סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ומחריבין חורי נמלים – נמלת קציר

 

"תנו רבנן: צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן כדרכו, ומחריבין חורי נמלים, כיצד מחריבין? רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה, והן חונקין זה את זה. אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: והוא דקאי בתרי עברי נהרא, והוא דליכא גשרא, והוא דליכא גמלא, והוא דליכא מצרא עד כמה? עד פרסה" (מועד קטן, ו ע"ב).

פירוש: ההלכה שבמשנה מובאת בהרחבה בברייתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן כדרכו, ומחריבין חורי נמלים שהנמלים לא יזיקו. ומסבירים: כיצד מחריבין? רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא עפר מחור נמלים זה ונותן לתוך חור זה (קן נמלים אחר) ומכיון שאין הנמלים מזהות את העפר, אינן מוציאות אותו ואינן יכולות לצאת החוצה ולכך הן חונקין זה את זה. אמר רב יימר בר שלמיא משמיה [משמו] של אביי: עצה זו מועילה רק בתנאים מסויימים, והוא דקאי בתרי עברי נהרא [שעומדים, שמצויים חורי הנמלים הללו, בשני עברי הנהר השונים]; והוא דליכא גשרא [שאין גשר] בין עברי הנהר; והוא דליכא גמלא [שאין גשר צר] על הנהר; והוא דליכא מצרא [שאין חבל מתוח] בין שני צידי הנהר, שאם יש חיבור כלשהו בין עברי הנהר מכירות הנמלים זו את זו, ואינן נלחמות זו בזו. עד כמה נקראים חורים אלה קרובים שצריך שהנהר יפסיק ביניהם עד פרסה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 


שם עברי: נמלת קציר שחורה   שם באנגלית: Harvester Ant Black   שם מדעי: Messor ebeninus

שם נרדף במקורות: שומשמני


נושא מרכזי: תפקיד הריח בתוקפנות בין מושבות נמלים


בניגוד לאישות הגורם לנזק גדול יותר לשדה אילן (ראו במאמר "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן") הרי שנזקם העיקרי של הנמלים הוא ב"שדה הלבן" כלומר בשדה תבואה(1). על נזק הנמלים בשדות תבואה אנו לומדים מכמה משניות: "שדה שקצרוה כותים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה פטורה וכו'" (פאה, פ"ב מ"ז). "חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית שלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט" (פאה, ד י"א). בגמרא למדנו: "... אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים" (תענית, ה ע"א).

אין בידי נתונים לגבי יעילות השיטה, המוצעת בסוגייתנו, להשמדת קיני נמלים, הלכה למעשה. יחד עם זאת ברמה התיאורטית היא נראית סבירה מאד משום שהרקע הביולוגי העומד בבסיסה הוכח בעשרות מחקרים והביטים שונים שלו עדיין נחקרים עד היום. פרטים של מינים שונים של נמלים מסוגלים לזהות את קרובי משפחתם ושותפיהם לקן בעזרת הריח. לכל מושבה יש ריח אופייני, המגיע מהפרשות המכסות את השלד החיצוני שלהם ומועשרות בפחמימן ספציפי. כל נמלה שנכנסת למושבה, ואינה מדיפה את הריח האופייני של המושבה, תותקף על ידי שאר הנמלים במושבה. לדברי רש"י התוקפנות שמגלות הנמלים כלפי פרטים זרים קשורה לעפר המובא איתם, ובלשונו: "וחונקין זו את זו - מפני שמריחין את העפר, ואין מכירין באותו עפר". המחקר המודרני מתמקד בעיקר בחומרים המכסים את גוף הנמלים אך אין סיבה להניח שאין מעבר שלהם גם לקרקע. לדוגמה, הנמלה Formica exsecta היא מין תוקפני במיוחד. הפועלות סורקות ללא הרף את סביבת הקן ומתקיפות באופן מיידי כל עצם זר החודר לשטחן. בתצפיות שבהן הונחה נמלה זרה בשטח נייטרלי נמלים ממין זה התעלמו ממנה אך כאשר הונחה בפתח קינן היא הותקפה באופן מיידי. תצפית זו מוכיחה שההתנהגות התוקפנית של מין זה תלוית סביבה ואולי גם ריח הקרקע. מחקרים חדשים הצליחו לבודד את חומרים אלו ולבצע בעזרתם מניפולציות שונות שהשפיעו על רמת התוקפנות של הנמלים.

על פי המדרש הנמלים מסוגלות להבחין לא רק בריח מושבה זרה אלא אף בריחם של פרטים שונים במושבה עצמה: "... ומהו ראה דרכיה וחכם? רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל, אמר ר"ש בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה" (דברים רבה, וילנא, שופטים פרשה ה').

תופעה נוספת קשורה לדברי אביי המסייג את תוקפנות הנמלים כלפי מושבות זרות בכך שלא היה ביניהן מגע מוקדם. בלשון רש"י: "והוא דקאי בתרי עברי נהרא - דכיון דאיכא הפסק מים בין הני תרתי חורי נמלים - אין מכירים הני בעפר דהני". מחקרים מצביעים על גורמים שונים האחראיים ליכולת האבחנה בין מושבות ובעיקר קרבה גיאוגרפית וקרבה גנטית. באופן כללי ככל שהמרחק בין המושבות גדול יותר הן מציגות התנהגות תוקפנית גדולה יותר זו ביחס לזו. למרות זאת, קיימות דוגמאות למקרים שבהם לא הופגנה תוקפנות בין מושבות למרות המרחק הגנטי הגדול ביניהן בגלל טשטוש ההבדלים כתוצאה מהשפעת גורמים סביבתיים. ניתן להוכיח שהריח איננו רק תוצאה של המבנה התורשתי של הפרט עצמו בכך שאם מפרידים נמלה מהמושבה המקורית שלה, היא תאבד במשך הזמן את הריח האופייני למושבה.
 

             
תמונה 1.  נמלת קציר שחורה        הבלוג של עמיר וינשטיין   תמונה 2.  נמלת קציר חולית – אחד מפתחי הקן

  

הרחבה

הנמלים הן משפחה גדולה של חרקים השייכת לסדרת הדבוראים. משפחה זו מונה בעולם בין 12,000 ל – 14,000 מינים ובארץ כ – 160 מינים. כפי שנהגתי בעבר גם עתה אני משאיר את השאלה האם כוונת הגמרא להתייחס למין ספציפי או לכל הקבוצה כשאלה פתוחה. אמנם התיאורים השונים במקורות (מקרא וספרות חז"ל) מאפשרים להגדיר קבוצה מצומצמת יותר שאליה אתייחס והיא הסוג נמלת הקציר. סוג זה מונה בארץ כ – 15 מינים והוא הבולט ביותר בנוף הארץ ומשך את תשומת לבם של הקדמונים. נמלים אלו נעות בשיירות ארוכות לאורך שבילים ומובילות זרעים שאותם הן אוגרות בקן מתחת לפני הקרקע. שיירות הנמלים הבולטות לעין עשויות היו להוות סימן לכך שהקרקע באיזור זה יבשה. לפי התוספתא כל מעיינות הארץ יבשו בזמן כיבושה ("בשעת פולמוס") ולכן אינם נחשבים מים חיים ופסולים להזאת אפר הפרה. כראיה הובא מעין השילוח: "... וכן היה ר' יהודה אומר: יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס. אמרו לו: כל מימי בראשית כזבו בשעת פולמוס. שילוח היה נמלה מהלכת בו וכו'" (פרה (צוקרמאנדל) פ"ט הל"ב). מינים רבים של נמלת הקציר מפרישים פרומונים (חומרים כימיים דמויי הורמונים) על מנת לסמן לחברי המושבה את המסלולים למקורות המזון. נתיבים אלו נקראים "שבילי ריח" ולאורכם מתרוצצות הנמלים הלוך וחזור. בניית שבילי הריח בעזרת הפרומונים אפשרית אך ורק על פני קרקע יבשה לחלוטין ולכן נוכחות הנמלים היוותה ראיה להתייבשותו של השילוח. 

אורח החיים הפעלתני וההרמוני של מושבות הנמלים הפך אותן לסמל של חריצות וצדק בעיני אבותינו. בספר משלי (פרק ו' ו-ח) אנו מוצאים פסוקים המתייחסים לתכונות אלו: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שטר ומשל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה". הפסוקים מתארים את חריצותה של הנמלה, את הארגון הפנימי במושבה ואת ניצול הזמן בעונה המתאימה לקראת העתיד הקשה. הנמלים מנצלות את עונת הקיץ והקציר לאגור בעיקר זרעים לקראת החורף שבו הפעילות מחוץ לקן קשה ומלאי המזון בשדות דל. כך גם אנו מוצאים בפסוק: "הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם" (משלי לה כ"ה). חריצותן באה לידי ביטוי לא רק באיסוף הזרעים אלא גם בפעולות נוספות בחיי המושבה כמו סילוק פסולת, הגנה על הקן, הגנה על הצאצאים ושטיחת זרעים רטובים לייבוש.

הניהול המאורגן של המושבה, המושתת על חלוקה צודקת של המשאבים, גרם להיותן סמל לצדק ויושר. "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'" (עירובין, ק ע"ב). מפרש רש"י: "וגזל מנמלה - דכתיב תכין בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה". הימנעות הנמלים מגזל באה לידי ביטוי באופן בולט בהתנהגותן מחוץ לקן. העובדה שנמלים רבות נעות, הלוך ושוב, במסלול משותף, כאשר חלקן השב לקן נושא גרגירים ואילו הנמלים ההולכות לשדה אינן נושאות דבר, מבלי שיתפתחו מאבקים על הגרגירים, בלטה לעין האדם וסימלה הימנעות מגזל. לעיתים ניתן לצפות בכמה נמלים המתאמצות להוביל לקן פריט מזון גדול במיוחד תוך שיתוף פעולה ומבלי שפרט אחד ינסה להשתלט עליו ולסלק את האחרים. ה"ערוך" (ערך "צנע") מסיק את ההימנעות מגזל מהתנהגות שונה: "... שמכינה לחמה בקיץ ואין נכנסין לחור שאינו שלהן לגזול וכו'".

התנהגות איסוף המזון על ידי הנמלים בולטת מאד לעין האדם ולעובדה זו מתייחס המהרש"א (חידושי אגדות, חולין, סג ע"א). בגמרא אנו מוצאים: "רבי יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה, כי הוה חזי נמלה, אמר: צדקתך כהררי אל". כותב שם המהרש"א: "אמר משפטיך וגו'. עיין פרש"י ועוד יש לומר דהכי קאמר: צדקתך לנמלה שאתה נותן לה דעת להכין מזונותיה בקיץ הוא במדת טובך כהררי אל נגלית ומפורסם כמו שכתוב לך אל נמלה עצל תכין וגו' ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר בתהום רבה וק"ל". רש"י במקום פירש "... לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח וכו'". פירושו מעיב במעט על דברי השבח שלהם זכתה הנמלה משום שאם "מזונותיה מזומנין" אין רבותא בכך שהיא אינה גוזלת.

הנמלים המזיקות לשדות התבואה הן הנמלים האוגרות גרגירי תבואה בקיניהן ("חורין") וקרוב לוודאי שהכוונה לנמלת הקציר ובמיוחד השחורה. מין נמלה זה הוא מהנפוצים ביותר בישראל וידוע בזכות קניו הגדולים והמרשימים, ומנהגי אגירת המזון שלו. המין נפוץ במקומות רבים באסיה ובצפון אפריקה. בישראל היא נפוצה בחלקים נרחבים של הארץ, החל במישור החוף וכלה במדבר יהודה. נמלת הקציר השחורה פעילה בעיקר בקיץ. היא ניזונה מפירות וזרעים שהיא אוספת במשך הקיץ. בחורף היא עוסקת בעיקר בתחזוקת הקן. התנהגות זו מתוארת באופן מדויק בפסוק במשלי (ו ח'): "תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ". תקופת הקציר הוא אכן העונה המתאימה לאגירת זרעים משום שבשלב זה עשויים לנשור גרגירים משיבולי התבואה ומצמחי בר הגדלים בשדות.

נמלת הקציר השחורה חיה במושבות גדולות, שיכולות להגיע לעשרות אלפי פריטים. ניתן לזהות את קני נמלת הקציר על פי גורן מוקפת פסולת (אדמה, מוץ, ופגרי נמלים) הנמצאת בפתח. לעתים לקן אחד יש כמה פתחים. בניגוד למינים רבים אחרים, היא נשארת באותו קן במשך שנים רבות. מסיבה זו, וגם בגלל סיבות אחרות (כגון גודלה של הנמלה, ריבוי הפריטים בקן, והזמן הרב שהיא משקיעה בחפירה), קניה של נמלת הקציר מסוגלים הגיע לגודל עצום, ולעומק של עד שלושה מטרים. הקן בנוי כמחילה אנכית גדולה, היורדת כלפי מטה, ויש לה הסתעפויות אופקיות רבות המשמשות לצרכים שונים. נמלת הקציר השחורה ממיינת את סוגי המזון שלה למחילות שונות. מחילות אחרות משמשות כמאגרי פסולת, ולמגוריה של המלכה והולדות. במחילות העליונות יותר, החשופות יותר לקור, למזיקים, טורפים ושיטפונות נמצאת הפסולת והזרעים הלא-מקולפים. בקומות התחתונות והמוגנות יותר חיות הנמלים עצמן, ונמצאים מאגרי המזון הגדולים (2).  בתוך המושבה קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין הפרטים המאורגנים ב"מעמדות" (קסטות) השונות זו מזו במבנה ובגודל. אירגון חיי מושבת הנמלים מתבצע בעזרת תקשורת כימית עדינה והדדית בין הפועלות ובין המלכה.

השיירות האינסופיות של הנמלים אוספות זרעים אל הקן ולא בכדי דנה המשנה (פאה, פ"ד מי"א) בגורל התבואה שבחורי הנמלים משום שכמותה עלולה להגיע לעשרות ק"ג: "חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית. שלאחר הקוצרים, העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט". מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות: "חורי הנמלים. הם חורי הנמלים שהם עושין בארץ לאגור שם הזרע כשיהיו בקמה, הם בחזקת בעל הבית, כי אין לעניים בקמה כלום, וכשימצאו מאחרי הקוצרים שהרי יש שם זכות לעניים במה שנפל, אמר שהזרע העליון והוא הלבן לעניים, לפי שנאמר שהם מן הזרע החדש, והזרע התחתון והוא השחור לבעל הבית, לפי שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה הוא, ורבי מאיר אומר כי אפשר להיות השחור ההוא מזה החדש, כי אי אפשר שלא יהיה בזרע טוב ורע, ואחרי שהדבר ספק נאמר ספק לקט לקט, והלכה כרבי מאיר". אגב אורחא נוכל ללמוד מדברי הרמב"ם שהקינים הם רב שנתיים ולכן ניתן למצוא בהם זרעים מעונות שונות. איסוף הזרעים על ידי הנמלים עלול, על פי המשנה, לגרום לנזק רב לחקלאי. אנו מוצאים במשנה בפאה (פ"ב מ"ז): "שדה שקצרוה גוים, קצרוה לסטים, קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה ... פטורה שחובת הפאה בקמה". המשנה משווה בין נזק הנמלים לסוגי נזק קשים אחרים.

בצד הנזק שהם גורמים נמצא שמינים של נמלי קציר עשויים להועיל לשדות התבואה בכך שהם משמידים את זרעיהם של מיני צמחי בר העלולים להתפתח בשדה ולהתחרות עם התבואה על המים והמינרלים. במחקר שהתבצע על המין barbarus Messor התברר שהנזק שהוא גורם בדרך כלל לתבואה שולי (0.6%) ובסכומו של חשבון הנמלים מועילות לשדה. יחד עם זאת במקרים מעטים הנזקים היו גדולים בהרבה והגיעו עד כדי 9.2% של היבול(3). אם נניח שהתנהגות נמלת הקציר השחורה דומה להתנהגות המין Messor barbarous נוכל להבין מדוע המשנה בפאה מציינת את הנזק הנגרם לשדה התבואה על ידי הנמלים ("קרסמוה נמלים") כאירוע יוצא דופן.

