סקר
עם איזה פירוש אתה לומד שקלים?







 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הקשר בין התורה שבכתב ל"כתובים"

תענית ט ע"א


ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב
+דברים י"ד+ עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! - אמר ליה: עשר תעשר. אמר ליה: ומאי עשר תעשר? - אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. -
אמר ליה: מנא לך? -
אמר ליה: זיל נסי. -
אמר ליה: ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב +דברים ו'+ לא תנסו את ה'! -
אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר +מלאכי ג'+ הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די?
אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. -
אמר ליה: אי הות מטי התם להאי פסוקא - לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך.
ותו אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר +משלי י"ט+ אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. יתיב רבי יוחנן וקא מתמה; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? - אמר ליה: אטו הא מי לא רמיזי? והכתיב +בראשית מ"ב+ ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו. דל עיניה וחזא ביה, אתיא אימיה אפיקתיה, אמרה ליה: תא מקמיה, דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך.

מבנה הסוגיה:

1.

הגמרא מביאה מימרא של רבי יוחנן:

ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר.

מובא בפרשנים שיש כאן שני עניינים:

א. השכר שה' נותן למי שמעשר את תבואתו הוא שאותו אדם יתעשר [מלשון עושר].

ב. לא זו אף זו, מותר לאדם לקיים את מצות מעשר מלכתחילה במטרה ובכוונה לזכות בעושר כלכלי.

2.

הגמרא לא מסתפקת במסירת דברי רבי יוחנן אלא מתארת דו שיח בעניין זה בין רבי יוחנן לאחיינו.
יש לבדוק מה מוסיף הדו-שיח לדברי רבי יוחנן בסעיף 1.

אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! -

בנו של ריש לקיש ביקש מרבי יוחנן - דודו - שיאמר לו דרשה כלשהי. ואולי אין הכוונה דווקא לדרשת פסוקים אלא להלכה כלשהי.
מה הילד רצה בדיוק? לבחון את רבי יוחנן או לשמוע ממנו דבר תורה. משמע מהסיפור גם שהם נפגשו במקרה, מה המשמעות של פרט זה?

3.

אמר ליה: עשר תעשר.

רבי יוחנן ענה בקצרה על ידי ציטוט הפסוק "עשר תעשר" - ללא הסבר.

3.1

אמר ליה: ומאי עשר תעשר? -
אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. -

הילד שאל מהי משמעות הפסוק. הוא כנראה התכוון שלא די לו במה שרבי יוחנן רק ציטט פסוק, והוא מבקש הסבר.
ורבי יוחנן פרש לו את הפסוק על פי הדרשה שהוא - רבי יוחנן - אמר בתחילת הסוגיה לעיל סעיף 1

4.

אמר ליה: מנא לך? -

הילד שאל את רבי יוחנן מניין לו שזהו הסבר הפסוק. קצת קשה, הרי שאלה כזאת - "מנא לך" - אפשר לשאול על כל סברא ועל כל פירוש שאומר כל תלמיד חכם!

וצריך לומר שכנראה הילד הכיר את המשנה שלא מקיימים מצוות על מנת לקבל פרס:

משנה מסכת אבות פרק א משנה ג:
[*] אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:


4.1

אמר ליה: זיל נסי. -

רבי יוחנן לא הסביר לשואל מדוע הוא מפרש כך את הפסוק, אלא אמר לו שיכול לבדוק זאת הלכה למעשה שאמנם כך הוא.
אולי באמת לרבי יוחנן לא היתה הוכחה להסבר זה אלא שגם הוא כנראה חווה מציאות כזאת בעצמו כשהקפיד על מצות מעשר והוא התעשר.

4.2

אמר ליה: ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב +דברים ו'+ לא תנסו את ה'! -

אחיינו של רבי יוחנן מקשה עליו מפסוק מפורש שאסור לנסות את ה'.

