סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער – אוח מדברי

 

"פתח עליה ההוא ינוקא: גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות. קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער. קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות, ושמח בהם ככלה חדשה. רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק" (מועד קטן, כה ע"ב).

פירוש: כאשר הגיעו לטבריה פתח עליה [עליו] ההוא ינוקא [צעיר אחד] בדברי הספד אלה: גזע ישישים עלה מבבל הוא רבה בר רב הונא שהוא בן גדולים, ועמו ספר מלחמות (רב המנונא, הגדול בתורה, הקרויה במליצה "ספר מלחמות ה'"), קאת וקפוד שהם כאות וסמל לחורבן (ראה ישעיהו לד, יא) הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער (מבבל). קצף ה' על עולמו וחמס ממנו נפשות, והוא שמח בהם כאשר הם מגיעים אליו ככלה חדשה. רוכב ערבות (= ה') שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: אוח מצוי          שם באנגלית: European eagle-owl          שם מדעי: Bubo bubo ascalaphus

שם נרדף במקורות: קפד, קפוז, קיפוף, בת יענה


נושא מרכזי: לזיהוי ה"קפוד"(1)
 

במקרא וספרות חז"ל מופיעים ארבעה שמות שבגלל הדמיון ביניהם הוחלפו זה בזה הן בגירסותיהם והן בפרושם. השמות הם: קפד, קפוז, קופד, קופר, קפוף ועוד. החלפות אלו גרמו למחלוקות בין המפרשים המסורתיים ולעיתים לסתירות, לכאורה, בפירושם לפסוקים השונים בהם מופיע שם זה. גם השבעים והוולגטה החליפו בין ה"קפוד" שהוא עוף לבין ה"קופד" שהוא יונק. אנו ננקוט בגישה המבחינה בין שני שמות אלו, נבודד מתוך המקורות והמפרשים את המידע המתאים לכל מין ונציג אותו בנפרד. בשורות הבאות נעסוק במקורות המתארים את ה"קפוד" כעוף או ליתר דיוק כדורס לילה ואילו במקורות המתארים את ה"קופד" כיונק הנקרא בעברית קיפוד נעסוק במאמר נפרד ("חוץ מן הפיל והקוף והקפוד"). במאמר זה נציע לזהות את ה"קפוד" כאוח מדברי ובמאמר אחר הצענו שהאוח המצוי (תת המין הצפוני) נקרא במקורות גם בת-יענה ("וכי בת יש לה ליענה").
 

"קפוד" – דורס לילה

במקרא שימש ה"קפוד" כסמל לחורבן ושממה משום שהוא מאכלס מקומות נטושים. בישעיהו (לד י"א) נאמר: "וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תהוּ וְאַבְנֵי בהוּ". בצפניה (ב י"ד): "וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל חַיְתוֹ גוֹי גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף כִּי אַרְזָה עֵרָה". פסוק נוסף בישעיהו (יד כ"ג) דורש התייחסות מיוחדת משום שלכאורה קיימת בו סתירה פנימית: "וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת". את הרישא מפרש "מצודת ציון" ברוח הפסוקים הקודמים: "קפוד - שם עוף מדברי". בניגוד לכך המונח "אגמי מים" שנאמר בסיפא נחשב בנבואת ישעיהו כברכה ולא לקללה. בפרק לה (ז') נאמר: "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא". בפרק מא (י"ח) מצאנו: "אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת, אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם". גם בתהילים (קז ל"ה) אנו מוצאים את משמעות זו: "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם". בהתאם לפרשנות אחרונה זו רבים מהמפרשים והמתרגמים הבינו מלשון הפסוק שה"קפוד" הוא עוף מים או בעל חיים מימי אחר. הרד"ק (ישעיהו, יד כ"ג) זיהה את ה"קפוד" כיונק ושילב בין שני חלקי הפסוק: "ושמתיה למורש קפוד - כמו שאמר בחרבן אדום וירשוה קאת וקפוד, וקפוד הוא הנקרא בערבי קנאפד, ובלע"ז טארטוג, והיא נמצאת תמיד במקום המים"(2).

מ. דור הציע לפתור את הסתירה בפסוק בעזרת נוסח שונה של פסוק זה כפי שנכתב ב"מגילות הגנוזות": "ושמתי למורש קפד אגמי מים". השמטת ה"וו" בנוסח המגילות מאפשרת לשנות את כל משמעות הפסוק. אין כוונתו לומר שהארץ תהייה למורש קיפוד וגם "לאגמי מים" אלא שארץ ברוכה של אגמי מים תהפוך למורש קיפוד כלומר לשממה. הארץ תנתן לשלטון עופות הלילה או השדים הנקראים באותם שמות ("וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ"). פירושו מאפשר לראות גם בפסוק זה חלק מרצף הפסוקים המתארים חורבן. לפסוקים אלו ניתן לצרף גם את הפסוק בישעיהו (לד ט"ו): "שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ". תרגום יונתן מפרש כאן: "תַּמָן תְּקַנִין קוּפְדָא וכו'" ובפרק לד (י"א) פירש: "וְיַחְסְנוּנָהּ קָתִין וְקִפּוֹדִין וְקִפוֹפִין וְעוֹרְבִין וכו'". גם השבעים, הוולגטה ומפרשי ימי הביניים (רש"י והרד"ק) ראו את השמות "קפוז" ו"קפוד" כשמות נרדפים. בשני השמות פירש רש"י: "קפוז - הוא קפוד". הרד"ק פירש: "שמה קננה קפוז - כמו קפוד". דמיון זה מובן לאור כך שבשפות השמיות ד' וז' מתחלפות ביניהן כמו זהב ודהב.

