סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"רבי... אומר..." - בא לחלוק

מועד קטן טו ע"א


תא שמע: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.
מנודה שמת - בית דין סוקלין את ארונו,
רבי יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן, אלא: בית דין שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו. ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו

לכאורה רבי יהודה חולק על "תנא קמא" וסובר שמנודה שמת מניחים אבן גדולה על ארונו ולא ממש סוקלים [עם גל של אבנים] את ארונו.

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ז הלכה ד:

מהו המנהג שינהוג המנודה בעצמו ושנוהגין עמו, מנודה אסור לספר ולכבס כאבל כל ימי נידויו, ואין מזמנין עליו, ולא כוללין אותו בעשרה לכל דבר שצריך עשרה, ולא יושבין עמו בארבע אמות *, אבל שונה הוא לאחרים ושונין לו ונשכר ושוכר,
ואם מת בנידוי בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו כלומר שהן רוגמין אותו לפי שהוא מובדל מן הציבור, ואין צריך לומר שאין מספידין אותו ואין מלוין את מטתו.

הרמב"ם פוסק כרבי יהודה, ונשאלת השאלה מדוע, הרי הכלל הוא שהלכה כתנא קמא נגד רבי יהודה.
לכן, יש אומרים, שרבי יהודה לא חולק על תנא קמא אלא מסביר אותו. אבל לפי הסבר זה מדוע הלשון הוא "רבי יהודה אומר" שמתאים ללשון שבא לחלוק!

אולי אפשר לומר, אם דברי התנא שחולק [או מסביר] מוסבים על כל דברי ה"תנא קמא" הרי שהלשון "רבי... אומר" מעיד שבא לחלוק, אבל אם התנא האחרון מתייחס רק לסיפא של דברי קודמו אזי יתכן שהביטווי "רבי... אומר" בא לפרש את דברי קודמו [ה"תנא קמא" - בסוגייתנו].



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר