אדם מכבד את מקומו
תענית כא ע"ב
"אמר ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק: ליקום מר ליתי לגבן. אמר ליה: תנינא, רבי יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בהר סיני...
אמר ליה: אי הכי - ניקום אנא לגבי מר. אמר ליה: מוטב יבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה, ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה בן פרס".
מדוע לא נאות רב נחמן בר יצחק לבוא בתחילה, ומדוע נתרצה לבסוף? מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר?
אלא שכיון שנוכח רב נחמן בר רב חסדא בגדולתו של רב נחמן בר יצחק, הזמינו למקומו לגדלו ולמנותו למרא דאתרא – אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי, כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה (במדבר כב, טז-יז).
ענה רב נחמן בר יצחק: אם לכבדני במקומך אתה אומר, לא לכך זקוק אני כי לא המקום גורם. אם זכאי אני מן שמיא יגיעני כבוד בכל מקום בו אהיה. "כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו" (מסכת עירובין דף יג ע"ב). "למד מאהבה וסוף הכבוד לבא" (מסכת נדרים דף סב ע"א; ספרי דברים פיסקא מח).
נענה רב נחמן בר רב חסדא ואמר: אם כך הדבר, אקיים בעצמי את דברי רבי נהוראי: (מסכת אבות ד, יד) הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, רבי אתה ועלי לשמשך.
ענה רב נחמן בר יצחק, כיון שזו כוונתך, לא גדולה אחפש לעצמי בבואי אליך, אלא בדרך ענוה אבוא. שאתה 'ארי בן ארי', ואני 'ארי בן שועל' (מסכת בבא מציעא דף פד ע"ב; מסכת אבות ד, טו). אתה חכם הנך, וביחוד גדול אביך – מהגדולים ביותר שבדור (עירובין דף סז ע"א; בבא מציעא דף לג ע"א). וכיון שאבי לא היה חכם מפורסם, עלי מוטלת החובה לכבדך. וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ – "אדם מכבד את מקומו".
ועדין צריך ביאור,
מדוע הזכיר רב נחמן בר יצחק 'פרס' שהוא נפח חצי ככר לחם, ומה עניינו אצל מנה שהוא סכום כסף רב?
וכיצד כלל התבטא ואמר: "יבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה", האין זה זילזול באביו שמזכיר שהוא נסמך לרב ואילו אביו לא?!
ומדוע לא נקט בלשונו של רשב"ג במסכת בבא מציעא דף פד ע"ב: "ארי בן שועל"?
אלא שדוקא כבוד גדול עשה לאביו, שכן "יפה כח הבן מכח האב" – כל כח הבן לא בא לו אלא מאביו. ואביו לא היה מתגאה להתקרא רב אלא היה ממעט את עצמו, ממש כמו המביא את מחצית השקל שמכיר שאינו אלא מחצית. וזו משמעות פריסת פרס, ואין בזה לשון ביזיון כלשון שועל שיכול אדם לומר רק על עצמו. אולם האב היה דוקא גאה מאוד בבנו שהיה מגדולי האמוראים למרות שלפי טבעו הרע אמור היה להעשות גנב (מסכת שבת דף קנו ע"ב).
ואמר רב נחמן בר יצחק לרב נחמן בר רב חסדא. שם שנינו – רב נחמן, אולם לא סתם רב נחמן, כי שם זה שמור לרב נחמן בר יעקב שהוא גדול הדור, ואילו בשמנו נזכר גם אבינו. אלא שאני – שם אבי קרוי ונסמך על שמי, ואתה – שמך קרוי ונסמך על שם אביך.