קרוב לוודאי ש"קפוד" הוא מין של דורס לילה או אולי שם כללי לכל דורסי הלילה. לזיהוי זה כמה ראיות הן מהמקרא והן מספרות חז"ל. בפסוקים בישעיהו (לד י"א) ובצפניה (ב י"ד) הוא מוזכר יחד עם דורסי לילה כשוכן שממה(3). יתר על כן, דורסי הלילה המאכלסים חורבות (מכאן השם של דורס הלילה "כוס החורבות") ומשמיעים בלילות קולות מעוררי אימה משרים אווירה של חורבן ונטישה. מבנה פניו של הקיפוד ("קיפופא"), על פי פירוש רש"י, מתאים לדורסי הלילה. הגמרא בנדה (כג ע"א) מקשה: "... והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר ר"מ דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא". מפרש רש"י: "קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו". תאור חד משמעי זה מצביע על הקיפופא כדורס לילה משום שעיניו ממוקמות בחזית הפנים העגולות בדומה לחתול(4). הקיפופא הוא הקיפוד כפי שניתן ללמוד מההקבלה בין שתי שלשות של מיני בעלי חיים משונים: "כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד" (ברכות, נז ע"ב). על פי רש"י מינים אלו אינם יפים לחלום משום שהם "משונים". בדף נח (ע"ב) מובאת ברייתא: "תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות". כאן מחליף הקיפוף את ה"קפוד". ההבדל הבולט בין כלל העופות ובין דורסי הלילה, שעיניהם חזיתיות כעיני האדם והפעילות הלילית שלהם, גרמו לכך שהם נראו מוזרים עד כדי צורך לברך עליהם "ברוך משנה את הבריות". העובדה שהשם "קפוד" מוזכר רק פעם אחת ואילו השם קיפוף מוזכר פעמים רבות נובעת אולי מהרצון לבדל את השם "קפוד" (עוף) מהקופד (יונק) או כדי להדגיש את הדמיון לקוף במבנה הפנים.

אם נשאר נאמנים לטענה ש"קפוז" ו"קיפוד" הם שמות נרדפים הרי שנוכל לספק ראיה נוספת לכך שקיפוד, לפחות באחד ממשמעויותיו, הוא עוף. הפסוק בישעיהו מייחס לקפוז פעולות הקשורות לעופות: "שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ". קינון, בקיעה ודגירה מתארים את התנהגות הרבייה של העופות ולא של יונקים(5).

נקודה שיש לשים לב אליה היא חוסר ההתאמה בין פירושי רש"י לשמות "קפוד" וקיפופא ואציג אותם יחד עם קטעי הגמרא המתאימים:

"כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד": "קפוד - חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א". מרטינ"א הוא סמור, דלק או נמייה שהם טורפים קטנים.
"כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי": "קפופא - צואיט"א בלעז, ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים". צואיט"א הוא דורס הלילה הקטן כוס.
"תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות": "קפוף - עוף שקורין וולטי"ר, ויש לו לסתות ולחיים כאדם. ד"ר מ. קטן(6) תירגם עוזנייה אך ייתכן והכוונה לנשר (vulture).

לענ"ד הדרך הנוחה ביותר (אם כי לא מושלמת) ליישב את הפירושים הסותרים היא להניח שרש"י הבחין בין שני מיני "קפוד" (קיפוף). מין אחד הוא יונק שאותו זיהה כטורף קטן או כקיפוד (בישעיהו יד כ"ג פירש הריצו"ן) ואילו המין השני הוא עוף. בצפניה (ב י"ד) פירש: "קאת וקפוד – עופות. בכפתוריה - פומל"ש שבראש הגג"(7). על פי תיאוריו בגמרא ה"קפוד" הוא דורס לילה בעל פנים דומות לאדם ובלשונו "ויש לו לסתות ולחיים כאדם". בגמרא (נדה, כג ע"א) הוזכר מאפיין נוסף המדמה אותו לאדם והוא מיקום העיניים בחזית הפנים. הזיהוי הספציפי של רש"י בעייתי ואיננו עקבי. אמנם "צואיט"א" הוא דורס לילה אך ה"וולטי"ר" הוא דורס יום בעל מבנה פנים שונה. קושי נוסף הוא זיהוי "קורפראי" המופיע בין מיני העופות כ"טלפ"א" שהרי זה שמה הלטיני של החפרפרת שהיא יונק תת קרקעי הדומה לחולד.
 

"קפוד" – אוח המדבר

העובדה שהשם "קפוד" מופיע לבדו בפסוק "ושמתי למרש קפד" בניגוד לפסוקים האחרים בהם מופיעים כמה דורסי לילה עשויה להצביע על כך שמדובר בשם כללי לדורסי לילה. לחילופין ייתכן והוא נכתב לבדו משום שהוא דורס הלילה גדול במיוחד. מועמד מתאים הוא אוח המדבר שלמעשה הוא הגדול בדורסי הלילה בעולם. אוח המדבר הוא אחד משני תתי המין הנמצאים בישראל ושוכן במדבריות דרום הארץ. המשמעות הכפולה של השם קיימת גם ב"בת היענה" (ראו כאן). שם זה מתייחס לאוח המצוי השוכן בצפון הארץ ומרכזה אך גם לכלל דורסי הלילה.

ראיה נוספת לזהות בין ה"קפוד" והאוח או כל דורסי הלילה נוכל למצוא בדברי הגמרא בחולין (סג ע"א): "אמר אביי: באות שבעופות – קיפוף". השם היווני של האוח שניתן על ידי אריסטו הוא Buas. גם התנשמת נקראה "באות שבעופות". התוס' (שם) כלל בשם זה דורסי לילה נוספים:

"באות שבעופות קיפוף - שלשה מיני קיפוף הם האי שהוא באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת (נדה דף כג.) דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם כמו קריא וקיפופא ובברכות פרק הרואה (דף נז:) אמרינן כל מיני עופות יפים לחלום חוץ מקריא וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא חיה כדאמרי' נמי בפרק הרואה (ג"ז שם ע"ש) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן בפ"ק דבכורות (דף ח.) הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים. 

 

אוח מצוי         צילם:  Softeis

 


(1) על מנת להבחין בין ה"קפוד" במקורות והמין הביולוגי קיפוד מצוי (היונק הקוצני) יכתב הראשון עם מרכאות ובכתיב חסר.
(2) "קנאפד" בערבית הוא הקיפוד ואילו "טארטוג" הוא צב דבר המעורר כמובן קושי. על זיהוי ה"קפוד" עם הקיפוד ראה כאן.
(3) הרד"ק מפרש באופן שונה ולא רואה ברצף השמות הוכחה לדמיון ביניהם: "וקפוד - הוא הנקרא קנאפ"ד בערבי בלע"ז טרטוג"א. וינשוף - בחול"ם והוא עוף שהוא עף בלילה, או אותו שהוא צועק בלילה, ולפיכך נקרא ינשוף מן נשף".
(4) מעניין לגלות את ההשוואה ההפוכה שבה דורס לילה שימש כמודל לציור פניו של אריה (הם דומים במבנה לבן משפחתו החתול). בשער הפתיחה לספר "תועפות ראם" שהודפס באיזמיר בשנת תקכ"ב בהוצאת יאודה חזן ניתן לראות בלוגו בית הדפוס שני אריות בעלי פנים מוזרות. ייתכן ומדובר בציור דמיוני אך אם אכן השתמש הצייר במודל כלשהו הרי מסתבר שמדובר בדורס לילה כפי שניתן להסיק ממיקום העיניים ומהחרטום המוטה מטה כמקור של דורסי הלילה. תודה לרב אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב"ם, שהביא לידיעתי את קיומו של הציור.




(5) בוכרט זיהה את ה"קפוז" כנחש משום שקפזה בערבית זה מין נחש ובעקבותיו הלכו חוקרים נוספים. זיהוי זה בעייתי שהרי אין בארץ נחשים דוגרים. טריסטרם תירגם שעיר אך קשה להניח שהכוונה לעוף קטן זה שבוודאי לא הרשים את הקדמונים. פירוש יוצא דופן מופיע במלבי"ם: "שמה קננה קפוז - הוא העוף הנקרא פאראדיזפאגעל (ציפור גן עדן? מ.ר) היפה מאד בצבע נוצותיו והיו מהבילים עליו מקדם כי אין לו רגלים ולא יקנן על מקום, רק יטיל ביצים ויוציא אפרוחים באויר ע"י הזכר שיקנן עליהם ושלא יתראו לבני אדם, וכדומה הבלים הרבה (ומאמרים אלה באו להם ממיעוט מציאות העוף ההוא המקנן בראשי עצים גבוהים הרחק מאד מאדם). עפ"ז ימליץ כי העוף הזה אשר מפני התרחקו מבני אדם מהבילים עליו כי שוכן הוא באויר, הן שם קננה קפוז. על הארץ, כי לא יירא מבני אדם הרחוקים משם: ותמלט. הביצים בארץ: ובקעה. בעצמה הביצים לא ע"י הזכר: ודגרה את האפרוחים לשבת בצלה. לא בין הארץ והשמים,
(6) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(7) ר' יוסי אביב"י הציע שהכוונה ל – Flèche שבצרפתית פירוש המילה היא צריח או אולי הכפתור שבראשו. כך או כך מדובר בעופות מעופפים הנמצאים על ראש הגג.  

 

רשימת מקורות:

מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 110-111. 

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר