סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"אין הלכה כ... והלכה כרבי שמעון באבל"

מועד קטן כב ע"א


גמירי חבריה דרבי אבא בר חייא מרבי אבא, ומנו - רבי זירא, ואמרי לה: חבריה דרבי זירא מרבי זירא, ומנו - רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן:
הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל.
כרבי שמעון באבל - הא דאמרן.
כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות - דתנן: בני מעים שניקבו וליחה סותמתן - כשרה, דברי רבן שמעון בן גמליאל. מאי ליחה? אמר רב כהנא: שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא.
אמר מאן דהוא: איזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריה.
כי סליק אשכחיה לרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר ליה: אמר מר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות?
אמר ליה: אנא אין הלכה אמרי.
כרבי שמעון באבל מאי? -
אמר ליה: פלוגתא נינהו.
דאיתמר, רב חסדא אמר: הלכה, וכן אמר רבי יוחנן: הלכה, רב נחמן אמר: אין הלכה,
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות. והלכה כרבי שמעון באבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

ראה מה שכתבתי על מסכת חולין דף נ - סוגיה מקבילה לסוגייתנו.

"ואין הלכה כ..."

בגמרא:

הכי אמר (רבי חייא בר אבא אמר) רבי יוחנן: הלכה כרשב"ג בטרפה, והלכה כרבי שמעון באבל. הלכה כרשב"ג בטרפה - הא דאמרן, כרבי שמעון באבל מאי היא? דתנן כל שלשה ימים הראשונים; בא ממקום קרוב - מונה עמהן, ממקום רחוק - מונה לעצמו; מכאן ואילך, אפילו בא ממקום קרוב - מונה לעצמו; רבי שמעון אומר: אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב - מונה עמהן.
אמר מאן דהוא: איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה. כי סליק אשכחיה לרבי אבא בריה דר' חייא בר אבא, א"ל, אמר מר: הלכה כרשב"ג בטרפה? א"ל: הא אין הלכה אמרי, כרבי שמעון באבל, מאי? א"ל: פלוגתא נינהו, דאיתמר; רב חסדא אמר: הלכה, וכן אמר רבי יוחנן: הלכה, ורב נחמן אמר: אין הלכה.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה, והלכה כרבי שמעון באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

כמו בדף הקודם גם כאן יש דיון בין האמוראים האם הלכה כרשב"ג בדיני טריפות [בדין שבסוגייתנו] ובדיני אבלות.
בסיום הסוגיה נאמר "ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפה, והלכה כרבי שמעון באבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל."

רש"י מסכת חולין דף נ עמוד א:

ואין הלכה כרבן שמעון [ב"ג] - הש"ס קא פסיק לה.

גם כאן אומר רש"י [בדומה לדבריו בדף הקודם] ש"הש"ס קא פסיק לה" – כוונתו כנראה ש"עורך הגמרא" פסק כך.
ומדוע רש"י מדגיש זאת כאן בסוגיה והוא אינו מדגיש כך ברוב הש"ס עד כאן?

שני הסברים עיקריים:

1. במסכת חולין רש"י פוסק הלכה כמעט בכל סוגיה.

2. רש"י בא להדגיש שפיסקה אחרונה זו שבגמרא איננה המשך הדיון בין האמוראים [של רב נחמן או של רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא].

באופן כללי הרי דוגמא נוספת [בנושא אחר] להתלבטות האם הביטוי "והלכתא" הוא של האמורא עצמו או של "הגמרא":

ערוך לנר מסכת מכות דף יא עמוד א:

"... וי"ל, דהנה מה דפסיק הכא ולית הלכתא כוותי' יש לפרש בב' פנים,
או דרב ס"ל כר' חייא דספרים שתפרן בפשתן כשרים אבל סתם גמרא קאמר ולית הלכתא כוותי',
או דרב בעצמו קאמר כן דלית הלכתא כר' חייא דמכשיר ספרים שתפרן בפשתן. ..."

 

מדברי רש"י אלה ובהשוואה לדבריו בדף הקודם משמע, שאין הבדל בין הניסוח של "והלכתא" [מילה ארמית] לבין "והלכה" [מילה עברית].

ומדוע הגמרא ניסחה בלשון שלילית - "ואין הלכה כרשב"ג"? אם הפסק הזה הוא המשך הדיון בין האמוראים הרי שהניסוח הזה ברור כי הוא המשך ישיר לדיון. אבל אם זהו פסק "מאוחר" – כמשמע מדברי רש"י – מדוע לא פסקו כחכמים באופן ישיר?

הערה: הביטוי "הש"ס קא פסיק לה" לא מדבר דווקא על סבוראים אלא על רב אשי ורבינא "עורכי הש"ס". אולם בדף הקודם רש"י הדגיש "ישיבת האחרונים" – כנראה כוונתו לסבוראים.

וראה ב"רבנן סבוראי" שמביא מהספר "לחם סתרים" למהר"ש אלגזי [לא מצאתי בספר עצמו], עמוד 71:

"... כוונתו [של רש"י] לתת סימן לידע שבכל מקום שפוסק בגמרא ההלכה בסתם, פירוש, שאינו אומר בפירוש 'והלכתא כפלוני' אלא אומר 'אין הלכתא כפלוני' ועל הסתם נודע הפכן בשאומר כן אינו מישיבת רבינא ורב אשי אלא מישיבת האחרונים, ... ,"דברי רבנן סבוראי"...

אמנם הוא כותב זאת על רש"י בדף הקודם. אבל בהכרח מתאים גם בסוגייתנו, שבה הניסוח הוא שלילי.

מסקנתו: אם הפסק הסתמי הוא בסגנון שלילי משמע שזהו פסק הסבוראים, ואם הפסק "חיובי" – הפסק הוא על ידי "עורך הגמרא" רב אשי ורבינא.

בסוף הקטע של "והלכה..." שעליו אומר רש"י "גמרא קא פסיק" מופיע גם ההמשך: "והלכה כרבי שמעון באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל." נשאלת השאלה האם דברי רש"י חלים גם על סיומת זו? ואולי כן, מפני שהגמרא [עורך הגמרא או הסבוראים] קבעו שחל כאן הדין הכללי של שמואל שמיקלים בדיני אבילות באופן כללי, ללא קשר לדיון הספציפי בסוגייתנו בקשר לאבל שמצטרף "מאוחר" לישיבת האבלים.

עד כאן במסכת חולין דף נ

תוספת:

א. מדוע הגמרא צרפה [בשתי הסוגיות המקבילות] שני עניינים שאין ביניהם שום קשר - דין בטריפה ודין באבלות!!!

ואולי יש לומר ["חידוש"] סתימה זמנית נחשבת סתימה לעניין טריפה [לפי רשב"ג], וגם באבלות צירוף "קל" ביום השביעי "רגע" לפני שהאבלים קמים נחשב צירוף לאותו אבל שמצטרף אליהם ונחשב לו גם כן כמי שיישב שבעה שלמים!!!

ב. הכלל של "הלכה כמיקל באבל" גובר על שאר הכללים כגון, "יחיד ורבים הלכה כרבים"! ראה לעיל במסכת מועד קטן דף כ.

ג. פרטים נוספים לגבי הכלל "הלכה כמיקל באבל ראה "מתיבתא", הערה לה:

1. יש אומרים שכך הכלל רק לגבי דיני אבלות שהם מדרבנן, מלבד אלה שטוענים שאבלות יום ראשון היא מדאורייתא וגם בה תקף כלל זה - תוס', מסכת עירובין דף מו].



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר