הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

מפני שלמד תורה הרבה

תענית כ ע"א - ע"ב

 
"מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון (במדרשים: רבי שמעון בן אלעזר) ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר /הים/, ושמח שמחה גדולה (והיתה דעתו גסה עליו) מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי!".

לשם מה ההדגשה ששמח שמחה גדולה מפני שלמד תורה הרבה?
למה נזדמן לו דוקא אז אותו מכוער?
קרוב לזה הקשה החיי אדם בהקדמתו:
"ולכאורה תמוה הדבר מעשה אליהו שנדמה לאדם מכוער, מה היה כונתו בזה, דהא תינח כשאמר לו כמה מכוער כו', ומנין היה יודע שיאמר לו כן, והרי אין המלאכים יודעים מה שבמחשבו של אדם, כדאיתא בזוהר (ח"א קא, ב הובא בבאור הגר"א או"ח סו"ס ק"א). ואפילו להתוספות (שבת יב, ב ד"ה שאין) שיודעים, היינו דוקא מה שיש כבר במחשבתו, אבל לידע מה שיהיה במחשבתו, זה לכולי עלמא אין יודעים, ואם כן מה היתה כונת אליהו?".

אלא שהלשון: "מפני שלמד תורה הרבה" מלשונו של רבן יוחנן בן זכאי היא, שהיה אומר: (מסכת אבות פרק ב משנה ח) אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. ומי שנכשל בזה לומר: (דברים ח, יז) כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, טועה הוא לחשוב שגם הנחשלים אשמים בשפלותם. וכיון שבא לכלל הכרה שהבורא הוא האומן היוצר כל יציר בתבניתו, הבין שגם: "בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצאין מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד" (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ב, א; קהלת רבה פרשה ז, כח). ואמנם זכות היא ללומד שטרח בתורתו, אך לא עשה הוא אלא את חובתו ואל לו להחזיק טובה לעצמו.
קרוב לזה כתב החיי אדם בהקדמתו:
"הנה אליהו רצה להראות לו שאין לאדם להיות גס לבו בתורתו, כיון שזה חלקו שניתן לו משמים, ואם כן אדרבה מצד הטבע יש לו לאדם לחזור על הלימוד שלמד נשמתו בעולם הנשמות, ולכן בפעולה זו שהראה את עצמו לכעור ביותר, היה לו ללמוד ממנו שכמו שאין ראוי לגנות מי שנברא נאה, ולכן לא יגונה מי שהוא עם הארץ ולא ישובח מי שלמד ביותר, אבל רבי אלעזר ברבי שמעון לא הבין כונתו, ואמר לו כמה מכוער אותו האיש, עד שידע שחטא".