". ולכאורה הוספה זאת של "ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו" היא מיותרת, מכיוון שכבר כתב שצריכים "שיחקוק אותו המלך לכל", אלא שבא בזה להשמיענו שהעיקר הקובע בזה שלא יהיה לאדם אחד בפני עצמו כי אם שיקיף את הקיבוץ הכללי באיזה אופן שהוא באותו המקום, אבל לא מעכב שיקיף את כל בני מדינתו.
ב. נקודה נוספת הנלמדת מדברי הרשב"ם, שצריך שהחוק יהא חקוק בדיני המלכים מימים קדמונים אבל אם המלך בא לחדש חוקים אף אם הם על כל בני מדינתו אין ביכולתו לעשות כן. שכן כתב, "כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא". ולשון זה "של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם" משמע שרגילים להנהיג כן במלכותם זה עידן ועידן, והוא משפטי מלכים מימים ימימה. אמנם לכאורה חולק בזה על הרמב"ם, הכותב, "כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל וכו' אינו גזל". ומלשונו משמע, שאין שום מניעה שהמלך עצמו יחקוק במלכותו כל חוק שהוא, יהא ישן או חדש ובלבד שיחקוק אותו המלך לכל ולא לאדם אחד בלבד.
עוד יש לציין את שקבעו כבר הראשונים ("שו"ת הרשב"א" ג, קט) שאף כשנאמר דינא שדמלכותא דינא, אין זה אלא בחוקיו ותקנותיו הישירות של המלך, אבל לפסקי דין מבתי משפט של ערכאות אין שום תוקף של דינא דמלכותא – אף שמשפטיהם נפסקים על פי חוקיו ותקנותיו של המלך, ואף שהמלך עצמו מתקן ומחוקק שלכל פסקיו של בית המשפט יהיה תוקף חוקי, שהרי אם נאמר כן הלא יתבטלו כל דיני ישראל.
וכך האריך להסביר אחד מתלמידיו המפורסמים של בעל "קצות החושן" שאף כיהן אחריו כרבה של העיר 'סטרי' שבגליציה - מהריא"ז ענזיל בספר השו"ת שלו (סימן ד), וכותב שכל שיש לו עיניים לראות ולב להבין, יראה שבדברים התלויים בשקול הדעת מהשופטים הממונים בערכאות, שמחזיקים בדינים שסדרו להם חכמיהם הקודמים בספריהם כמו שיש להם קצתם מהיוונים וקצתם מהרומיים וקצתם שחידשו להם לפי מצב המדינות ודנים על פיהם בשקול דעתם, מעולם לא עלה על דעת איש ישראל שיש לו קצת מוח בקדקודו לומר עליהם דינא דמלכותא דינא, ולהיפך הם הם ערכאות של נכרים שהזהירה אותנו התורה הקדושה שלא לדון בפניהם אפילו בדברים שדיניהם שוה לדיני ישראל ואמרו חז"ל כל ההולך לפניהם כאילו הרים יד בתורת משה רבנו ע"ה. ואף שכבר הוזהרנו לשמוע אל כל מצות המלך יהיה מישראל או מאומות העולם ומחויבים אנו להיות עבדים נשמעים לכל פקודיו ומצוותיו, ובלבד שלא יעבירנו על מצות ה'. אך ערכאות שלהם והם השופטים עפ"י דתות ונימוסים מספריהם הקודמים אינם ענין כלל לדינא דמלכותא דינא, שהרי לא יגזור שום מלך עלינו שלא נלך על פי משפטי התורה.
ויתרה מכך ממשיך המהריא"ז, הלא אף אצל הנכרים עצמם אין נחשבים פסקי הדין שלהם כדינא דמלכותא, שהרי אנו רואים מעשים בכל יום שעל ידי ערעור לערכאה גבוהה יותר מתבטלים פסקי דיניהם של השופטים. וכן לפעמים אותו דיון עצמו מקבל שני פסקים האחד אצל שופט זה ופסק שונה לחלוטין אצל שופט אחר, ולשני הפסקים הללו הלא יש תוקף חוקי. ומוכח מעל לכל ספק, שאף שדינא דמלכותא דינא – אין לכלל זה כל שייכות עם פסקים של בתי משפט נוכריים.
