הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה כרב באיסורים" - גם בירושלמי

מועד קטן ח ע"א-ע"ב

ולא יערער על מתו. מאי לא יערער על מתו? 
אמר רב: כד הדר ספדנא במערבא אמרי: יבכון עמיה כל מרירי ליבא. 
קודם הרגל שלשים יום. מאי שנא שלשים יום? 
אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל, ובא ספדן ועמד על פתח ביתו, ונטלתן אשתו ונתנתן לו, ונמנע ולא עלה. 
באותה שעה אמרו: לא יעורר על מתו, ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום. 
ושמואל אמר: לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום. 
מאי בינייהו? - איכא בינייהו דקעביד בחנם. 

1.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כד:

נשים במועד בפני המת מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות, נקבר המת אינן מענות, בראשי חדשים וחנוכה ופורים בפני המת מענות ומטפחות אבל לא מקוננות, אי זהו ענוי שכולן עונות כאחת, קינה אחת אומרת וכולן עונות,
ואסור לאדם שיעורר על מתו קודם לרגל שלשים יום כדי שלא יבא הרגל והוא נעצב ולבו דואג וכואב מזכרון הצער אלא יסיר הדאגה מלבו ויכוין דעתו לשמחה.

2.
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ו הלכה כד:

... ורבינו פוסק כשמואל
לפי שבירושלמי נראה כמותו ובירושלמי חלקו בין מת חדש למת ישן וכן בדין לפי טעם שמואל שכל שהוא חדש אפילו לא יספדנו א"א לו להשתכח תוך שלשים. וכבר הזכיר חילוק זה רבינו פ' י"ח מהל' אבל וזה דעת הר"א ז"ל בפירושיו לפסוק כשמואל

במחלוקת בין רב ושמואל בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כשמואל. וקשה, שהרי הכלל הוא שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל, ומדוע הרמב"ם פסק כאן כשמואל. עונה ה"מגיד משנה", שהרמב"ם מסתמך על הירושלמי שמשמע שפוסק כשמואל. ועדיין נראה קצת קשה, האם הירושלמי לא מקבל את הכלל שהלכה כרב נגד שמואל, ואם הוא כן מקבל את הכלל מה ראו לפסוק דווקא כשמואל. מבחינה סמכותית ברור שאמוראים היו רשאים לפסוק כשמואל נגד רב מכח סברתם. אבל בכל זאת ראוי למצוא נימוק לחריגה מהכלל.

2.1

ויש מן הגאונים שפסקו כרב וכל שעושין בחנם מותר ולזה הסכימו הרשב"א והרמב"ן ז"ל:

יש גאונים שפסקו כרב.

3.
רא"ש מסכת מועד קטן פרק א סימן יג:

ול"נ כיון דבחד לישנא אמרה רב כהנא נסמוך על הירושלמי דהאי לישנא עיקר ואין אנו צריכין לסתור הכלל שלנו:

3.1
כנראה שלרא"ש היתה גירסא בגמרא "אמר רב כהנא ואיתימא אמר רב יהודה אמר רב", ולא "אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב". נראה להסביר את דברי הרא"ש שאין כאן מחלוקת בין "רב" ושמואל בלבד, אלא יש "מסורת" אחרת שסוברת שרב כהנא הוא זה שחולק על שמואל. לכן בסופו של דבר ההלכה היא כשמואל.
ונראה להוסיף הסבר: מתי הלכה כרב נגד שמואל, רק כאשר ברור לגמרי שרב חולק על שמואל, אבל אם יש מחלוקת אם רב חולק על שמואל [ספק עובדתי אם רב חלק עליו] אזי הלכה כשמואל נגד חכם אחר שבינו [רב כהנא] ובין שמואל הכלל הוא שהלכה כשמואל.

3.2
ונראה ללמוד עניין עקרוני מתוך לשונו של הרא"ש: הרא"ש לא מדגיש כדברינו בסעיף 3.1 , אלא הוא אומר, שבגלל שיש אפשרות שרב כהנא הוא זה שחולק על שמואל ולא "רב" אזי בסופו של דבר מכריעים כירושלמי. ויותר מכך, יתכן שאף הירושלמי מסתמך על גירסא זו והוא לא חולק על העיקרון שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל! [ויש בזה תשובה לשאלתנו לעיל בסעיף 2].

3.3
וברי"ף מוזכר רק "רב כהנא" נגד שמואל, ממילא, ברור שהלכה כשמואל.