הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא"; "רבי תנא הוא ופליג"
תענית יד ע"א-ע"ב
צלותא דתעניתא היכי מדכרינן? אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה, ודרש: יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל של תענית, והיכן אומרה - בין גואל לרופא.
מתקיף לה רב יצחק: וכי יחיד קובע ברכה לעצמו? אלא אמר רב יצחק: בשומע תפלה, וכן אמר רב ששת: בשומע תפלה.
...
מאי הוי עלה?
אמר רב שמואל בר ססרטאי, וכן אמר רב חייא בר אשי אמר רב: בין גואל לרופא.
ורב אשי אמר משמיה דרבי ינאי, בריה דרבי ישמעאל: בשומע תפילה.
והלכתא: בשומע תפילה.
רב שמואל פסק כרב יהודה ורב אשי פסק כרב יצחק ורב ששת.
"והלכתא" פוסק כרב אשי, רב יצחק ורב ששת.
1.
מפשט הסוגיה משמע שרב יצחק חולק על אביו "רב יהודה", וכמוהו סובר רב ששת. לפי המחלוקת בין "רב יהודה" לבין בנו - רב יצחק - ורב ששת נראה שיש לפסוק כאחרונים בגלל הכלל של "הלכה כבתראי" [אם כלל זה חל גם בדורות הראשונים שלפני אביי ורבא, וגם רק אם כלל זה תקף כשבן חולק על אביו!]
2.
הגמרא מבררת מהי המסקנה - "מאי הוי עלה".
3.
במקום לומר מהי המסקנה הגמרא מביאה מחלוקת.
הדעה הראשונה היא "אמר רב שמואל בר ססרטאי" - לא ברור מיהו?
מצטרף אליו "רב חייא בר אשי בשם רב". מדובר בחכם "חייא" שהיה בנו של חכם בשם "אשי" [לא מדובר ברב אשי הקדמון] שאמר בשם רב. משמע אם כן, שרב שמואל ורב חייא חיו בדור שאחרי רב ומתאים גם לדור של רב יהודה ורב ששת.
3.1
הקושי הוא שרב חייא אמר בשם רב, ולכן לכאורה כך היתה צריכה להיות ההלכה כי בכל זאת הלכה כרב נגד כל תלמידיו. אלא שב"דקדודי סופרים" מביא גירסא ללא "אמר רב".
4.
הדעה השניה בפסיקת ההלכה היא:
ורב אשי אמר משמיה דרבי ינאי, בריה דרבי ישמעאל: בשומע תפילה.
בפשטות, אם כך אמר רב אשי, הרי שברור שהלכה כמותו כי היה "בתראי" ואף "עורך הגמרא", אלא שיש לומר ש"רב אשי" זה היה באמת רב אשי הקדמון בזמן רב וכשאר תלמידיו שנחלקו בסוגייתנו. כמו כן יש גירסא ב"דקדוקי סופרים" "רב אסי" במקום "רב אשי".
5.
ראה דיון ב"דקדוקי סופרים" כאן, בהערה ר, שמרחיב בשמות החכמים בסוגייתנו.
6.
ושם מביא שהפירוש בסוגייתנו של הביטוי "מאי הוי עלה" איננו כפשוטו לברר מה פסקו חכמים יותר מאוחרים, אלא להיפך, הכוונה היא שהגמרא מודיעה לנו שכבר נחלקו אמוראים שלפני רב יהודה ורב יצחק!
[כלומר, הביטוי "מאי הוי עלה" במשמעות שונה מהמשמעות בדרך כלל].
7.
לפי זה ברור שהשאלה בגמרא לא הוכרעה, ולכן נזקקה הגמרא בסופו של דבר לומר את ההכרעה בלשון "והלכתא".
8.
וראה אצל "רבנן סבוראי", הרב זיני, שיש הרבה חילופי גירסאות בסוגייתנו ויש גם כאלה שלא גורסים כלל את הפסק של ה"והלכתא".
9.
סוגיה נוספת [במסכת תענית דף יד עמוד ב] בעניין של "והלכתא":
שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן?
כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים?
שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה.
"רבי" פסק שבקשת גשמים בקיץ כשיש צורך, נחשב כ"יחידים" שמבקשים גשם בברכת שומע תפילה.
9.1
הגמרא מקשה על "רבי" מברייתא:
מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! -
משמע מרבי יהודה - שמדבר אמנם על תעניות אבל כך יש לומר גם לגבי בקשת גשמים - שאם יש צורך לרבים הרי שדינם כרבים ולא כיחידים וקשה על "רבי" [על מה שפסק - סעיף 9]!
9.2
הגמרא מיישבת:
אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג.
אי אפשר להקשות מברייתא על "תנא"! הביטוי "רבי תנא הוא" - מופע יחידאי בש"ס. וזה כמובן קצת תמוה. ובכלל מה חשב המקשן כשהקשה על "רבי" מרבי יהודה בברייתא.
9.2.1
ונראה לחדש: אם תנא אמר הלכה, ואותה הלכה ["מימרא"] לא שובצה במשנה או בברייתא - כתשובה לשאלה שנשאל - יתכן שאין לזה תוקף של "תנא" [כך חשב המקשן], ומסקנת הגמרא היא, שגם אם דברי "רבי" לא שובצו בקובץ של תנאים הרי לדבריו יש תוקף של תנא ואין להקשות עליו ממקור תנאי אחר!
נציין, שמדובר לא במימרא "סתמית" אלא בשו"ת [שאלה ותשובה].
9.3
מאי הוי עלה?
רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.
גם כאן - כבסוגיה הקודמת - הגמרא מבררת מה ההלכה הסופית.
והיא מביאה מחלוקת אמוראים, ומכריעה כאחד מהם - "והלכתא בשומע תפלה" - כדעת רב ששת [ולמעשה כדעת "רבי" ולא כדעת התנא רבי יהודה בברייתא לעיל].
ה"הלכתא" לא מדגישה שהלכה כרב ששת, אלא היא קובעת את נוסח ההלכה במפורש - "בשומע תפלה".
9.4
הכלל הוא שבמחלוקת בין רב נחמן ורב ששת ההלכה היא כרב ששת באיסורים, ואם נאמר שכלל זה נקבע בימי האמוראים [רב נחמן ורב ששת עצמם] ולפני "עריכת הגמרא" - אזי ה"והלכתא" בסוגייתנו לא מחדשת דבר ומדוע אפוא היא שובצה בסוגייתנו!
9.5
ראה ב"רבנן סבוראי", הרב זיני, עמוד 105 [וכן בעמוד 330 כשדן בכלל של "רב נחמן רב ששת"], שיש גירסאות ללא ה"והלכתא"! וראה עוד אצלו בניסוחי הראשונים האם הם גרסו את ה"והלכתא" או לא. הוא דן גם בביטוי "וקיימא לן" בדברי הראשונים, האם הכוונה ל"והלכתא" שבגמרא או למסקנה המתבקשת מהסוגיה.
9.6
ונראה אולי לומר תשובה כללית לשאלות מסוג זה: ה"והלכתא" למעשה היא זו שקובעת את הכלל שהלכה כרב ששת נגד רב נחמן [ואמנם זה היה יותר מתאים אם ה"והלכתא" היתה מנוסחת "והלכתא כרב ששת"]!
9.7
ואולי אפשר לומר כמו שאמרנו כמה פעמים, שהאמורא - בסוגייתנו, רב ששת - הוא עצמו אמר את ה"והלכתא"!
