סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יוסי ורבי יהודה - כמי הלכה; "הלכה כדברי המיקל באבל"

מועד קטן יז ע"ב - יח ע"א


תנו רבנן: כשם שאמרו אסור לגלח במועד - כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר. וכשם שאמרו: אבל אסור לגלח בימי אבלו - כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר. אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד, שמואל אמר, הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

מבנה הסוגיה:

1.

תנו רבנן: כשם שאמרו אסור לגלח במועד - כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי רבי יהודה.
ורבי יוסי מתיר.

הרישא של הברייתא עוסקת בחול המועד.

מה משמעות הביטוי "כשם שאמרו"? אולי הכוונה שרבי יהודה מוסיף דין לדין שכבר היה מקובל בתקופת התנאים.

רבי יוסי מתיר רק לגבי "ליטול צפרנים" - הוא לא מקבל את תוספת הדין של רבי יהודה. מהפרשנים משמע שמחלוקתם היא בסברא [ואין מחלוקתם מחלוקת היסטורית האם קדמונים גזרו על נטילת צפרנים], לפי רבי יהודה יש חשש שייכנס מנוול למועד עם צפרנים גדולות [אם לא יטלם לפני המועד] ולכן גזרו עליו שלא יטלם בתוך המועד כשם שגזרו על גילוח, ואילו רבי יוסי סבור שאי נטילת צפרניים איננה נבלות כמו מי שלא מגולח בחג.

 

2.

הסיפא של הברייתא עוסקת באבל.

וכשם שאמרו: אבל אסור לגלח בימי אבלו - כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה.
ורבי יוסי מתיר.

נראה שיש כאן אותה מחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי. רבי יהודה משווה בין נטילת צפרנים לגילוח - אסורים גם בחול המועד וגם באבל, ורבי יוסי לא מקבל השוואה זו ולכן גילוח אסור [גם בחול המועד וגם באבל] אבל נטילת צפרנים מותרת.

2.1

האם גם כאן מחלוקתם היא בסברא?

משמע מהפרשנים שמחלוקתם היא בדרשנות פסוקים לגבי "יפת תואר" [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד צג].

3.

אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל,
והלכה כרבי יוסי במועד
,

הניסוח "הלכה כ...[שם החכם]" מועדף בש"ס לעומת הניסוח "הלכה... [תוכן ההלכה]" - כבסוגייתנו.

3.1

עולא לא מנמק את דעתו. לכאורה קשה מדוע הוא לא פוסק כרבי יוסי גם באבל [לקולא] שהרי הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.

3.2

נראה לי להסביר, שלגבי אבל מחלוקתם היא בסברא, והכלל של "הלכה כרבי יוסי" מתאים, כי הכלל התקבל בגלל ש"נימוקו עימו", כלומר, סברותיו יותר "נכונות". אבל לגבי דרשנות פסוקים [באבל - בסעיף 2.1 לעיל] יתכן שכלל זה אינו תקף, ועולא פוסק "נקודתית" דווקא כרבי יהודה. אבל במועד שהם חלוקים בסברא [לעיל בסעיף 1] מודה עולא שהלכה כרבי יוסי על פי הכלל של "רבי יוסי ורבי יהודה הלכה כרבי יוסי".

4.
שמואל אמר: הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל.

שמואל פוסק גם באבל כרבי יוסי.
בפשטות, שמואל סובר ש"תמיד" תופס הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.

5.

והגמרא מוסיפה:

דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

הנימוק של שמואל הוא על פי הכלל של "הלכה כדברי המיקל באבל" [באיסורי דרבנן בלבד?], וקשה, מדוע הוא לא מנמק את פסק דינו - בסוגייתנו - כרבי יוסי על סמך הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה. ואולי בזה הוא סובר כפי שהסברנו לעיל [סעיף 3.2] לגבי עולא, שבמחלוקת בדרשנות פסוקים לא תופס הכלל "רבי יוסי ורבי יהודה הלכה כרבי יוסי" !!! ולכן הפסיקה שלו באבל היא על סמך הכלל הנוסף של שמואל עצמו "הלכה כדברי המיקל באבל" שהוא כלל מקיף יותר וחל אפילו כשמדובר במחלוקת בדרשנות פסוקים [לפי הסברנו כאן].

6.

