מי שאין דרכו להשכים
חגיגה יב ע"ב
"והארץ היתה תהו ובהו. מכדי בשמים אתחיל ברישא, מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ? תנא דבי רבי ישמעאל: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: השכימו לפתחי. השכים ומצא נשים ואנשים, למי משבח - למי שאין דרכו להשכים והשכים".
פירוש, הארץ נמשלה לנשים שאין דרכן להשכים כאנשים.
וקשה, וכי אין דרך נשים להשכים שחרית?! והרי אמרו במסכת ברכות דף ג ע"א שבמשמרה שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה, ולתירוץ הראשון מדובר אף בתחלת משמרה אחרונה. ובמסכת בבא קמא דף פב ע"א אמרו שאחת מעשרה תקנות תיקן עזרא שתהא אשה משכמת ואופה. וחזקה על נשות ישראל שמקיימות תקנותיהן.
אלא שאמרו: "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו השכימו לפתחי". ההשכמה המדוברת היא השכמה לפתח, הכוללת השכמת שחרית ויציאה מהבית לפתחו של אדם אחר. ואין דרכן של נשים בהשכמה שכזו. כי בעוד: יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב (תהלים קד, כג) ואמרו בירושלמי מסכת בבא מציעא פרק ז ה"א: "תניי בית דין הוא שתהא השכמה של פועלין" ומתחילין עבודתם בהנץ החמה (תוספות מסכת בבא מציעא דף פג ע"ב); עדיין: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד) ועוסקת היא במלאכות ביתה.
עוד יש לפרש שהשכמה לפתחו של הקב"ה היא תפילה. דרך אנשים להשכים לבית הכנסת, ורוב נשים אין דרכן כאותה אשה שהיתה משכמת לבית הכנסת בכל יום והזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא, כמובא במדרש בילקוט.
