עבי קלך
מגילה כד ע"ב
"אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן. משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל (ישעיהו ח, יז) וְחִכִּיתִי לַה', לא נמצאת מחרף ומגדף?".
קשה, הכיצד לא הציע רבי לבנו לנהוג כדברי הברייתא: (שבת דף פח ע"ב; יומא דף כג ע"א; גיטין דף לו ע"ב) "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו". ולאחוז במדתו של רבי נחוניא בן הקנה שהעיד על עצמו: (מגילה דף כח ע"א) "מימי לא נתכבדתי בקלון חברי". והלא אין ראוי לענות כפי שענה, כדברי רבי טרפון: (ערכין דף טז ע"ב) "תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך". וכדברי רבי יוחנן: (בבא בתרא דף טו ע"ב) "מאי דכתיב: (רות א') ויהי בימי שפוט השופטים? דור ששופט את שופטיו, אומר לו: טול קיסם מבין שיניך, אומר לו: טול קורה מבין עיניך".
ועוד קשה, כיון שרבי חייא נמצא מחרף ומגדף לדעת רבי, הכיצד שלחו בעצמו לרדת לפני התיבה בתענית ציבור, במסכת בבא מציעא דף פה ע"ב? כך הקשה תוספות כאן ובמסכת בבא מציעא דף פו ע"א.
אלא שכוונת רבי היתה לומר לרבי חייא: כשם שכשר היית בעיני להיות שליח בציבור היות ודש אתה בעירנו, ולא החשבתיך למחרף ומגדף, אף אתה הבן שכשם "שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה" (ברכות דף נח ע"א) כך אין קולותיהם דומים, ודרך העולם להתרגל לקבל ולכבד כל קול של איש ואיש.
דבר אחר, באחד התירוצים אמרו במסכת כתובות דף קג ע"ב שרבי לא מינה את רבי חייא לממשיכו בראשות הישיבה כיון שהיה עסוק במצות – בהפצת תורה בישראל, וסבר רבי שלא ראוי לבטלו מפועלו. לפיכך, כך אמר רבי לרבי חייא: דיבורך עילג ואינך מבחין כנדרש בין מבטא האותיות השונות, כאחד מפשוטי העם בני בבל והגליל. ואף על פי כן נחשב לך הדבר לזכות, שבכך מתחבר אתה לפשוטי העם שבשדות ומרביץ בהם תורה. כמו כן גם עליך להבין, שאף ששמעון בני קולו עב שלא כדרך רוב בני אדם, דוקא בכך מעלתו, כי בקולו הבס מעורר הוא יראת כבוד של מנהיגות באוזני העם, והדבר מסייעו בתפקידו – המשכת הנהגת שושלת הנשיאות.
