סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הן הן דברי... הן הן דברי..."

מועד קטן כ ע"א


תנו רבנן, קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל - אינו צריך לכפותה אחר הרגל, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת.
אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל.
שבית שמאי אומרים: שלשה ימים, ובית הלל אומרים: אפילו יום אחד.

1.

בדיקת הביטוי "הן הן דברי...הן הן דברי"

א.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יח עמוד ב

תנו רבנן, בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חפצו לנכרי, ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה, אלא כדי שיגיע לביתו. ובית הלל אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה. רבי עקיבא אומר: כדי שיצא מפתח ביתו. אמר רבי יוסי ברבי יהודה: הן הן דברי רבי עקיבא, הן הן דברי בית הלל, לא בא רבי עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל.

משמעות הביטוי "הן הן..." היא, שרבי עקיבא ובית הלל מסכימים, ורבי עקיבא בא לפרש את דברי בית הלל. מבין כל המופעים של ביטוי זה המשמעות כאן היא "חריגה" אבל מובנת בהקשרה.

ב.

בסוגייתנו:

1. המשמעות היא שמחלוקת התנאים [רבי אליעזר וחכמים] מתאימה וזהה למחלוקת תנאים אחרת [בית שמאי ובית הלל]

2. רבי אליעזר כבית שמאי וחכמים כבית הלל. ולכן ברור שהלכה כחכמים וכבית הלל!

3. דברי בית שמאי ובית הלל נראים כמימרא ולא כציטוט מלא, שהרי דבריהם נראים "מקוטעין", שהרי הביטוי "שלושה ימים" והביטוי "אפילו יום אחד" אינם עומדים בפני עצמם.

3.1
ויש להשוות לתוספתא [פרק ב הלכה ט] שמוזכר שם רבי אליעזר בן יעקב במקום חכמים בסוגייתנו. וכן שם מובא רבי אלעזר ברבי שמעון שמביא את דברי בית הלל ובית שמאי אבל לא מציין את הביטוי בברייתא שבסוגייתנו "הם הם..." ["הן הן"].

4. ולכן נראה לי לומר: יתכן שבמימרא אין הכרח שהלכה תמיד תהיה כבית הלל נגד בית שמאי. וכן אין הכרח לפסוק כחכמים בברייתא כי אולי היא דעת יחיד - רבי אליעזר בן יעקב בתוספתא.

5. שאלה כללית: מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "הן הן..." ["אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל] ולא בביטוי בש"ס "הני תנאי כהני תנאי" כשהיא רוצה לקשר בין שתי מחלוקות תנאים.
ויש ליישב בפשטות, שבכל המקומות בש"ס [4 פעמים] הביטוי "הני תנאי כהני תנאי" מוזכר עם פתיחה של "לימא..." או "נימא..." שמשמעותו, שבאמת אין קשר בין שתי המחלוקות.

ראה תוספת על הביטוי "הני תנאי כהני תנאי" להלן בסעיף כללי 6.

ג.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א:

תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש - הרי זו לא תתארס ולא תינשא עד עשרים וארבעה חדש, דברי רבי מאיר, ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש.
אמר רבי נתן בר יוסף: הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל,
שבית שמאי אומרים: עשרים וארבעה חדש,
ובית הלל אומרים: שמונה עשר חדש.

רבי מאיר - לפי בית שמאי, ורבי יהודה - לפי בית הלל. משמעות הביטוי "הן הן..." כבסוגייתנו בסעיף ב.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אכריע, לדברי האומר עשרים וארבעה חדש - מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש, לדברי האומר בשמונה עשר חדש - מותרת להנשא בחמשה עשר חדש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים.
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה.

קצת קשה, מדוע עולא צריך לפסוק במפורש כרבי יהודה הרי בין כך היה נפסק כמותו לפי הכלל של "רבי יהודה ורבי מאיר - הלכה כרבי יהודה" [מסכת עירובין דף מו], ויותר קשה, שהרי רבי יהודה סובר כבית הלל וברור שהלכה כבית הלל.

אולי ניתן ליישב לפי דברינו לעיל בסעיף ב-4

ד.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סח עמוד א:

תא שמע: אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב? בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום, זו היא ששנינו: מת הבעל - נתרוקנה רשות לאב;
שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת - חוזר האב ומפר חלקו של בעל,
א"ר נתן: הן הן דברי ב"ש, ב"ה אומרים: אין יכול להפר; ש"מ: לב"ש מיגז גייז, לב"ה מקלש קליש, ש"מ.

רש"י מסכת נדרים דף סט עמוד א:

ש"מ - דתנאי היא ומקלש קליש כבית הלל.

הגמרא הציגה בעיה וניסתה לפשוט את הבעיה מברייתא, ועל כך עונה רבי נתן שהברייתא היא לפי בית שמאי אבל בית הלל חולקים.

בסוגיה זו משמעות הביטוי "הן הן..." לומר, שדברי תנא מסויים היא כדעת התנא האחר - בית שמאי - אבל יש מי שחולק - בית הלל.

ה.

תלמוד בבלי מסכת ערכין דף כג עמוד א:

והתניא: המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה - ר"א אומר: כשהוא מגרשה ידור הנאה, רבי יהושע אומר: אינו צריך,
וא"ר אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי ב"ה,
שב"ש אומרים: הקדש טעות הקדש,
וב"ה אומרים: הקדש טעות אינו הקדש.

רש"י מסכת ערכין דף כג עמוד א:

והתניא - בניחותא דבשאלה פליגי.
הן הן דברי ב"ש הן הן כו' - מחלוקת ר"א ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת ב"ש וב"ה.

גם כאן המשמעות של הביטוי "הן הן..." היא כבסעיפים ב-ג.

עד כאן הדיון בביטוי "הן הן...".

2.

המשך הגמרא בסוגייתנו:

אמר רב הונא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן,
ואמרי לה אמר (ליה) +מסורת הש"ס: [להו]+ רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא ולרב הונא: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת.

לכאורה ההבדל בין שתי הנוסחאות ["ואמרי לה"] הוא האם רב הונא שמע מרבי חייא בר אבא או ששמע מרבי יוחנן עצמו.

2.1
ואולי ההבדל הוא האם רב הונא היה תלמיד של רבי חייא בר אבא ולא הכיר את רבי יוחנן - בנוסחה הראשונה - או שהיה חברו של רבי חייא ותלמיד ישיר של רבי יוחנן - בנוסחה השניה.

2.2
ונראה לי לחדש ["חידוש"]: לפי הנוסחה הראשונה מדובר בדברי תלמידים בשם רבם - רבי יוחנן. יתכן שהדברים שנאמרו אינם מדוייקים אלא מובאים באופן שהתלמיד הבין את דברי רבו, ואילו לפי הנוסחה השניה מדובר שרבי יוחנן אמר להם, כלומר, אלו דבריו ממש ובמדוייק!
יש כאן משמעות מיוחדת לביטוי "אמר רב... אמר רב..."!

2.3
וראה גם להלן בסעיף 3.6

3

משמע שרבי יוחנן פוסק כחכמים בברייתא בסוגייתנו וכבית הלל.
מדוע הגמרא הביאה את דברי רבי יוחנן, הרי ברור שהלכה כחכמים בברייתא וכבית הלל.

הערה: יש אומרים שמי שחולק על בית הלל סובר שבית הלל ובית שמאי לא נחלקו בדבר, ומתאים לדברינו
בסעיף - 4 לעיל.

3.1

תוספות מסכת מועד קטן דף כ עמוד א:

אמר רבי יוחנן אפילו יום אחד אפי' שעה אחת - קשיא לי דהא אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה.

תוס' שואל, הרי משנתנו שהיא סתם משנה אומרת 3 ימים שזה כדברי רבי אליעזר בברייתא וכבית שמאי בברייתא ["הן הן..."] והרי רבי יוחנן עצמו קבע כלל ש"הלכה כסתם משנה" והיה לו לפסוק כמשנתנו - שהיא כרבי אליעזר בברייתא וכבית שמאי!

