הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאן חכמים רבי מאיר"
ראש השנה לד ע"ב - לה ע"א
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מודים חכמים לרבן גמליאל.
ורב אמר: עדיין היא מחלוקת. שמעה [רבי] חייא בריה דרבה בר נחמני, אזל אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר חיננא. אמר ליה: הכי אמר רב: עדיין היא מחלוקת. אמר ליה: רבה בר בר חנה נמי הכי קאמר, כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא - אפליג עליה ריש לקיש, ואמר: עדיין היא מחלוקת.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן גמליאל. הלכתא - מכלל דפליגי!
כי סליק רבי אבא מימי פירשה:
מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים, והלכה מכלל דפליגי - בברכות דכל השנה.
איני? והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים! -
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מאן מודים - רבי מאיר, והלכה מכלל דפליגי - רבנן.
דתניא: ברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים - שליח ציבור מוציא הרבים ידי חובתן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כשם ששליח צבור חייב - כך כל יחיד ויחיד חייב.
מאי שנא הני? אילימא משום דנפישי קראי - והאמר רב חננאל אמר רב: כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר - שוב אינו צריך. אלא משום דאוושי ברכות.
הערה: הביטוי "מאן חכמים רבי מאיר" לא מוזכר, אלא "מאן מודים רבי מאיר"
1.
רב נחמן בר יצחק פוסק שרבי יוחנן התכוון לומר, שהלכה במשנה כרבן גמליאל שרבי מאיר מודה לו אבל חכמים חולקים עליו.
2.
נלמד מסוגייתנו שהביטוי "חכמים" שנאמר על ידי אמוראים יכול להיות מופנה כלפי התנא "רבי מאיר". ויתכן שזה דווקא רק כאשר כך מפורש בברייתא שהיו גם "חכמים" והיתה גם דעתו הנוספת "רבי מאיר". וכאשר אמורא אמר בפסיקתו שחכמים "מודים" לרבן גמליאל הוא התכוון דווקא לדעת היחיד - "רבי מאיר"!
3.
גם נלמד מסוגייתנו שלביטוי "מודים" יש גם משמעות של חזרו בהם והודו לו - ובסוגייתנו זו היתה משמעות הביטוי "מודים" בשלב הראשון של הסוגיה.
4.
הביטוי בסוף העמוד הקודם - בסיס סוגייתנו - "והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן גמליאל...." מבוסס על הכלל שהלכה במשנה צריכה לכאורה להיות כ"תנא קמא" [="חכמים"] נגד דעת היחיד של רבן גמליאל, לכן נצרך האמורא להכריע ולומר בפירוש שהלכה כרבן גמליאל, וזו סמכותו של אמורא לפסוק בפירוש במחלוקת במשנה נגד כללי ההכרעה במחלוקת תנאים!
