הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תנא קמא" ורבי יהודה

תענית טז ע"א

עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו'. תנו רבנן: עמדו בתפלה, אף על פי שיש שם זקן וחכם - אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. 
(איזהו רגיל?) רבי יהודה אומר: מטופל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה, וביתו ריקם, ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן. 

1.
רמב"ם הלכות תעניות פרק ד הלכה ד:

ואיזה הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו, איש שהוא רגיל בתפלה, ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ומטופל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה, ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו, שפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ואם היה זקן עם כל המדות האלו הרי זה מפואר, ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל.

הרמב"ם פוסק כרבי יהודה. ראה ב"מתיבתא", הערה טז שדן בזה:

2.
יש שאינם גורסים בגמרא את המלים: "איזהו רגיל", ומכך משמע שרבי יהודה בא לחלוק על תנא קמא. ולפי זה "תנא קמא" לא מצריך שהשליח ציבור יהיה "מטופל ואין לו" [כלומר, מטופל בילדים ואין לו פרנסה שאז מתפלל בכוונה רבה], ואם כן צריך היה לפסוק כ"תנא קמא", כי כך הוא הכלל, שבדרך כלל ההלכה היא כתנא קמא נגד תנא בודד שחולק עליו [בסוגייתנו - רבי יהודה]. ובסוגייתנו כל הפוסקים פסקו כרבי יהודה דווקא.

3.
יתכן שבסוגייתנו הלכה כרבי יהודה בברייתא כי כך משמע ממשנתנו שהיא "סתם משנה", ו"הלכה כסתם משנה" גם אם יש מחלוקת בברייתא באותו עניין.

4.
ונראה לומר שאולי באמת רבי יהודה בא לפרש את "תנא קמא" ולא לחלוק עליו, וחכם מסויים [לא ברור באיזו תקופה] שרצה להדגיש שאין מחלוקת במשנה הוסיף בגמרא את המילים "איזהו רגיל" כדי ללמדנו שדברי רבי יהודה הם המשך ההסבר לדברי "תנא קמא"!