כתבוני לדורות
מגילה ז ע"א
"שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס. ...
שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתב זאת זכרון בספר, כתב זאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון - מה שכתוב בנביאים, בספר - מה שכתוב במגילה. כתנאי: כתב זאת - מה שכתוב כאן, זכרון - מה שכתוב במשנה תורה, בספר - מה שכתוב בנביאים, דברי רבי יהושע...
אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים... הוא דאמר כרבי יהושע".
לרבי יהושע תשובת חכמים 'הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים' נותרה גם במסקנה, והמקרא שמצאו כתוב בתורה רק חיזק את טענתם.
גם לבקשת אסתר שברישא "קבעוני לדורות" לא מפורש בגמרא אם קיבלו חכמים את טענתה "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס". ולרבי יהושע יש לומר שהשיבו לה: הניחא למלכי מדי ופרס, אך שאר אומות כגון יון ורומי מה יהא עליהם?
מצינו לרבי יהושע שרגיל היה לעמוד לפני קיסר ולהשיב על כל טענותיו. לפיכך, כאשר היו מונים את ישראל וטוענים: שונאים אתם אותנו וששים במפלתנו, כמפורש בכתבי הקודש אשר לכם במגילה ובספר חשמונאים, היה רבי יהושע משיב כפי שיטתו: לא בכתבי הקודש כתובים הדברים. אלא כשם שספר חשמונאים אינו בכלל ספרי הקודש אלא ספרם של יחידים, כך מגילת אסתר אינה כשאר ספרי הקודש.
וכמו רבי יהושע שרגיל היה לבוא לבי אבידן (מסכת שבת דף קנב ע"א) שהוא מקום העשוי להתווכח עם ישראל (רש"י שם), כך שמואל שאחז בשיטת רבי יהושע, גם הוא "לבי אבידן – אזיל" (מסכת שבת דף קטז ע"א).