דוגמה נוספת לתועלת הנובעת מפעילות נמלי קציר ידועה מדרום אפריקה. בארץ זו מנצלים את הנמלים על מנת לאסוף את זרעיו הזעירים של צמח הרויבוס (rooibos) המשמשים להכנת תה. הצמח מפזר את זרעיו למרחקים ולכן איסופם באופן ידני קשה ביותר. מסתבר שנמלים אוספות את הזרעים לקינן ואוגרות אותם יחד עם זרעים אחרים. מאחר והנמלים מאחסנות את הזרעים ממיני הצמחים השונים בנפרד ניתן להוציא בקלות את הזרעים הרצויים. מכל קן ניתן להוציא כ – 200 גרם זרעים שזו כמות משמעותית מאד.
 



"חורי נמלים" בשדה חיטה לפני הבשלתה. מתחת לתלוליות הכהות הנראות בעורף השדה חפורים קיני נמלים. במוקדים אלו מתרחשת התפתחות מוגברת של החיטה בגלל העשרה בתרכובות חנקן המופרשות על ידי הנמלים לאורך השנים ונביטה של צמחי בר שזרעיהם הובלו לקן. לאחר הקציר ניתן יהיה למצוא בקינים אלו גרגירי חיטה מעונות שונות. גרגירים אלו הם "שלאחר הקוצרים" ולדעת רבי מאיר בגלל הספק למי הם שייכים הכל לעניים. על הקשר בין הנמלים והתלוליות בשדה ראה מצגת שהוכנה על ידי פרופ' אבינועם דנין. כאן.
 
 


 

(1) בדברי הפוסקים (ראשונים ואחרונים) ניתן למצוא מגוון גדול של דעות לגבי היחס בין "שדה הלבן" ו"שדה האילן", מחלוקת ת"ק וחכמים והאם היא עוסקת במועד או גם בשביעית (ראו סכום ב"צידת מזיקים לחקלאות במועד ובשביעית", מכון הלכה ברורה) אך לא מצאתי התייחסות להבדלים (ואולי אין כאלה) בין המזיקים השונים.
(2) מתוך ספרו של יעקב עופר "נלך אל הנמלה". תודה לאביחי בנימיני על מידע זה.

(3) Baraibar, B., et al. 2011. 'Assessing yield losses caused by the harvester ant Messor barbarus (L.) in winter cereals'. Crop Protection 30(9), 1144-48.

 
 
 

רשימת מקורות:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 196).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 376-377). 

Martin, S.J., Vitikainen, E., Helanterä, H., Drijfhout, F. P., 2008, 'Chemical basis of nest-mate discrimination in the ant Formica exsecta', Proc Biol Sci. , 275 (1640): pp. 1271–1278.
Schmidt, A. M., d'Ettorre, P., Pedersen, J.S., 2010, 'Low levels of nestmate discrimination despite high genetic differentiation in the invasive pharaoh ant'. Front Zool. Zoology 7 (1): 20–32.
Stuart, R. J. and Herbers, J. M., 2000, 'Nest mate recognition in ants with complex colonies: within - and between - population variation', Behavioral Ecology (2000) 11 (6): 676-685. 

לעיון נוסף:

על החיים החברתיים של הנמלים ראו כאן את רשימתה של ד"ר מיכל מוטרו.  

לצפייה במצגת המתארת, בין השאר, שיתוף פעולה בין נמלים לצורך נשיאת זרעים כבדים לחץ כאן. ערך: חנוך פלסר - שדה אליהו.

"חכמת הנמלה" - מדרשי נמלים ומה ניתן ללמוד מהם. לקריאה לחץ כאן.  מתוך אתר "מחלקי המים".

 

 

 


 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר