כל גנזיו
מגילה טו ע"ב
"וכל זה איננו שוה לי - מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר: כל זה איננו שוה לי".
כך דרשו מהמילה "זה" המורה שהיה מצביע על כל גנזיו באצבע, כמו שדרש עולא ביראה אמר רבי אלעזר במסכת תענית דף לא ע"א: "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר: ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
ועשה המן כמו שעשה שכנו של יוסף מוקיר שבי, במסכת שבת דף קיט ע"א: "אזל זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה {כובעו}".
וכך היה הרב מרדכי אליהו מפרש את הפיוט מעוז צור: רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ. וכי קנייניו תלויים היו כבניו? אלא שאכן נתלו יחד עמו על לבו.
וכשם שלא כל בניו נתלו אלא שליש מהם, כדברי רב בהמשך העמוד: "וכמה רב בניו? אמר רב שלשים", כך לא כל קנייניו נתלו, ככתוב: נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן (אסתר ח, א), אלא רק השליש מהם. וזהו שאמרו: "כל גנזיו" – כל אותם שדרך לגונזם בקרקע, כדברי רבי יצחק במסכת בבא מציעא דף מב ע"א: "לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו".
