סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ופליגא ד..."

מועד קטן יז ע"א


אמר רב הונא: באושא התקינו: אב בית דין שסרח - אין מנדין אותו, אלא אומר לו: +מלכים ב' י"ד+ הכבד ושב בביתך. חזר וסרח - מנדין אותו, מפני חילול השם.
ופליגא דריש לקיש. דאמר ריש לקיש: תלמיד חכם שסרח - אין מנדין אותו בפרהסיא, שנאמר +הושע ד'+ וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה - כסהו כלילה.

1.

בפשטות, לפי רב הונא יש מקרה שיש לנדות תלמיד חכם [אף בפרהסיא?], ולפי ריש לקיש אין לנדותו כלל. וקצת קשה לי כיצד ריש לקיש חולק על תקנת אושא שהיתה בימי רבי עקיבא ותלמידיו.

1.1

אולי אמורא רשאי לחלוק על תקנה של תנאים בהתאם לשינוי התנאים של "חילול השם".

1.2

אולי ריש לקיש חולק גם על "נכונותה" של התקנה שנמסרה על ידי רב הונא!

2.

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ז הלכה א:

חכם זקן בחכמה וכן נשיא או אב בית דין שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם, אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו, אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצנעה, שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה אף על פי שכשל כסהו כלילה, ואומרים לו הכבד ושב בביתך, וכן כל תלמיד חכם שנתחייב נידוי אסור לבית דין לקפוץ ולנדותו במהרה אלא בורחין מדבר זה ונשמטין ממנו, וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נמנו מעולם לנדות תלמיד חכם א אף על פי שנמנין להלקותו אם נתחייב מלקות, ואפילו מכת מרדות נמנין עליו להכותו.

משמע מהרמב"ם שפסק כריש לקיש ולא כתקנת אושא [כפי שציטט רב הונא].

3.

כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ז הלכה א:

[א] חכם זקן בחכמה וכו'. פ' אלו מגלחין (דף יז) אמר רב אויא באושא התקינו אב ב"ד שסרח אין מנדין אותו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חלול השם ופליגא דר"ל דאמר כל חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה
ופסק כר"ל [= כריש לקיש] משום דאיהו מארי דגמרא טפי מרב אויא

3.1

ה"כסף משנה" גורס בגמרא "רב אויא" ולא "רב הונא".
מתוך "אטלס עץ חיים": "רב אחא בריה דרב אויא" - אמורא בבלי דור שישי-שביעי. היה תלמידו של רב אשי. נראה שהשתתף עם רב אשי בסידור הש"ס".

ה"כסף משנה" קובע שבמחלוקת בין רב אויא וריש לקיש הלכה כריש לקיש מפני שהוא יותר "גדול" ["מארי דגמרא"]. ולכאורה סותר לכלל ש"הלכה כבתראי", שהרי רב אויא הוא "בתראי" ["מאוחר"] ביחס לריש לקיש. אבל כנראה, שה"כסף משנה" סובר שכשמדובר בפער גדול בחשיבות החכמים הרי שהקובע הוא גדלות החכם!
ושוב קצת קשה, שהרי רב אויא ובנו - לפי המצוטט לעיל - היו גם בין עורכי הגמרא, וצריך שהלכה תהיה כמותו.

3.2

ולפי גרסתנו - "רב הונא" - בהחלט יתכן שהלכה כריש לקיש כי רב הונא היה תלמידו של "רב", וריש לקיש היה "תלמיד-חבר" של רבי יוחנן, והכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב", ולכן הגיוני גם שהלכה כריש לקיש נגד רב הונא!!!

3.3

ועוד דבירושלמי שאכתוב בסמוך משמע כוותיה.

הוא מביא נימוק נוסף לפסיקת הרמב"ם כריש לקיש, כי כך משמע בגמרא הירושלמית.

4.

ויש להוסיף:

הרב קאפח, "כתבים", ב, מוכיח ששיטת הרמב"ם היא בכל הש"ס לפסוק כאותה שיטה בגמרא שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא ד...".
לפי זה ברור מדוע הרמב"ם פוסק כריש לקיש, שהרי הוא מוזכר אחרי הביטוי "ופליגא" - "ופליגא דריש לקיש". כנראה שעורך הגמרא הוא זה שקבע את הביטוי "ופליגא" כדי להודיענו כמי הוא פוסק.

ופלא על הרב קאפח במקור הנ"ל - שהוא בודק את כל המופעים בש"ס של הביטוי "ופליגא" - שהשמיט את סוגייתנו.

5.

ביטוי נוסף של "ופליגא...", במסכת מועד קטן דף יז עמוד ב:

מאי שמתא? אמר רב: שם מיתה, ושמואל אמר: שממה יהיה, ומהניא ביה כי טיחיא בתנורא.
ופליגא דריש לקיש. דאמר ריש לקיש: כשם שנכנסת במאתים וארבעים ושמונה איברים כך כשהיא יוצאה - יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים. כשהיא נכנסת - דכתיב +יהושע ו'+ והיתה העיר חרם, חרם בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה הוו. כשהיא יוצאה - דכתיב +חבקוק ג'+ ברגז רחם תזכור רחם בגימטריא הכי הוו.

לא מדובר על מחלוקת בהלכה אלא בדרשנות ובדברי אגדה על משמעות השם "שמתא" ו"חרם":

הרב קאפח, "כתבים", ב, עמוד 572, אגדה מועד קטן יז א:

מאי שמתא שם מיתה, ושמואל אמר שממה יהיה ומהניא ביה כי טיחיא בתנורא. ופליגא דריש לקיש דאמר כשם שנכנסת ברמ"ח אברים דכתיב והיתה העיר חרם, חרם בגימטריא רמ"ח, כשהיא יוצאה יוצאה מרמ"ח אברים דכתיב ברגז רחם תזכר, רחם בגימטריא הכי הוו.

ונראה דפשיטא דסברא כר"ל דאם לא כן מאי אהניא ליה תשובה והתרה.

הוא מסביר שמכח סברא נראה כריש לקיש!



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר