הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סברוה"; "לימא"

תענית ד ע"א-ע"ב

אין שואלין את הגשמים כו'. סברוה: שאלה והזכרה חדא מילתא היא,
מאן תנא? אמר רבא: רבי יהושע היא, דאמר: משעת הנחתו.
אמר ליה אביי: אפילו תימא רבי אליעזר, שאלה לחוד והזכרה לחוד.
ואיכא דאמרי:
לימא רבי יהושע היא, דאמר משעת הנחתו? - אמר רבא: אפילו תימא רבי אליעזר, שאלה לחוד והזכרה לחוד.

1.
בספר "יד אליהו" מובא שכל "סברוה" בש"ס לא נשאר למסקנה מלבד בשני מקומות בש"ס, במסכת נדרים דף יא עמוד א, ובמסכת בבא בתרא דף ב עמוד א.

1.1
ואמנם גם בסוגייתנו ההנחה ש"שאלה והזכרה חדא מילתא היא" נדחתה.

2.
בכל אופן יש לשאול מה ההבדל בין שתי הלשונות בגמרא [דעת ה"סברוה" ודעת ה"איכא שאמרי"], הרי לפי שניהם היתה הנחה שהמשנה היא כדעת רבי יהושע והמסקנה היא שהמשנה היא דווקא כרבי אליעזר.

2.1
ויש מפרשים שמשמעות הביטוי "סברוה" הוא שאין הפירוש הראשון נדחה לגמרי אלא רק שאין הכרח לפירושו.

3.
ונראה לומר, שזהו ההבדל בין שני הפירושים בסוגייתנו. לפי הפירוש הראשון שפותח בביטוי "סברוה" הכוונה היא, שבסופו של דבר אמנם ניתן לפרש כך אבל לא בהכרח, ואילו לפי ה"איכא דאמרי" השאלה מנוסחת ב"לימא רבי יהושע היא" והגמרא דוחה באותו לשון כמו שדחתה בהסבר הראשון, ובא ללמדנו שההסבר הראשון כן נדחה לגמרי, כמו בכל לשון של הנחה ראשונית שנפתחת בלשון של "לימא...", ושבסופו של דבר נדחה לגמרי.

4.
הערה:
"אביי ורבא": בלשון הראשון רבא מוזכר לפני אביי כי אביי מגיב לדברי רבא.
בלשון הראשון אביי דוחה את הצעת רבא.
ובלשון השני רבא דוחה את "סתמא דגמרא".