מתוך דברי תוס' יש מענה לשאלתנו לעיל בסעיף 3, מדוע רבי יוחנן מדגיש הלכה שהיא כבית הלל - כדי להדגיש שאין הלכה כסתם משנה. והשאלה היא באמת מדוע? ראה להלן.

3.2

משמע מתוס' שהוא סובר שהכלל של "הלכה כסתם משנה" - לפי רבי יוחנן - הוא הכלל המחייב ביותר. ולי נראה כדי ליישב את קושיית תוס' שיש לומר שהכלל של "הלכה כסתם משנה" איננו תקף כנגד דעת בית הלל!

3.3
ראה עוד הסברים ב"מתיבתא", הערה יד, שרבי יוחנן סובר שהכלל של "הלכה כדברי המיקל באבל" חזק יותר מהכלל של "הלכה כסתם משנה"!

3.4
רבא לא מקבל [לעיל במסכת מועד קטן דף יט עמוד ב] את הכלל של שמואל "הלכה כדברי המיקל באבל", ולכן פסק כסתם משנה - ראה להלן בסעיף 4.

3.5
מדוע רבי יוחנן לא ניסח את דבריו בלשון "הלכה כבית הלל" וכדו'. שהרי משמע מכמה מקומות בש"ס שעדיף לנסח "הלכה כ..." ולא "הלכה... [תוכן ההלכה]". אמנם בסוגייתנו לא מוזכר כלל הביטוי "הלכה" בדברי רבי יוחנן בכל אופן נראה ששאלתנו קיימת.
ויותר יש לשאול מדוע הוא לא אמר במפורש "הלכה כדברי המיקל באבל" [לפי מה שהסברנו לעיל בסעיף 3.4]!

3.6
ונראה לי לחדש: ראה למעלה בסעיף 2 שתי נוסחאות בדברי רבי יוחנן. לפי הנוסחה השניה מדובר בדברים שרבי יוחנן אמר לתלמידיו, ולא שהם אמרו בשמו, כלומר, אולי מדובר במקרה שארע למעשה שרבי יוחנן נשאל שאלה הלכתית הלכה למעשה, וכך ענה לתלמידיו, ואז ברור שיש להעדיף את ניסוח הפסיקה על ידי אמירת תוכן דברי ההלכה ולא להסתפק בקביעה הלכתית של "הלכה כ... [שם החכם]" !

4.

רבא אמר: הלכה כתנא דידן, דאמר שלשה.

משמע שרבא פוסק כבית שמאי וכרבי אליעזר בברייתא וכ"סתם משנה" - משנתנו. ויתכן שכך פסק כרבא בדיוק בגלל קושיית תוס' לעיל שיש לפסוק כ"סתם משנה" - משנתנו. וראה לעיל בסעיף 3.4 שרבא לא מקבל את הכלל של "הלכה כדברי המיקל בעירוב".

4.2

לגבי הביטוי "תנא דידן" נחלקו הפרשנים:

רש"י מסכת מועד קטן דף כ עמוד א:

"תנא דידן - היינו תנא (דברייתא) +מסורת הש"ס: [דמשנה]+."

ראה "מתיבתא", הערה טו, שיש מי שאומר שאין כוונת רבא בביטוי "תנא דידן" לרבי אליעזר בברייתא שבסוגייתנו - לפי הגירסא ברש"י של "דברייתא" - אלא בברייתא דף יט, שכך היא מסבירה את משנתנו, ולכן יש לגרוס ברש"י "דמשנה".
לפי זה יוצא שרבא כן פוסק לפי גירסתו כמשנתנו שהיא כ"סתם משנה", ומיושבת קושיית תוס' לעיל בסעיף 3.1 !!!

5.

רבינא איקלע לסורא דפרת, אמר ליה רב חביבא לרבינא: הלכתא מאי? - אמר ליה: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת.

רבינא - "עורך הגמרא" פוסק למעשה כרבי יוחנן לעיל.

מדוע פסק שלא בניסוח כ"הלכה כ..." כרבא לעיל.
אולי מתאים כאן ההסבר לעיל בסעיף 3.6, שרבינא נשאל "הלכתא מאי", כלומר מהי ההלכה למעשה !!!

------

6. לגבי סעיף 1-ב-5 לעיל ראה מה שכתבתי על מסכת יומא דף ח ומסכת סנהדרין דף טו

הליכות עולם שער שני פרק א:

לו. ומה שאומר בהרבה מקומות בגמרא לימא הני תנאי כהני תנאי, רוצה לומר מי נימא דפלוגתא דהני תנאי כפלוגתא דהני תנאי
ודחיקא ליה מילתא לגמרא שיבא מחלוקת אחד בעצמו בשני מקומות ובתרי לישני,
ועוד מי שסידר המשנה והברייתא הוה ליה למיתנינהו גבי הדדי ולימא פלוני ופלוני אומרים כך:

הסבר: נראה שלפי דבריו הביטוי הנ"ל מהווה קושיה. והוא מסביר שיש כאן שתי קושיות:
א. דחוק מאד שאותה מחלוקת תבוא בשני מקומות בתלמוד.
ב. מדוע מסדר הש"ס לא אמר את שתי הדעות [שמזוהות זו עם זו] יחדיו, למשל, בסוגייתנו היה צריך לומר: המקדיש את שערו של עבדו אין מועלין בו – דברי תנא קמא וחכמים, רשב"ג ורבי מאיר אומרים : אין מועלין...

כמו בפעמים רבות בש"ס הגמרא מסכמת שאין תלות בין שתי המחלוקות, ובסוגייתנו היא מתחילה את ההסבר הזה במילה: "לא..."

על עצם דברי ה"הליכות עולם" מגיב רבי יוסף קארו:

לו. מה שאומר בהרבה מקומות בגמרא לימא וכו'.
ומ"ש ודחיקא ליה מילתא וכו' אינו נראה לי דהא אפשר שנחלקו בשתי ישובות ולא שמעו אלו מחלוקתן של אלו.
וכך מ"ש מי שסדר המשנה וכו' אני אומר כששני המחלוקות הם במשנה יש מקום לטענה זו כיון שהכל היה ידוע למסדר המשנה וכ"כ התוספות ז"ל (חולין עב ב ד"ה תנינא) אבל אם הם בברייתא אינה טענה ואפשר שזו ברייתא דרבי חייא וזו דר' אושעיא וכל אחד לא ידע אלא מחלוקת אחת.
ולי נראה שמה ששואל הגמרא לימא וכו' הוא כדי לברר היאך לפסוק הלכה על פי הכללים המסודרים בידינו פלוני ופלוני הלכה כפלוני.
ועוד יש נפקותא אחרת בדבר שאם נמצא לאחד מהם שאמר בהפך במקום אחר נקשה עליו מדידיה אדידיה.
גם כי אגב גררא לפעמים מפרש דברי התנאים שהם סתומים וע"ד זה הוא מה שאומר על מחלוקת אמוראי ובפלוגתא בפ' מרובה (ב"ק עד ב) ובריש הוריות (ב א)

הסבר:

א. בהחלט יתכן שהיו שתי מחלוקות בנושאים שונים שמבוססות על אותן יסודות אלא שמדובר בחכמים שחיו במקומות שונים.
ב. גם מסדרי המשנה הברייתא ריכזו יחדיו את החכמים שבמשנה, אבל בברייתא דעותיהם היו מפוזרות בברייתות שונות...
ג. אומר רבי יוסף קארו "ולי נראה" – שהגמרא רוצה לבדוק אם אמנם שתי המחלוקת זהות על מנת שנוכל לקבוע את ההלכה לפי הכללים שבידינו.

ואולי תלוי אם יש שני כללים שונים בקביעת ההלכה בין שתי המחלוקות. אמנם הלכה כבית הלל לעומת בית שמאי, אבל אם תנאים מאוחרים יותר גם חלקו באותו עניין הרי ההלכה תהיה אולי על פי הכללים בין אותם תנאים.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר