הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי עקיבא סתימתאה"
מגילה ב ע"א-ע"ב
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם, אבל חכמים אומרים: אין קורין אותה אלא בזמנה. מיתיבי: אמר רבי יהודה אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן, וישראל שרויין על אדמתן. אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה. רבי יהודה אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי עקיבא - אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא. אלא לאו - אליבא דרבנן, ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן! תיובתא דרבי יוחנן, תיובתא. איכא דאמרי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה. אבל חכמים אמרו: בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. תניא נמי הכי: אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה. רב אשי קשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה, ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה: ומי אמר רבי יהודה בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה? ורמינהי, אמר רבי יהודה: אימתי - מקום שנכנסין בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי - אין קורין אותה אלא בזמנה. מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן, ואפילו בזמן הזה! ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה. - ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה? - רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי יהודה, ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה, ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה אמר: מאן דתני לה כרבי יהודה - לאו דווקא, מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה - דווקא.
מבנה הגמרא:
הערות על כמה עניינים:
1.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם,
אבל חכמים אומרים: אין קורין אותה אלא בזמנה.
רבי יוחנן אומר שמשנתנו היא שיטת רבי עקיבא. ראה על מה שכתבנו כבר על הביטוי "זו דברי... אבל..." אלא שכאן מוזכר הביטוי "רבי עקיבא סתימתאה"
2.
רש"י מסכת מגילה דף ב עמוד א:
זו דברי רבי עקיבא - הכי גמיר רבי יוחנן מרביה דמתניתין רבי עקיבא אמרה.
הוא מציין שקביעת רבי יוחנן היא מכח מסורת מרבותיו [ולא מסברא!]
3.
סתימתאה - הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי רבי עקיבא,
הוא מציין ש"סתם משנה" - משנתנו - היא דעת רבי עקיבא. כנראה שרוצה להדגיש, שמדובר ברבי עקיבא ולא ברבי מאיר שעליו נאמר "סתם משנה רבי מאיר".
ולכאורה נראה לומר, שמבחינת ההלכה והסבר הסוגיה אין משמעות לקביעה זו של רבי יוחנן, שהרי גם אם היתה ה"סתם משנה" מתייחסת לרבי מאיר - גם אז ניתן לומר שחכמים חולקים עליו, והלכה תהיה לכאורה כמותם - דבר שלא נכון בסוגייתנו. ואולי להיפך, מכיוון שמשנתנו היא כרבי עקיבא אזי הלכה כמותו אף נגד חכמים.
ואולי תמיד הלכה כאותו חכם שעליו אומרת הגמרא "זו דברי..."
3.1
רש"י מביא פירוש אחר:
ויש מפרשים - סתימתאה - כל הסתומין תלמידיו היו, כדאמר בסנהדרין (פו, א):
סתם משנה ר' מאיר,
סתם תוספתא רבי נחמיה,
סתם ספרא רבי יהודה,
וכולהו סתימתאי אליבא דרבי עקיבא,
רש"י מביא פירוש שמשמע ממנו שכוונת הביטוי "רבי עקיבא סתימתאה" היא, שרבי עקיבא היה רבם של כל תלמידיו שקבצים שונים שהם "סתם" למעשה הם שלהם.
לפי זה כנראה שמשנתנו היא באמת - כרגיל - "סתם משנה רבי מאיר". אלא שלא מובן מדוע הוזכר בכלל רבי עקיבא!
3.2
רש"י מקשה על הפירוש האחרון:
אך קשה בעיני לפרש כן, שמצינו בכמה מקומות בשם
רבי אלעזר ברבי יוסי סתימתאי,
רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי לקמן בפרק בני העיר (כו, א).
זאת אומרת שהיו כמה תנאים נוספים שאינם תלמידי רבי עקיבא, ובמקרים מסויימים הגמרא מציינת שיש "סתם משנה" כמותם.
4.
המשך הגמרא:
מיתיבי: אמר רבי יהודה אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן, וישראל שרויין על אדמתן. אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה.
4.1
רבי יהודה אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי עקיבא - אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא. אלא לאו - אליבא דרבנן, ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן!
תיובתא דרבי יוחנן, תיובתא.
5.
איכא דאמרי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה.
אבל חכמים אמרו: בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה.
תניא נמי הכי: אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה.
כל "מיתיבי" על שיטה מסויימת יכול לשמש גם כ"תניא נמי הכי" לדעה החולקת. כאן המחלוקת היא בין שתי המסורות מה אמר רבי יוחנן.
ונראה לחדש: אחרי שהיתה "תיובתא" על רבי יוחנן אולי המסורת של "איכא דאמרי" בדברי רבי יוחנן זו למעשה תשובה על ה"תיובתא", כאילו רבי יוחנן חזר בו, או אפילו שמלכתחילה הוא אמר גם את הגירסה השניה!
6.
רב אשי קשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה,
מצד אחד קשה לומר שמדובר ברב אשי "עורך הגמרא" שדן בדברי רבי יהודה, אלא כנראה מדובר ברב אשי הקדמון. מצד שני, אולי בגלל ההמשך מדובר דווקא ברב אשי "עורך הגמרא" בגלל עיקרון עריכתי מעניין:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב עמוד ב
ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה:
6.1
ומי אמר רבי יהודה בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה?
ורמינהי, אמר רבי יהודה: אימתי - מקום שנכנסין בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי - אין קורין אותה אלא בזמנה. מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן, ואפילו בזמן הזה!
ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה. -
רב אשי מעמיד את הברייתא הראשונה כ"רבי יוסי בר יהודה" ולא כרבי יהודה ["בר עילאי"] כלומר שאין סתירה בין שתי הברייתות.
6.2
ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה? -
הגמרא מקשה, האם תמיד כשתהיה סתירה בדברי חכם מסויים נקבע שאחד המקורות נאמר על ידי חכם אחר?
6.3
עונה הגמרא:
רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי יהודה, ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה, ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה אמר: מאן דתני לה כרבי יהודה - לאו דווקא, מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה - דווקא.
מדובר שרב אשי ידע שיש שתי מסורות, אחת נאמרה בשם רבי יהודה, ואחת נאמרה בשם רבי יוסי בר יהודה.
ראה סיכום העניין גם ב"שוטנשטיין", הערות 3-4.
קשור גם לנושא של "תרי תנאי אליבא דרבי יהודה"
