הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאן תנא... דלא כ..." - שני פירושים
מועד קטן יא ע"א
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד,
ורמינהי: עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו'. עד ימיו - אין, מכאן ואילך - לא! - לא קשיא; כאן - בדנפחי. כאן - בדנגרי. מתקיף לה רב חסדא: יאמרו קלא רבה - אסיר, קלא זוטר - שרי! - אלא אמר רב חסדא: לא קשיא; הא - במגלי, הא - בחציני. רב פפא אמר: כאן - קודם גזירה, כאן - לאחר גזירה.
רב אשי אמר: הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי.
דאמר רבי יצחק בר אבדימי: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כרבי יוסי.
אמר רבינא: כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא, כמאן - כרבי יוסי.
מבנה הסוגיה:
1.
במשנה:
... הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד,
מותר לתקן במועד את הציר וכד' שנשברו [כנראה מדובר כשהם נשברו בחול המועד, ולכן מותר לתקנם].
2.
הגמרא מקשה ממשנה:
ורמינהי: עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו'. עד ימיו - אין, מכאן ואילך - לא! -
משמע מהמשנה במסכת סוטה שמתקופת יוחנן כהן גדול והלאה אסור היה להכות בפטיש לצורך דבר האבד בחול המועד בגלל השמעת קול. ובסוגייתנו משמע שמותר לתקן כלים [גם על ידי פטיש].
3.
תירוץ ראשון ודחיה, ותיקון התירוץ [לא נתייחס]:
לא קשיא; כאן - בדנפחי. כאן - בדנגרי. מתקיף לה רב חסדא: יאמרו קלא רבה - אסיר, קלא זוטר - שרי! - אלא אמר רב חסדא: לא קשיא; הא - במגלי, הא - בחציני.
4.
תירוץ שני:
רב פפא אמר: כאן - קודם גזירה, כאן - לאחר גזירה.
משנתנו היא לפני גזירת יוחנן כהן גדול. והמשנה במסכת סוטה מתארת את המצב שלפני הגזירה ואחרי הגזירה. יוצא, שמשנתנו [מבחינה היסטורית] היא משנה עתיקה מאד!
5.
תירוץ שלישי:
רב אשי אמר: הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי.
רב אשי מסביר שגם משנתנו היא אחרי הגזירה של יוחנן כהן גדול, אלא שדינו של יוחנן כהן גדול הוא כדעת רבי יהודה במשנה בעמוד ב ובדף הבא, שאף בדבר האבד מותר לעשותו בחול המועד רק בשינוי, ומשנתנו שסוברת שמותר לתקן בפטיש מתאימה לשיטת רבי יוסי במשנה הבאה שמיקל שם בדבר האבד ומתיר לעשותו כדרכו ללא שינוי.
5.1
דאמר רבי יצחק בר אבדימי: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כרבי יוסי.
כנראה שרב אשי עצמו מביא את דברי רבי יצחק בר אבדימי, שאומר שרבי יוסי סובר [במשנה הבאה - מסכת מועד קטן דף יא עמוד ב, ובמשנה הבאה הנוספת - מסכת מועד קטן דף יב עמוד א] שלא צריך לעשות שינוי במלאכת דבר האבד בחול המועד. ורבי יצחק מדגיש יותר שהמשנה בסוטה היא שלא כדברי רבי יוסי אלא כרבי יהודה במשנה הבאה, שצריך לעשות שינוי בעשיית מלאכה בדבר האבד בחול המועד.
5.2
הביטוי "מאן תנא..." לפעמים משמע שכך הלכה ולפעמים משמע שאין כך הלכה, וממילא אין לביטוי זה משמעות ייחודית. כך משמע מ"יד מלאכי" כלל תנד:
"... ומצינו לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד..."
5.3
ובתוך דבריו הוא מביא מסוגייתנו:
עוד במועד קטן דף י"א א' דקאמר דלא כר' יוסי הגם דקיימא לן דנמוקו עמו אע"פ שהיה יכול לומר דאתיא כר"י בר פלוגתיה
הגמרא - רב אשי על פי רבי יצחק בר אבדימי לעיל בסעיפים 5 ו 5.1 - מדגישה שלא כרבי יוסי, אע"פ שבדרך כלל הלכה כמותו משום שנימוקו עימו, והגמרא היתה יכולה לומר בניסוח חיובי, שהלכה כרבי יהודה וכיוחנן כהן גדול במשנה במסכת סוטה כמבואר לעיל בסעיף 5.
5.4
וכאן נראה להעיר הערה חשובה ביותר:
במשפט בגמרא:
"דאמר רבי יצחק בר אבדימי: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כרבי יוסי."
מפשט הלשון והפיסוק משמע שרבי יצחק אומר שהדין שמותר לעשות מלאכת דבר האבד בחול המועד רק בשינוי - הוא שלא כרבי יוסי, [ועל כך מתבסס ה"יד מלאכי" לעיל!]
5.5
אבל יש מי שמפסק את המשפט הנ"ל באופן שונה - לא שינוי גירסא אלא שינוי פיסוק:
רבינו יהונתן על הרי"ף מסכת מועד קטן (לפי דפי הרי"ף) גמרא דף ו עמוד א:
[מועד - קטן יב /א] מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד, דלא צריך שינוי כלומר כמאן אמרינן בכל דוכתא דלא צריך שינוי [במועד] במידי דפסיד. ר' יוסי הוא, דקאמר זולף וגף כדרכו.
וכן משמע ברש"י כתב יד [הוא מובא בפרשנים, וב"מתיבתא", הערה מא].
וצריך לפסק כך:
דאמר רבי יצחק בר אבדימי: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא - כרבי יוסי.
וממילא רבי יצחק עצמו מדגיש [בניסוח] שמשנתנו שסוברת שלא צריך לעשות בשינוי [את התיקונים] היא כרבי יוסי [במשנה הבאה - מסכת מועד קטן דף יא עמוד ב, ובמשנה הבאה הנוספת - מסכת מועד קטן דף יב עמוד א]. ויוצא שלפי זה "מאן תנא" - לפי ההלכה שאמנם כך נפסק כרבי יוסי בגמרא להלן בדף יב.
5.6
ויש לבדוק האם פיסוק כזה מתאים לכל מקרה שהגמרא אומרת "כמאן... דלא כ..." או "מאן תנא... דלא כ..."
לפי זה נוכל לחדש ["חידוש"], שתמיד נאמר שהביטוי "מאן תנא.. דלא" הוא להלכה, אלא שיהיה תלוי בפיסוק המשפט.