תוספות מסכת מועד קטן דף יז עמוד ב:

ה"ג ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל -
וא"ת בעירובין (דף מו. ושם) דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב
ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי ומקשה התם תרתי למה לי כו'

הוא שואל כנראה כפי ששאלנו לעיל בסעיף 5. והוא מביא דוגמא נוספת לכך ששמואל פסק גם על פי כלל דומה ש"הלכה כדברי המיקל בעירוב" [הערה: אלה שני הכללים היחידים בש"ס שמנוסחים באופן דומה: "הלכה כדברי המיקל בעירוב" ו"הלכה כדברי המיקל באבל"] וגם על פי פסיקה נקודתית כחכם מסויים, אלא שבסוגייתנו מדובר בהכרעה כרבי יוסי ולא כפסיקה נקודתית, אלא גם על פי כלל, והכלל הוא "רבי יוסי ורבי יהודה - הלכה כרבי יוסי".

תוס' לא מביא את הסבר הגמרא במסכת עירובין.

ראה להלן בסעיף 8 מה שכתבתי על מסכת עירובין דף מו.

6.2

תשובת תוס':

וי"ל איצטריך הכא לאפוקי מדעולא

בסוגייתנו צריך היה שמואל לפסוק במפורש נגד רבי יהודה כדי להדגיש שהוא לא פוסק כעולא. ועל השאלה מדוע עולא עצמו פסק כרבי יהודה באבל ראה מה שהסברנו בסעיפים לעיל.

6.3

וא"ת וכיון דאית ליה לשמואל רבי יהודה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו (שם:) למה ליה למימר הכא הלכה כרבי יוסי וי"ל לאפוקי מדעולא

כנ"ל.

6.4

ואעולא לא קשיא מידי מהתם דהיכא דאתמר אתמר כדאמר התם.

כוונתו כנראה היא, שאמנם הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה, אבל אמורא רשאי לפסוק נגד כלל זה [גם אם הכלל היה ידוע לו והיה מוסכם עליו]. ומתאים גם לדברינו לעיל בסעיף 3.2

7.

חידושי הריטב"א מסכת מועד קטן דף יז עמוד ב:

אמר עולא הלכה כו'. ושמעינן מיהא שיותר ראוי להקל בענין זה במועד מימי אבלו.

דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. פי' ואפ"ה איצטריך תרוייהו הא דהכא משום מועד ואידך משום כללא דאבל, ומיהו אין לשון הגמרא מתיישב דהוה ליה למימר שמואל לטעמיה דאמר שמואל וכו', והיה נראה לומר דהאי ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו לישנא דגמ' הוא דמפיק ליה מאידך כללא דשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל, וכיון דבאבל הלכה כר' יוסי קים לן ודאי דכש"כ במועד דקיל בענין זה, כנ"ל.

הנקודה המעניינת בדברי הריטב"א היא, שיתכן שהביטוי בגמרא "ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו" הוא "לישנא דגמ' הוא דמפיק ליה מאידך כללא דשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל". זאת אומרת, ששמואל עצמו לא פוסק בסוגייתנו באופן מפורש וספציפי, והגמרא היא שניסחה כך על סמך הכלל של שמואל "הלכה כדברי המיקל באבל".

ולגבי השאלה מדוע הגמרא לא הביאה את הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה ראה בדברינו לעיל.

--

8.

ראה מה שכתבתי על מסכת עירובין דך מו:

בגמרא:

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי יוחנן בן נורי....

פירוק הסוגיה:

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי:

רבי יהושע בן לוי [=ריב"ל] רבו של רבי יוחנן ותלמידו של רבי יהודה הנשיא, וכנראה שזוהי נקודת יסוד בסוגיה, לברר מהם כללי הפסיקה של רבי יהודה הנשיא, ובכמה מהם גם השתמש בקביעת ניסוח המשנה!

הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

במשנתנו רבי יוחנן בן נורי נחלק על חכמים.

אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך? - אמר ליה: בפירוש שמיע לי.

רבי זירא שאל את רבי יעקב בר אידי שכנראה היה תלמידו של ריב"ל האם שמע את דברי ריב"ל במפורש או שכך הבין מאחד הדינים שלו. ויש לשאול: הרי כך ניתן לשאול על כל מימרא של אמורא שאומר בשם רבו!
ואולי כאן מדובר בענייני עקרוניים שיתבררו בסוגיה ולכן יש לזה משמעות. ואולי מדובר בתלמיד לא מובהק של רבו ולכן אולי דברי הרב משובשים!

רבי יעקב ענה ששמע במפורש מריב"ל את פסק ההלכה בסוגייתנו שהלכה כרבי יוחנן בו נורי.

מאי כללא? - דאמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כדברי המיקל בעירוב. –

הגמרא בודקת מהו הכלל שאמר ריב"ל שממנו [אולי] יכול היה רבי יעקב ללמוד את הקביעה שהלכה במשנתנו כרבי יוחנן בן נורי. וקשה מאד: הרי כבר נקבע שריב"ל פסק במפורש שהלכה כרבי יוחנן בן נורי ולא מתוך כלל נפרד!

בש"ס מוזכר [5 פעמים[ הביטוי "מאי כללא" מיד אחרי השאלה: "בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך?". זאת אומרת, שהשואל ידע שיש כלל שהחכם אמר ושממנו משמע הדין או הכלל הנאמר בסוגיה, ובכמה מקומות הגמרא מסיימת למסקנה "בפירוש שמיע לי". ואילו בסוגייתנו קודם ניתנה התשובה "בפירוש שמיע לי" ורק אחר כך נשאלה השאלה "מאי כללא". כנראה שבסוגייתנו ידוע לגמרא שיש כמה אפשרויות לכלל שממנו ניתן להסיק בסוגייתנו שהלכה כרבי יוחנן בן נורי, ולכן השאלה "מאי כללא" נאמרה לפני העלאת כל האפשרויות השונות באופן מרוכז. וכנראה ששאלת "מאי כללא" שובצה כאן על ידי עורך הגמרא.

הכלל שהגמרא מציעה – כללו של ריב"ל - היא "הלכה כדברי המיקל בעירוב", ודינו של רבי יוחנן בן נורי במשנתנו היא "קולא" ולכן הלכה כמותו, וממילא מתעוררת שאלת הגמרא הבאה:

ותרתי למה לי? –

זאת שאלה על ריב"ל עצמו: אם הוא קבע הלכה כדברי המיקל מדוע היה צריך לפסוק במפורש שהלכה כרבי יוחנן בן נורי הרי הוא מיקל ולכן יש לקבוע שהלכה כמותו?
ויש לשאול: אולי ריב"ל אמר את הלכה כרבי יוחנן בן נורי באמת כתוצאה מהכלל הכללי שלו שהלכה כמיקל בעירוב? אלא מוכח מכאן שפסיקות של אמוראים לא נאמרות באופן ספציפי אם ניתן ללמוד את הפסק הספציפי מכלל כללי אחר שאמר אותו חכם.
כמו כן לומדים מכאן שאין לומר שהחכם הפוסק רצה לומר שגם מי שלא מקבל את כללו הכללי הרי שיש לקבל את הפסק הספציפי שלו בגלל הפסק הענייני נקודתי.
השאלה היא מדוע באמת נכונה המסקנה האחרונה.

אמר רבי זירא: צריכי, דאי אשמעינן הלכה כרבי יוחנן בן נורי - הוה אמינא בין לקולא ובין לחומרא, קא משמע לן: הלכה כדברי המיקל בעירוב.

הכלל הספציפי יתכן שהוא מקיף יותר דווקא בגלל שפוסקים כחכם מסויים ומשתמע שזהו פסק לכל דבריו בנושא המדובר - גם לקולא וגם לחומרא.
לכן נאמר גם הכלל הכללי שדווקא נועד לצמצם את הכלל הספציפי ולומר שהלכה כרבי יוחנן בן נורי רק בדבריו לקולא.

ולימא: הלכה כדברי המיקל בעירוב, הלכה כרבי יוחנן בן נורי למה לי? –

ועולה מאליה השאלה: הרי הכלל המקיף למעשה קובע בבירור מתי הלכה כרבי יוחנן בן נורי, ומדוע נזקק ריב"ל להוסיף פסיקה ספציפית-אישית.

איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הני מילי - יחיד במקום יחיד, ורבים במקום רבים. אבל יחיד במקום רבים - אימא לא.

עונה הגמרא [האם זהו "סתמא דגמרא"?]: הקביעה שהלכה כרבי יוחנן בן נורי נאמרה כדי ללמדנו, שהלכה כדברי המיקל בעירובין גם אם המיקל הוא יחיד נגד רבים כבסוגייתנו !!!
ניתן ללמוד מכאן שהכלל היסודי והבסיסי והראשוני הוא "הלכה כרבים".

---
עד כאן ממסכת עירובין דף מו.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר