סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

ולא תנסב אינתתא אחריתי

מועד קטן ח ע"ב - ט ע"ב

 
"רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי, איפטור מיניה באורתא. לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה, אמר להו: ולאו איפטריתו מיני באורתא? אמרו ליה: למדתנו רבינו, תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר: (מלכים א' ח, סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, וכתיב: (דברי הימים ב' ז, י) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם! אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת. אמר ליה לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך. אזל...
אמר ליה: הנך כולהו ברכתא נינהו... ולא תיחזי שתא חדתא - דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי".


מדוע הביאה הגמרא לכאן את כל אותו המעשה? לכאורה ההקשר הוא הפסוק מספר מלכים – הראשון שהוזכר לצורך הראיה לענין תלמיד שנפטר מרבו. ואותו פסוק הוזכר גם בסוגיה הקודמת, אגב העיסוק בחנוכת המקדש, שהוזכרה בעצמה כראיה לכך שאין מערבין שמחה בשמחה.

אמנם קיים קשר נוסף.
אמרה המשנה בדף ח ע"ב: "אין נושאין נשים במועד... אבל מחזיר הוא את גרושתו". ופירש רש"י בכת"י: "אינה שמחה כל כך דאין שמחה אלא באשה שלא היתה לו מעולם". מכאן עולה לכאורה ששמחה היא לאדם להחליף את אשת נעוריו באשה חדשה!
ואולם משמיענו רשב"י על פי דברי תלמידיו שדוקא ההיפך ברכה הוא – שלא תמות אשתו, ולא ישא אשה אחרת. וכמפורש לברכה במשלי ה, יח: יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ!

אלא שכל השמחה באשה חדשה אינה אלא אם נצרך לכך. אולם כל עוד אשתו הראשונה עמו אין הברכה והשמחה אלא בה. וכך אמרו במסכתות יבמות דף סג ע"ב; וסנהדרין דף כב ע"א: "מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: (משלי ה, יח) יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ". ובמסכת סנהדרין דף כב ע"א אמר רבי יוחנן: "כל אדם שמתה אשתו ראשונה, כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר: (יחזקאל כד, טז) בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ", וכתיב: (יחזקאל כד, יח) "וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב", וכתיב: (יחזקאל כד, כא) "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם". וכן כתוב במלאכי ב, טו: וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד. ובפסוק שלפניו: כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.

וכדברים האלה היה אומר הרב מרדכי אליהו, הכיצד אמר רבי עקיבא במשנה במסכת גיטין דף צ ע"א שרשאי אדם לגרש את אשתו אפילו רק מצא אחרת נאה הימנה? והלא רבי עקיבא הוא הנודע בחיבתו הרבה ובנאמנותו לאשתו! אלא שמודיע רבי עקיבא שזה עצמו שורש הקילקול – אם "מצא נאה הימנה". שנותן את עינו בקנקן שאינו שלו, ואינו יודע שאשתו היא היא עבורו האשה הנאה ביותר בעולם.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר