דיוק וחידוש ברש"י

חגיגה דף ז

עמוד א

רש"י ד"ה מבית רעך. מבית אוהבך הקב''ה שקרא ישראל רעים שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכב):
רש"י הביא כאן ראיה מפסוק בתהילים שהקב"ה נקרא רע לישראל אוהבן של ישראל ולכאורה מביא ראיה הפוכה שהקב"ה קורא לישראל רעים ולא שהם קוראים להקב"ה רעך,
והנה ברש"י על פסוק זה בתהילים קכב {ח} לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: מבאר רש"י למען. ישראל אחי ורעי : אדברה נא. אני דוד המלך שלום בך : הרי שמדברי רש"י בפשיטות משמע שדוד המלך ע"ה אמר זאת לגבי אחיו ישראל, וכן פירש באבן עזרא ועוד מפרשי התנ"ך,
וכן הקשה המהרש"א על דברי רש"י אלו ומביא המהרש"א פסוק אחר שהקב"ה נקרא רע כדאיתא בשיר השירים פרק ה טז חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.
עוד יש להקשות מדברי רש"י עצמו במסכת שבת דף לא ע"א על דברי הגמרא - שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א''ל גיירני ע''מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור. מפרש רש"י דעלך סני לחברך לא תעביד. ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקב''ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך ל''א חבירך ממש כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות:
וכן מבואר בדברי רש"י על פסוק זה במשלי כז {י} רֵעֲךָ (ורעה) וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק:
רעך. ורע אביך. הקב''ה שנקרא רע לישראל ורע אביך שחיבב את אבותיך : אל תעזב. אם עזבת יבא עליך פורענות : ובית אחיך. אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר בבקשה מכם הוליכונו בדרך אחינו בני עשו וישמעא' והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים : מאח רחוק. טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו' :
וא"כ מדוע רש"י לא הביא כאן את פסוק זה במשלי,
והנראה ליישב דרש"י כאן מפרש על פי מדרשו כדאיתא במדרש רבא  ורבנן אמרין, בני אם ערבת לרעך אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב"ה, חביבים ישראל שנקראו רעים, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, ומה היתה ערבותן, אלא בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל, משל למלך שהיה לו שדה... וקרא לחמישי ואמר לו תקבל אתה השדה הזו, אמר לו הן, על מנת לפולחה, אמר לו הן, משנכנס לתוכה הובירה, על מי המלך מקפיד, על אותם שאמרו אין אנו יכולין לקבלה, או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה, לא על זה שקבלה. כך כשנגלה הקב"ה על הר סיני לא הניח אומה שלא הרתיק עליה ולא קבלו עליהם לשמרה, וכשבא אצל ישראל אמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לכך בדין הוא שתשמעו, הוי (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב, ואם לא תענשו בערבות, הוי בני אם ערבת לרעך. (שם כז ח)
וכן בתחילת הפרשה מובא במדרש וישמע יתרו הה"ד (משלי כז) רעך ורע אביך אל תעזוב רעך זה הקדוש ברוך הוא כד"א (תהלים קכב) למען אחי ורעי, וא"כ המדרש עצמו מביא ראיה מפסוק זה לבאר את הפסוק במשלי רעך ורע אביך, ולכן היות וגם הפסוק הוקר רגלך מבית רעך הוא גם כן ממשלי ועל כן אין להביא ראיה לומר שרעך זה הקב"ה כי הכל בדרך משל, וגם הפסוק רעך ורע אביך אל תעזוב יכול להתפרש כמשל שהקב"ה נקרא רע לישראל ואז היינו יכולים לדחות ולומר שכשאדם חייב חטאות אינו יכול לקרוא לקב"ה רעך שהרי עבר על רצונו משא"כ על פי דברי המדרש שהקב"ה קורא לישראל רעים – אחי ורעי (וזהו יותר לשון של קריבה משיר השירים שקרא שלמה המלך לקב"ה - דודי ורעי) וזה אף שעושים נגד רצונו והוא מפני שהקב"ה מחבב את ישראל כדאיתא במדרש מפני שקיבלו את התורה ואמרו כל אשר דבר וכו',
ועוד אפשר לומר שפסוק זה בתהילים שנדרש כלפי הקב"ה הוא סמוך לפסוק למען בית ה' אלוקינו, וזה שייך לענינו כאן הבאת הקרבנות לבית אלוקינו,
אבל במסכת שבת שרש"י מפרש את דברי הלל מאן דעלך סני וכו' כמשל שהרי הלל הסביר זאת לנכרי כדי שיקבל דבריו כנגד שמאי שדחהו, וכפי שרש"י עצמו ממשיך לשון אחר חבירך ממש, ואפשר להוסיף גם כאן שמאחר שהלל אמר זאת לנכרי הביא רש"י את הפסוק במשלי רעך ורע אביך וכו' שהמשכו מסביר רש"י על בני עשו וישמעאל הנכרים.