היושב בתענית
תענית יא ע"א - ע"ב
"כל היושב בתענית... רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש, שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. ...
ומי אמר רבי אלעזר הכי? והאמר רבי אלעזר: לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר?
- לא קשיא, [בכתב יד מינכן: הא דצריכא ליה הא דלא צריכא ליה. לישנא אחרינא] הא - דמצי לצעורי נפשיה, הא - דלא מצי לצעורי נפשיה".
פירוש הלישנא הראשונה שבכתב יד מינכן, כמו במסכתות ברכות דף סג ע"א; וסוטה דף ב ע"א: "תניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", כלומר שיש מעלה בסיגוף הגוף רק כאשר יש לו מטרה נצרכת.
ופירוש לישנא אחרינא כמעשה ברבי אלעזר עצמו לקמן, במסכת תענית דף כה ע"א:
"רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא. עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם, שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה, חלש לביה ונים. אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך, ונפק צוציתא דנורא מאפותיה. כי אתער אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת? - אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא, ואמרי ליה: עד מתי אצטער בהאי עלמא? ואמר לי: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא? אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני. אמרי לקמיה: כולי האי, ואפשר? אמרי ליה: דחיי טפי או דחיינא? אמר לי: דחיית. אמרי לקמיה: אם כן, לא בעינא. אמר לי: בהאי אגרא דאמרת לא בעינא - יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין, כפרת ודיגלת, דמענגת בהו".
וצריך ביאור,
וכי מה איכפת לו לרבי אלעזר אם כבר עבר את מחצית חייו או אם לאו?
וכי יחריב הבורא את העולם כולו רק משום רצונו של אדם אחד, יהי צדיק ככל שיהיה?!
אלא שרבי אלעזר כבר הגיע לאפיסת כוחות עד שכבר לא יכל לשאת יותר שום סבל, ובלבו כבר העדיף שיחרב העולם כולו ובלבד שינצל מסבל נוסף. אולם כאשר נודע לו שכבר עבר את רוב הסבל שנועד לו בימי חייו, התחזק בלבו והסכים להמשיך ולהתגבר, לעשות את רצון ה' ולקיים את העולם כולו.
וזהו שאומר רבי אלעזר בסוגייתנו, שהיכול לשאת ביסורין קדוש ייאמר לו ומקיים הוא בכך את העולם כולו. אך מי שאינו יכול לשאתם, קדושתו תימדד דוקא בהחייאת רוחו ונפשו באוגרו חיל וכח לעבודת הבורא.
וראה עוד בסוף קישור זה.
