הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יוחנן ורבי אושעיא - כמי הלכה

חגיגה ט ע"א-ע"ב

ומאי תשלומין? 
רבי יוחנן אמר: תשלומין לראשון, 
ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה. 
מאי בינייהו? - 
אמר רבי זירא: חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו. 
רבי יוחנן אמר: תשלומין לראשון, כיון דלא חזי בראשון - לא חזי בשני. ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה. אף על גב דלא חזי בראשון - חזי בשני. 
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר חזקיה: נטמא ביום - מביא, בלילה - אינו מביא. ורבי יוחנן אמר: אף בלילה נמי מביא! - אמר רבי ירמיה: שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני. - 
מתקיף לה רב פפא: הניחא למאן דאמר פסח שני תשלומין דראשון הוא. אלא למאן דאמר שני רגל בפני עצמו הוא - מאי איכא למימר? 
אלא אמר רב פפא: קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן. - 
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: ראה אחת בלילה ושתים ביום - מביא, שתים בלילה ואחת ביום - אינו מביא. ואי סלקא דעתך קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן, אפילו שתים בלילה ואחת ביום מביא! - 
כי קאמר רבי יוחנן - לדברי האומר לילה מחוסר זמן. - 
לדברי האומר? פשיטא! - שתים ביום ואחת בלילה אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי - קמשמע לן כדרב יוסף. 

1.
רמב"ם הלכות חגיגה פרק ב הלכה ה:

מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראייה ומן החגיגה שביום חובתו היה פטור, שכל ימות החג תשלומי ראשון הן כמו שביארנו, וכן אם נטמא בלילי יום טוב הראשון אף על פי שטהר למחר פטור, אבל אם נטמא ביום ראשון הרי זה חייב להביא חגיגתו וראייתו בתוך ימי הרגל כשיטהר.

כסף משנה הלכות חגיגה פרק ב הלכה ה:

[ה] מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו'. שם (בדף ט') פלוגתא דאמוראי ופסק כר"י [כרבי יוחנן].

הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן בסוגייתנו.

2.
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רבי אושעיא [מתוך אטלס עץ חיין ופרוייקט השו"ת]:

מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון. זכה לכינוי "אבי המשנה" (ירו', ב"ק פ"ד ה"ו). תלמידם של בר קפרא (מו"ק כ"ד ע"ב) ור' חייא (ירו', שבת פ"ג ה"א). הברייתות שהוא ורבו ר' חייא כתבו, היו מקובלות בבית המדרש כמהימנות ומדוייקות (חולין קמ"א ע"א). ישיבתו היתה בקיסרין (ירו', תרומות פ"י ה"ב).
היה רבו של ר' יוחנן (עירובין נ"ג ע"א). אביו ר' חמא ואבי אביו ר' ביסא, היו חכמים גדולים, ועליהם אמרו: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (ב"ב נ"ט ע"א). שם בתוס' נראה שהיה גדול מאביו. עליו אמרו כדוגמת רבי מאיר "לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו" (עירובין שם).

אם רבי אושעיא בסוגייתנו הוא הנ"ל הרי שמדובר ברבי אושעיא שהיה רבו של רבי יוחנן, ולכאורה לפי זה ההלכה צריכה להיות כמותו כי הכלל הוא [בפשטות] שהלכה כרב נגד תלמידו [כמו בדף הקודם שראינו שהלכה צריכה להיות כעיקרון כחזקיה נגד תלמידו - רבי יוחנן].

2.1
אבל אם מדובר באמורא "רב אושעיא", שהיה תלמידו של רבי יוחנן יוצא ברור שבאמת הלכה צריכה להיות כרבי יוחנן!

2.2
כדי ליישב את הערתנו בסעיף 2 יש לומר, שמשמע ממהלך הסוגיה שהגמרא ורב פפא דנים בדברי רבי יוחנן, ומשמע מכך שהם פוסקים בסוגייתנו כרבי יוחנן - כי דנו בדבריו! ["מדשקיל וטרי"].