4.3

תשובת רבי יוחנן:

אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר +מלאכי ג'+ הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די,

רבי יוחנן מסביר שרבי הושעיא [רבי "הושעיא" כנראה היה רבו של רבי יוחנן] הוכיח מפסוק בספר מלאכי שהקב"ה עצמו מתיר לנסות אותו.
כנראה שמפסוק זה נלמד שמותר אף לכתחילה לנסות את ה' בעניין המעשר אם אמנם האדם יתעשר. בפסוק כתוב "ברכה עד בלי די" ולא מובן מהו התוכן של הברכה, כסף? תבואה?

מאי עד בלי די?
אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. -

4.4

תשובת האחיין:

אמר ליה: אי הות מטי התם להאי פסוקא - לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך.

אם האחיין היה מכיר את הפסוק בספר מלאכי הרי הוא עצמו היה מבין את התשובה.
לא כל כך מובן מה היגד זה בא ללמד [הרי כל אדם יכול לומר שאם היה יודע את התשובה הוא לא היה שואל את השאלה!]. יתכן שכוונתו לומר, שהפסוק במלאכי לא בהכרח מסביר את הפסוק בתורה "עשר תעשר" אלא עומד בפני עצמו - ראה בהמשך.
וגם יש לומר שהוא התכוון לומר שצריך להסביר פסוק בתורה שבכתב בפי עצמו ובלי קשר לדברי ספרי הכתובים!

5.

הגמרא מספרת על מפגש נוסף של רבי יוחנן ואחיינו:

ותו אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר +משלי י"ט+ אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. יתיב רבי יוחנן וקא מתמה; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? -

כנראה שמפגש זה היה צמוד למפגש הקודם, וכאן, האחיין מצטט פסוק מספר משלי ומתכוון לומר, שיש להבינו בפני עצמו, כ"שיטתו" במפגש הקודם שאין לקשור בין תורה לנביאים וכתובים לצורך פרשנות פסוקים.

במפגש זה האחיין ציטט פסוק. רבי יוחנן שואל מהו המקור בתורה עצמה לרעיון המובע בפסוק שב"משלי".
רבי יוחנן נאמן לשיטתו שכל פסוק [האם מדובר באמת על כל פסוק?] בכתובים רמוז גם בתורה שבכתב.

5.1

רבי יוחנן מיישב בזה מה שהוא אמר בקטע הקודם, שהמקור ל"עשר כדי שתתעשר" הוא באמת מספר מלאכי והרמז בתורה הוא מהפסוק "עשר תעשר", ולכן הוא שואל מה המקור בתורה לפסוק הזה שציטט אחיינו.

5.2

אמר ליה: אטו הא מי לא רמיזי?
והכתיב +בראשית מ"ב+ ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו.

האחיין מצא את המקור מפסוק שעוסק ביוסף ואחיו.
אם רבי יוחנן שאל את אחיינו כדי לבחון אותו - ניחא. אבל האם יתכן לומר שרבי יוחנן עצמו לא קישר בין הפסוקים?

5.3

נראה לי ששני הסיפורים לעיל נועדו ללמדנו שיש קשר ענייני בין חלקי התורה - בין התורה שבכתב לתורת [הנביאים] והכתובים. בפעם הראשונה רבי יוחנן מצא את הקשר, ובפעם השניה - אחיינו מצא את הקשר!

5.4

דל עיניה וחזא ביה, אתיא אימיה אפיקתיה, אמרה ליה: תא מקמיה, דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך.

קטע זה לא מובן לי. רבי יוחנן כעס על אחיינו, מדוע ???

5.5

אלא נראה לי, שרבי יוחנן טוען שרק על ידי קבלה במסורת ניתן למצוא רמז בתורה שבכתב לדברים שבנביאים וכתובים. לכן, בתחילה אמר רבי יוחנן ששמע את הקשר מפי רבי הושעיא - רבו, ואילו אחיינו אמר שגם בלי מסורת כזאת הוא היה יכול לקשור בין הדברים.
וכן במפגש השני רבי יוחנן ציפה מאחיינו שיאמר - אולי - בשם אביו ולא מעצמו!

ועל כך כעס רבי יוחנן!

ואולי יש כאן מחלוקת עמוקה ונסתרת בין רבי יוחנן וגיסו - ריש לקיש עצמו!!!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר