הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב חגי ניר, מכון הירושלמי

מגילה ה ע"א

הנושא: עשרה בטלנים

המשנה: (משנה זו היא המשך המשנה הראשונה "כפרים ועיירות גדולות") אי זו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנין.

בבבלי: "תנא: עשרה בטלנין שבבית הכנסת".
רש"י: "...שהן בטלים ממלאכתן וניזונים משל ציבור כדי להיות מצוין בתפילה בבית הכנסת דאמר מר במסכת ברכות (דף ו' ע"ב) כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה וכו'". שם בגמ' בברכות הנ"ל: "מיד הוא כועס".

ירושלמי (א', ב'): "תנו עשרה בטילים ממלאכתן לביה"כ ". מודגש כאן שיש להם מלאכה, יש להם מקצוע, עיסוק, וממנו הם בטלים וכל זה למען הציבור. לכאורה ניתן להבין שבטלנים אלו לא עוסקים במלאכתם כלל ושוהים בבית הכנסת אך מהרמב"ם (שו"ת פאר הדור סימן י') העונה לשואל המצטט ירושלמי זה, וזו תשובתו: "כיוונו בזה שצריך שיהיה באותו מקום עשרה בני אדם מופקדים לצרכי ציבור ואם יהיה דבר מצוה או דבר נצרך לציבור – אז יבטלו ממלאכתם ויבואו לביהכנ"ס ולזה אמר בטלנים ממלאכתם ולא אמרו עשרה בטלנים שאין להם מלאכה". משמעות דבריו שאדם שיש לו מלאכה הוא המועדף לעסוק בצרכי ציבור בשעת הצורך. מי שבטלן שאין לו מלאכה כלל – אפילן לתואר "בטלן" הוא לא ראוי ולכן אינו ראוי לעסוק בצרכי הציבור.

אמנם רש"י פירש: "...שהן בטלים ממלאכתן וניזונים משל ציבור כדי להיות מצוין בתפילה בבית הכנסת דאמר מר במסכת ברכות (דף ו' ע"ב כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה וכו'". שם בגמ': "מיד הוא כועס"), אך הבבלי עצמו לא הדגיש זאת.

רואים מסוגיה זו שחכמי א"י מחשיבים את המלאכה, ובעיניהם המלאכה היא ערך ולא רק צורך.