סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"איתיביה"; "שמע מינה"

מועד קטן יג ע"א


משנה. אין לוקחין בתים, עבדים ובהמה אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.
גמרא. בעא מיניה רבא מרב נחמן: שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו? - אמר ליה: תנינא, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. לאתויי מאי - לאו לאתויי שכר פעולה? -
אמר ליה: לא, פרושי קא מפרש.
איתיביה אביי: אין כותבין שטרי חוב במועד, ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל - הרי זה יכתוב. שאין לו מה יאכל לאתויי מאי - לאו לאתויי שכר פעולה? שמע מינה.

מבנה הסוגיה:

1.

אביי מוכיח - "שמע מינה" - ממשנה ששכר פעולה מותר בחול המועד. אולם מדוע הוא פתח את דבריו ב"איתיביה" ולא ב"תא שמע" כשבא לחפש תשובה לשאלת רבא. באמת יש גירסא של "תא שמע" - ראה בפרשנים.

יש מי שמסביר, שאביי מקשה על רבא כיצד הוא בכלל העלה את השאלה, וכי רבא לא ידע לפשוט את הבעיה מהמשנה. וזה כמובן קשה מאד, שהרי זוהי בדיוק המשמעות בדרך כלל של כל "תא שמע" בגמרא כשבאה להוכיח הוכחה ממקור תנאי [בדרך כלל],

אלא כנראה צריך לומר שאביי מקשה על דחייתו של רבא את הוכחת רב נחמן לעיל, ואביי מוכיח שאמנם ניתן לדייק ממשנה או מברייתא שאם יש בה לשון כפולה הרי שהיא לא באה רק לפרש [כטענת רבא] אלא היא באה כדי להוסיף מקרה - שכר פעולה - עם אותו דין - שמותר בחול המועד.

2.

מותיב רב ששת: וחכמים אומרים: שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות: החייטין, והספרין, והכובסין. החייטין - שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד, הספרין והכובסין - שכן הבאין ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד. ואי סלקא דעתך שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי - כל מלאכות נמי לישתרו, דהא איכא שכר פעולה שאין לו מה יאכל! -

רב ששת מקשה על אביי.

אם רב ששת מקשה על אביי מדוע נאמר בסוף דברי אביי "שמע מינה". אם נאמר שאביי עצמו אמר "שמע מינה" - ניחא, אבל הרי לא מקובל בגמרא לומר "שמע מינה" על כל הוכחה שהיא, ובוודאי לא כאשר מייד לאחר מכן מקשים על אותו אמורא - ובסוגייתנו על אביי.

3.

מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, בנין לישתרי, שכן כותל הגוהה לרשות הרבים - סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה!

רב פפא מקשה על רב ששת.

"מתקיף" היא קושיה מסברא ולא ממקור תנאי דווקא.

4.

מתקיף לה רבינא: אלא מעתה, לבלר לישתרי, שכן כותבין קידושי נשים גיטין ושוברין!

גם רבינא מקשה על רב ששת.

5.

אלא אמר רב אשי: מועד אארבעה עשר קא רמית? מועד - משום טירחא הוא, ובמקום פסידא - שרו רבנן. ארבעה עשר - משום צורך יום טוב הוא, מידי דצורך יום טוב - שרו רבנן, מידי דלאו צורך יום טוב - לא שרו רבנן.

רב אשי מיישב את אביי!
ואין להקשות על אביי את קושית רב ששת לעיל.

6.

יוצא שבסופו של דבר דברי אביי לעיל נכונים ובזה הוא פשט את בעיית רבא!

7.

ונראה לי לומר על כל הסוגיה שרב אשי עצמו - שהוא גם "עורך הגמרא" - הוא זה ששיבץ את הביטוי "שמע מינה" אחרי דברי אביי לעיל בסעיף 1.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר