סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 888

 

"אין נושאין נשים במועד… ולא מיבמין… מפני ששמחה היא לו"

מועד קטן ח ע"ב


והגמ' מסבירה: "לפי שאין מערבין שמחה בשמחה... רב דניאל בר קטינא אמר רב, שנאמר: ושמחת בחגך - ולא באשתך". תוס' בד"ה "בחגך" מוסיפים: עיקר דרשה הוא ולא אסמכתא. תוס' לומד: שאסור לשאת אשה מדאורייתא, ונלמד מהפסוק: "ושמחת בחגך". ה"טורי אבן" על מסכת חגיגה ח: שואל על המשנה קושי' עצומה ממשנה מפורשת: במסכת ביצה ל"ו: נאמר שם: "לא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין ביו"ט קו"ח לשבת", והגמ' מסבירה את הטעם: גזירה שמא יכתוב. רש"י מסביר: שמא יכתוב "שטר אירוסין לקידושין שטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה". שואל הגאון בעל הטורי אבן: אם אצלנו במועד קטן מתבאר במשנה שיש איסור דאורייתא ליבם אשה בחול המועד משום "ושמחת בחגך" - ולא באשתך, מה פשר דברי המשנה במסכת ביצה לגבי יום טוב, שאין מיבמים אשה ביו"ט משום איסור דרבנן של גזירה שמא יכתוב, הרי הדבר אסור מדאורייתא, אם יש מצות שמחה בחוה"מ קל וחומר שיש מצות שמחה בחג עצמו, ועל כך נאמר בתורה: "ושמחת בחגך", כיצד אפשר ליישב את הסתירה בין שתי המשניות.

שתי תשובות עונה הטו"א על קושייתו: א. המשנה במס' ביצה מתייחסת לדין של יבום ביו"ט, יו"ט כולל גם את ראש השנה, ויו"ט של ר"ה שונה משאר ימים טובים פסח, שבועות, וסוכות, בכך שעליו לא נאמרה מצות שמחה, "ושמחת בחגך" נאמר רק לגבי שלושת הרגלים, כן מוכיח הטו"א בר"ה י"ט. מעתה יש להסתפק: מה הדין לגבי יבום אשה ביו"ט של ר"ה, אם הטעם שאין מיבמים הוא משום "ושמחת בחגך ולא באשתך", ביו"ט של ר"ה בו אין מצות שמחה, מותר משום טעם זה ליבם מדאורייתא את היבמה, ולכן נאלצת המשנה במס' ביצה לומר: אין מיבמים ביו"ט, כיון שיש גזירה שמא יכתוב, שהרי לגבי כתיבה שווה יו"ט של ר"ה לשאר ימים טובים, כך שדברי המשנה במסכת ביצה באים לידי ביטוי ביו"ט של ר"ה, לגבי שאר ימים טובים המשנה לא היתה צריכה לנקוט שאין מיבמים, כי ממילא יש איסור יבום, משום "ושמחת בחגך", אבל לגבי יו"ט של ר"ה שאין את המיעוט של "ושמחת בחגך", צריכה המשנה להשמיע שאעפ"כ מדרבנן אין מיבמים גזירה שמא יכתוב.

תירוץ נוסף מיישב הטורי אבן את דברי המשנה במס' ביצה, שדברי המשנה יתייחסו לליל יו"ט ראשון. הגמ' במס' פסחים ע"ח. אומרת: שמצות שמחה מתחילה ביום טוב ראשון ביום, הלילה הראשון של יום טוב של פסח שבועות וסוכות עדיין אין בו מצות שמחה, מפני שאין שמחה לפניו, ולכן כאשר אנו דנים מדין קדושת היום טוב אין הבדל בין ליל יום טוב, לבין יומו, אבל כאשר אנו דנים על מצות השמחה ביום טוב, יש הבדל גדול, מצות השמחה מתחילה מיו"ט הראשון והילך, ולכן לגבי דין נשיאת נשים במועד, משום המיעוט של "ושמחת בחגך ולא באשתך", אין אנו יכולים למעט את ליל יו"ט, מפני שאין בו עדיין מצות שמחה, מותר א"כ לשאת נשים מדאורייתא בליל יו"ט, אבל לגבי הגזירה של "שמא יכתוב" אין הבדל בין ליל יו"ט ליו"ט עצמו, ולכן דברי המשנה במס' ביצה שאין מיבמים ביו"ט מתייחסים לליל יו"ט שמא יכתוב.

אבל יש להעיר על שני תירוצי הטו"א הערה. ה"מג"א" בסי' תקמ"ו בס"ק מ"ד כותב מפורשות: שמצות שמחה מן התורה נוהגת גם בליל יו"ט ראשון, וגם לגבי מצות שמחה בראש השנה, מתבאר בשו"ע או"ח תקצ"ג סעי' א': אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענים בראש השנה, והאחרונים מסבירים: ששיטת השו"ע שיש מצות שמחה גם בראש השנה, כשם שיש מצות שמחה בשלושת הרגלים. נמצא, שלפחות לגבי המג"א והשו"ע לא ניתן ליישב את תירוצי הטו"א, שהרי גם בשו"ע בסי' תקנ"ו סעי' א' מובאת ההלכה: שאין מיבמים גזירה שמא יכתוב, ושוב חוזרת השאלה: מדוע אנו צריכים להגיע לגזירה, ומדוע שלא נמעט את היבום ביו"ט משום הדין של "ושמחת בחגך ולא באשתך". חשוב לציין שהמג"א בעצמו שם סי' תקנ"ו ס"ק א' כותב: שהטעם של "ושמחת בחגך ולא באשתך" הוא דווקא בנישואין יחד עם סעודה, אבל נשואין בלא סעודה אין איסור של "ושמחת בחגך ולא באשתך", כיון שהשמחה לא באה לידי ביטוי בסעודה לאו שמה שמחה, נמצא, שמעיקר דין תורה מותר לשאת אשה במועד, ואין בזה משום "ושמחת בחגך ולא באשתך", כל זמן שלא עורכים סעודת נשואין, משא"כ לגבי האיסור של "שמא יכתוב" בזה גם בלא סעודה אסור, כך שלפי המג"א אין בכלל מקום לקושי', אילו היינו אוסרים לשאת נשים ביו"ט רק משום "ושמחת בחגך", היה מותר לשאת אשה ביו"ט בלי סעודה, ולכן נאלצת המשנה במס' ביצה לאסור את היבום עצמו, משום גזירה שמא יכתוב גם כאשר לא עורכים סעודה בזמן היבום, ומתורצת ע"פ המג"א קושיתו של בעל הטו"א.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר