אין עשיר אלא בדעת

בין הדף היומי ופרשת השבוע - פרשת קרח תשע"ד / אריאל תמיר

תענית ט ע"א

בסוף פרשתנו, פרשת קרח, אנו קוראים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם" (במדבר יח, ח)

מסביר רש"י במקום על המילים ואני הנה נתתי לך – "בשמחה.... משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. א"ל המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".

על פי הגמ' הנלמדת השבוע במסגרת הדף היומי, יש וניתן להוסיף על פירושו הנפלא של רש"י הקדוש.

השבוע אנו לומדים בעז"ה במסכת תענית על גודל מעלה של ירידת גשמים ועל הסיבות ח"ו לעצירתם. בין היתר אומרת הגמרא בדף ח: בשם רבי יוחנן: "ואמר רבי יוחנן אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר: "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר"(משלי כה-יד).

ומסביר רש"י כשם שאנשים מחניפים פניהם לעניים ומראים פנים כאילו היו רוצים ליתן(פוסקים צדקה) ואינם נותנים. כך השמיים מחניפים פניהם לארץ ומראים כאילו הולך לרדת גשם 'נשיאים ורוח' אבל גשם אין.

בקשר לזה מביאה הגמרא מימרא נוספת וידועה של רבי יוחנן הקוראת עידוד לתת מעשר (צדקה). "אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מהו שכתוב) עשר תיעשר? – עשר בשביל שתתעשר". ובהקשר זה מביאה הגמרא בדף ט עמוד א' את הסיפור הבא.

אשכחיה(מצא/פגש) רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש (את ילדו של ריש לקיש). אמר ליה(לו) אימא לי פסוקיך (פסוק לי פסוקך) אמר ליה(ענה לו) עשר תעשר. אמר ליה, ינוקא, ומאי עשר תעשר (אמר לו, ילד, ומה הפירוש 'עשר תעשר') אמר ליה(לו) עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה, ינוקא, מנא לך (אמר לו, ילד, מניין לך?) אמר ליה זיל נסי(ענה לו לך ותנסה) אמר ליה(לו) ומי שרי לנסויי להקב"ה(האם מותר לנסות את הקב"ה) והכתיב (והלא כתוב) "לא תנסו את ה' " א"ל הכי(כך) אמר ר' הושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר... ובחנוני נא בזאת....אם לא אפתח לכם את ארובות השמים...".

העולה מדברי גמרא אלו הוא שיש הבטחה מהקב"ה, שאם נותנים מעשרות ובכלל זה צדקה, מקבלים שפע ועֹשֶׁרׁ (אותיות 'עֲשֵׂר') מאת הקב"ה.

לפי מימרא זו בגמרא על סגולת ה'עֲשֵׂר' בשביל שתתעשר ניתן כאמור להוסיף נופך נוסף על הזיקה בין פרשת מעשרות לקורח.

רבו המדרשים בפרשת קורח אודות עשירותו של קורח. קיימת נטייה טבעית לקשר בין עושר למידות רעות ולראות בעושר מקור להשחתת המידות.

במדרשים מוצאים דברי גנות על עושרו של קורח ויחס שלילי למקור צבירתו כבר במצרים. "קרח היה ממונה לביתו של פרעה והיו בידיו מפתחות האוצרות שלו" (במ"ר יח טו) קורח היה עושה לביתו ולנפשו שלא כמשה ואהרון שלא ניצלו גדולתם למען ביתם, אלא הקדישו את כל כולם בשליחותם למען העם גם על חשבון צורכיהם הפרטיים. במדרש מובא אודות מקורו הפסול של אותו עושר "שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם...קרח מישראל...ושניהם נאבדו מהעולם למה...שלא היתה מתנתן מן השם, אלא חוטפין אותה להם.

משמעות המדרש היא שמקור עושרו של קורח היה שלא ביושר, אך לא זו בלבד, אלא שהפסול מתמקד גם במחשבה הפסולה שהאדם עלים על עושרו ולא הקב"ה. ביסוד רדיפתו של קורח אחרי העושר הייתה המחשבה השגויה שכל אשר הוא משיג שלו הוא, ומכאן שייחס משמעות לא נכונה לצבירת כוח ועושר המנותקים מההשגחה". (במ"ר כב ז).

עם זאת יודעים אנו, כי יש גם היבט חיובי על העושר.
להלן כמה דוגמאות:
- אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר ובעל קומה – (שבת צב ע"א)
- עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם (משלי יד כד)
- עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים (משלי כב ד)
- הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד (תהילים קיב ג)

לפי זה, מהו היחס הנכון כלפי העושר?

בדברי מרן הרב קוק זצ"ל מבואר שברכת ה' תחול בנו ביחס ישר למציאות הרוחנית שבה עם ישראל נמצא. כאשר האדם נותן מיבולו לכהן ללוי או לעני, אזי בכך מבטא את היחס הנכון שיש לו לחלקים אחרים של האומה. הוא מבין שיש צורך בכהן המופקד על החדרת הקדושה בעם. יש צורך בלוי ואף בעני. ברכת ה' באה עלינו בעיקר כתוצאה מהמדרגה הרוחנית בה אנו נתונים. מוסיף הרב, כשהעם במדרגה רוחנית ראויה, ממילא אין הוא חסר דבר במישור החומרי עד כדי "שייבלו שפתותיכם מלומר די".(עין איה שבת לב אות רכד-רכו)

כתשובת המשקל למעשהו של קורח מביאה התורה את מצוות הנתינה של המעשרות. מצוות אלו כפי שראינו מסוגלות להעשיר את האדם ולתקן את החברה כולה. מי שנותן מעשרות כביכול מוסר הודאת בעל דין שעושרו ורכושו וכספו הוא מאת הקב"ה.

ונסיים בדברי הרבי מלובביץ' השופכים אור על הקשר בין חכמה(וקורח שפיקח היה) ועשירות(עשיר כקורח) כפי שמובא לעיל בגמרא שבת צב.

וכך כותב הרבי מלובביץ': "גם עני בדעת שחסר לו בלימוד נגלה דתורה ואפילו בקיום המצוות בהידור - גם ממנו תובעים שילמד פנימיות התורה, מנחת עשיר, וזה גופא יפעל שתבוא עליו ברכה - שיקויים בו 'עֲשֵׂר' עשה עצמך עשיר בשביל שתתעשר ואין עשיר אלא בדעת היינו, שיהיה עשיר ברוחניות, בחושים והיכולת שלו, ויומשך גם בעשירות כפשוטו בגשמיות, בבני חיי ומזוני רויחי".

להורדת העלון