הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"גברא אגברא קא רמית"
תענית ד ע"ב
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה.
אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו.
ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל! -
אמר ליה: גברא אגברא קא רמית?
1.
הגמרא דוחה את הקושיה בטענה שאין להקשות מאמורא אחד [רבי אלעזר] על אמורא אחר [רבי יוחנן].
2.
איבעית אימא: לא קשיא; כאן - לשאול, כאן - להזכיר.
הגמרא מביאה תירוץ נוסף. נראה שזה דבר "חריג" שלא מסתפקים בטענה של "גברא אגברא קא רמית".
"גברא אגברא קא רמית... איבעית אימא...." - 2 מופעים בש"ס, בסוגייתנו ובחולין דף נב.
"גברא אגברא קא רמית" - 8 מופעים בש"ס
3.
כנראה שהגמרא ב"איבעית אימא" חושבת שבאמת אסור שתהיה סתירה בין רבי אלעזר ורבי יוחנן בגלל שמדובר ברב ותלמידו. וראה "מתיבתא", הערה כב, וב"ילקוט ביאורים", עמוד טו, הערות טו-טז.
4.
תוספות מסכת יומא דף ד עמוד א:
... וי"ל כיון דאשכחן ר' אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדים וכו' והיינו כר"ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר' יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס"פ האשה רבה (יבמות דף צו:) כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן איקפד ר' יוחנן וכו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא אם כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר"ע.
משמע שבדרך כלל כל דברי רבי אלעזר נאמרו משמו של רבי יוחנן, ולכן הגמרא מנסה ליישב את הסתירה בין דברי רבי יוחנן לדברי רבי אלעזר על ידי הבחנה תכנית או יותר מדוייק לומר, שהתרוץ מבחין בין שתי אוקימתות!
נוכל להסיק מדברי התוס' הנ"ל שאולי לא כל תלמיד היה "מחוייב" כל כך לומר את דברי רבו כמו רבי אלעזר ביחס לרבו - רבי יוחנן!
5.
יד מלאכי תרס"ג
... שוב ראיתי שיש להביא עוד ראיה נכונה לזה מהא דאמרינן בפ"ק דתענית דף ד' ב' א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה א"ל ר' זירא לר' אסי ומי א"ר יוחנן הכי והא תנן וכו' וא"ר אלעזר הלכה כר"ג
הרי דאע"ג דר' אלעזר איהו הוא דקאמר הלכה כר"ג פריך מיניה למימרת ר' יוחנן כאילו אמרה ר' יוחנן בהדיא
משום דהוה תלמידיה וסתמא מרביה שמיע ליה
הוא מסביר שניתן להקשות מרבי אלעזר על רבי יוחנן [ולהיפך] מפני שכנראה דברי רבי אלעזר נאמרו בשם רבו - רבי יוחנן, ולכן יש כאן סתירה פנימית בדברי רבי יוחנן עצמו.
5.1
המשך דבריו:
אלא שלא אוכל להתעלם ממאי דמשנינן שם גברא אגברא קא רמית
דלכאורה משמע דהכוונה היא על ר"א ור' יוחנן
וא"כ הוא נמצא דזה סותר למ"ש התוספות דיומא שהבאתי דסתם מימרת ר"א ר"י רביה אמרה
מדברי הגמרא "גברא אגברא קא רמית" משמע שאין להקשות מאמורא על אמורא אפילו אם - כבסוגייתנו - מדובר על רב ותלמידו [רבי יוחנן ורבי אלעזר], וממילא מערער את ההנחה שקבע ה"יד מלאכי" - על בסיס תוס' - שתמיד דברי תלמיד נאמרו בשם רבו.
5.2
המשך דבריו:
האמנם אחר קצת ההתבוננות קא חזינא דלא מצי קאי אר"א ור' יוחנן
דהא אין שיטת התלמוד בשום דוכתא לומר גברא אגברא קא רמית על הרב עם תלמידו
הוא מבטל את הסברו בסעיף 5.1 ומסביר שאמנם יש להקשות מרב על תלמידו, ואין לדחות זאת על פי הכלל שאין להקשות מאמורא על אמורא ["גברא אגברא..."].
5.3
והוא מסביר את המחלוקת בסוגייתנו שהיא בין רב אסי לרבי אלעזר - שני תלמידי רבי יוחנן [ולא בין רב לתלמידו]:
אלא הרצון בזה דהשיב ר' אסי לר' זירא מאי קא פרכת לי מר"א הלא אי נמי נימא דבשם ר' יוחנן הוא דקאמר לה שנינו אנחנו תלמידי ר' יוחנן אנן שמיע לי מר' יוחנן הלכה כר' יהודה ואיהו שמיע ליה מר' יוחנן הלכה כר"ג ופלגינן אליבא דר' יוחנן רבינו,
כן כתבתי מדעתי הקלושה
ואחרי מופלג דרשתיהו פגשתיהו בהליכות אלי למוהר"ש אלגאזי כלל של"ג ובחידושי הגאונים על תענית כ"י ושמח לבי גם אני
5.4
ואף על גב דהריטב"א בשיטתו מפרש ליה על ר"א ור' יוחנן
הוא מביא שהריטב"א מסביר את סוגייתנו כבסעיף 5.1
5.4.1
חדושי הריטב"א מסכת תענית דף י עמוד א:
"אבל למאן דגריס ר' אלעזר אתי שפיר דר' אלעזר תלמידו של ר' יוחנן הוה והיינו סבורים דהא דר' אלעזר מדרביה היא, ופרקינן גברא אגברא קא רמית ר' אלעזר לחוד ור' יוחנן לחוד, כלומר דר' אלעזר דנפשיה היא ולא שמיע ליה מרביה"
כלומר, שלפי הריטב"א משמע שהקושיה בסוגייתנו היא מרבי אלעזר על רבי יוחנן.
וממילא סותר את ההנחה שכל דברי תלמיד הם בשם רבו אלא "רבי אלעזר לחוד ורבי יוחנן לחוד", ועל כך אמרה הגמרא "גברא אגברא קא רמית"? זאת אומרת שאין להקשות - כעיקרון - מאמורא על אמורא ואף לא מרבי יוחנן על רבי אלעזר [כי היה לו תלמיד-חבר?]
5.4.2
אנן אדברי הגאונים סמכינן ואין ספק דאי הוה שמיע ליה פירוש הגאונים לא הוה פליג עלייהו
