דיוק וחידוש ברש"י
מסכת מגילה דפים ב-ג
ב עמוד ב - ג עמוד א
(ב:) רש"י ד"ה מנצפ''ך. כפל אותיות: צופים אמרום. נביאי הדורות:
(ג.) רש"י ד"ה בנס היו עומדין. שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות יש להן מקום דבק אלא מ''ם וסמ''ך היתה באויר (ודוקא בסתומים) ואפשר היה לו לתרץ הך (ברייתא) דרב חסדא בסתומין וכי אתמר הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת אלא הא פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו: מהוה הוו כו'. ואורחא דסוגיא דגמרא (להקשות) דבר שאינו עד דטרח ומעמידה על בורייה מפי רבי ע''כ:
וראוי לעמוד כאן על כמה ענינים ולדייק בדברי רש"י, ובראשונה שכתב "כפל אותיות" ולא ציין סתומות או פתוחות (כפופות או פשוטות), עוד יש לעיין מדוע כתב נביאי הדורות ולא כתב נביאים סתם, בהמשך דברי רש"י ציין לסוגית הגמרא בשבת דף קד ע"א שגם שם הובאו דברים אלו מנצפ"ך צופים אמרום והגמרא שם מעמידה את דברי הצופים בפתוחות וכאן משמע שאמרו על הסתומות, ורש"י כאן כותב "אלא הא פריך מילתא דשויא לתרוויהו" (יש שגרסו פריק) וכוונת רש"י דהקושיה היא לב' צדדים, ולהשלמת הדברים בשיטת רש"י בסוגיות הדומות שבכל מקום יש לבאר כפי הענין נביא את דברי רש"י עצמו בשבת דף קד ע"א רש"י ד"ה עלויי קא מעלי ליה. שהיתה מם סתומה בלוחות אבל מם פתוחה לא היתה בלוחות כדמפרש מנצפך צופים אמרום וכיון דאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים לא אפשר לאוקומיה אלא בסתומה דהואיל והכתב היה נראה משני עבריהם היה לה ליפול אם לא שבנס היה עומד אבל פתוחה אין בה נס ע''כ מנצפך דרבי ירמיה דאמר צופין אמרום בפתוחים קאמר יש שמקשין סוגיא זו על סוגיא דאמר במגילה דרמינן הא דר' ירמיה אהא דרב חסדא אלמא תרוייהו בסתומין ואין זו קושיא שכן דרך הש''ס מהפך הסברא כאן כדי שיקשה ובמקום אחר מהפכו לפי הקושיא ואי הוה בעי התם לתרוצי כי איתמר דרב חסדא בסתומין ודר' ירמיה בפתוחין הוה מתרץ ליה אלא תירוצא מעליא שני ליה התם וה''נ: מיהוה הוה. תרוייהו ולא ידעי הי באמצע תיבה כו':
וכן היקשו התוספות בד"ה ועוד האמר רב חסדא מ''ם וסמ''ך כו'. השתא סלקא דעתך דמנצפך מיירי בסתומות ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה (דף קד. ושם) משמע איפכא מדקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו סתום עילויי עליוה דאמר רב חסדא כו' אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דא''ר ירמיה מנצפ''ך [צופים אמרום] אלמא מנצפ''ך איירי בפתוחות ואור''י דגמ' [דשבת] מסיק ליה וקתני דידע מתחילה מילתיה דרב חסדא וגם איירי ליה מעיקרא בפתוחות הוצרך להעמיד מנצפ''ך בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא והכא ה''ק ותסברא והכתיב אלה המצות והך קושיא איתותב בין בפתוחות בין בסתומות ועוד את''ל דבסתומות איירי אכתי תקשה והאמר רב חסדא מ''ם וסמ''ך וכו' וכן פיר''ת וז''ל שהגיה בספר הישר מנצפ''ך צופים אמרום כמו קול צופיך (ישעיה נב) נביאים. צופים מהר אפרים (שמואל א א). ממאתים נביאים (מצופים) שעמדו להם לישראל והיו צופים הללו לאחר ששרף אמון את התורה ומשום לשון נופל על הלשון נקרא מנצפ''ך בלשון צופיך ותסברא והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב חסדא מ''ם וסמ''ך שבלוחות וכו' ומשני אין מהוי הוי ולא קשיא מידי דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ''ך צופים אמרום אפתוחות ואסתומות וכדמסיק הש''ס:
ונראה שהן הן דברי רש"י שכתב כפל אותיות שהכוונה הן על הסתומות והן על הפתוחות,
עוד אפשר לרמוז בלשון רש"י זה דמיישב את קושית התוס' מדוע שינו סדר האותיות מנצפ"ך ולא כמנפ"ץ, דאות מ"ם ונו"ן בשמם יש את כפל האותיות ועל כן הובאו בראשונה ולאחר מכן סידר את שלוש האותיות האחרות בסדר הפוך מהסוף להתחלה צפ"ך ובכך יש רמז נוסף לכפילות אותיות כי האות כ"ף נוטריקון כפל (וכן בהיפוך המנצפך כפצנמ גם נרמז כפל)
עוד רומז בלשון כפל אותיות למקור המאמר הזה הנמצא בירושלמי (שכידוע היה מאות שנים לפני הבבלי) וזה לשון הירושלמי במסכת מגילה פרק א דף יב, ב פרק א הלכה ט כל האותות הכפולים באל"ף בי"ת כותב הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה ואת האחרונים בסופה ואם שינה פסל משם ר' מתיה בן חרש אמרו מנצפ"ך הלכה למשה מסיני מהו מנצפ"ך ר' ירמיה בשם ר' שמואל רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים מאן אינון אילין צופין מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הועד ונכנסו התינוקות אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא יבטל אמרין מהו דין דכתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צד"י צד"י פ"ה פ"ה כ"ף כ"ף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה וסיימון אותן חכמים ועמדו כולן בני אדם גדולים אמרון ר' ליעזר ור' יהושע הוון מינהון וכו'
ומכאן שכפילות האותיות נדרשת וכן גם דרך הדרש מוכרח להיות ע"פ סדר זה
ומדברי הירושלמי האלו אפשר גם להסביר שלכן רש"י לא כתב נביאים אלא נביאי הדורות ואלו דור דור ודורשיו וכפי הירושלמי שמדובר על החכמים (וגם רש"י במקומות אחרים שכתוב צופים אינו מפרש נביאים) והגר"א כתב שרש"י כיוון לתרץ בזה את סדר האותיות שלא נביא אחד חידש את המנצפך אלא כמה נביאים במשך הדורות וכך היה הסדר,
עוד יש להוסיף בדברי רש"י שלכך כתב נביאי הדורות "לשון נופל על לשון" בגלל מה שהובא במסכתינו בדף יד ע"א = והכתיב {שמואל א א-א} ויהי איש אחד מן הרמתים צופים אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל מיהוה טובא הוו כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה רבי שמואל בר נחמני אמר אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו רבי חנין אמר אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם ומאן נינהו בני קרח דכתיב {במדבר כו-יא} ובני קרח לא מתו וכו'
ובזה יובן למה רש"י בשבת לא ביאר מה זה צופים רק כאן.
