איכא בינייהו דיתיב בארבא
תענית י ע"ב - יא ע"א
"אמר רב יהודה אמר רבי חייא: המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון. מאי טעמא? הכא תרגימו: משום מעיינא {קשה לבני הַמֵּעַיִין}, במערבא אמרי: משום מזוני {שמא אין לו לאחר כך}. מאי בינייהו? - איכא בינייהו דיתיב בארבא, אי נמי: דקאזיל מאוונא לאוונא {מלון, דמשתכחי מזוני}. רב פפא, כל פרסה ופרסה אכיל חדא ריפתא, קסבר: משום מעיינא {ואיהו לא מיסתפי ממעיינא, דבעל בטן הוה}".
פירש רש"י: "דיתיב בארבא - שהולך בספינה, משום מזוני - איכא, משום מעיינא – ליכא".
וקשה, שדוקא מצינו במסכת שבת דף קח ע"א ברב שירד בספינה לבבל וחש במעיו.
וכן אמרו במסכת שבת דף יט ע"א: "תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת", ופירש הרי"ף: "משום בטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה כדכתיב בהו יחוגו וינועו כשכור", וכן פסק הרמב"ם. כלומר שמחלת הים קשה למעיים. ויש ראייה לפירושם מהירושלמי.
ונראה לפרש להיפך, שבספינה משום מעיינא איכא, ומשום מזוני ליכא כי יש עמו מזונות רבים. לפירוש זה שתי האוקימתות שוות בקולא לבני מערבא: "דיתיב בארבא, אי נמי: דקאזיל מאוונא לאוונא". ולפירוש זה מדוייקים דברי רב יהודה אמר רבי חייא אליבא דבני מערבא: "המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון", המהלך – פרט למפליג, בדרך – פרט למהלך מאוונא לאוונא – מכפר לכפר.
