הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרבי יוסי"; "מעשה רב"
ראש השנה לג ע"א
אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. הא נשים - מעכבין. והתניא: אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב! -
אמר אביי: לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי ורבי שמעון.
דתניא, +ויקרא א+ דבר אל בני ישראל - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות.
מבנה הסוגיה:
1.
אין מעכבין את התינוקות מלתקוע. הא נשים - מעכבין.
הגמרא מדייקת ממשנתנו שנשים לא רשאין לתקוע בשופר.
2.
ומקשה סתירה מברייתא:
והתניא: אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע ביום טוב! -
בברייתא משמע שדין נשים שווה לדין קטנים, ולגבי שניהם נאמר שלא מונעים מהם לתקוע [אולי לא לכתחילה אבל בדיעבד אם תקעו כנראה שאין בזה עבירה. אמנם הם לא מוציאים אחרים ידי חובה].
2.1
לכאורה אין הכרח לומר שיש סתירה, והברייתא "רק" מרחיבה את הסבר המשנה ואומרת שדברי המשנה לגבי קטנים מתייחסים גם לגבי נשים ואין לדייק מהמשנה כפי שמדייקת הגמרא לעיל בסעיף 1.
3.
אמר אביי: לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי ורבי שמעון.
אביי קובע שהמשנה והברייתא תלויים במחלוקת תנאים במקום אחר ובדין אחר.
4.
ברייתא שניה:
דתניא, +ויקרא א+ דבר אל בני ישראל - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות.
רבי יהודה סובר שנשים לא סומכות על קורבן מרצונן [הן אינן חייבות בכך] וזהו דין עקרוני, ומתאים לדיוק ממשנתנו - בסעיף 1 - שנשים אינן תוקעות בשופר [שפטורות ממנו מדין "מצות עשה שהזמן גרמא"].
ורבי יוסי ורבי שמעון - כברייתא בסוגייתנו.
5.
כעיקרון יש לפסוק כמשנה נגד ברייתא, וממילא כרבי יהודה בברייתא השניה.
מצד שני, שני תנאים - רבי יוסי ורבי שמעון - בברייתא חולקים על רבי יהודה והלכה צריכה להיות כמותם, וגם רבי יוסי בלבד נגד רבי יהודה, הכלל הוא, שהלכה כמותו - כרבי יוסי.
5.1
יש בש"ס כמה מקורות שהברייתא בסוגייתנו מצוטטת בלי שמו של "רבי יהודה" אלא כ"תנא קמא", ולפי תוס' כאן משמע שהלכה כרבי יוסי נגד תנא קמא.
6.
תוספות מסכת ראש השנה דף לג עמוד א
הא רבי יהודה הא רבי יוסי - אומר ר"ת אף על גב דסתם מתניתין כרבי יהודה הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו
משנתנו מוגדרת כ"סתם משנה" והכלל הוא שהלכה כסתם משנה. ולפי סוגייתנו יוצא שמשנתנו היא כדעת רבי יהודה בברייתא, ולכן הלכה צריכה להיות כמותו [הערה: הדין במשנתנו מוגדר כ"סתם משנה" למרות שהדין המסויים נלמד מתוך דיוק במשנה - ראה לעיל בסעיף 2.1]. בכל זאת פוסק רבנו תם כרבי יוסי מפני שנימוקו עימו. משמע מדבריו שהכלל שהלכה כרבי יוסי תקף גם אם הוא לא אומר במפורש את הנימוק עצמו. ויותר מכך יוצא, שהלכה כרבי יוסי אף נגד "סתם משנה"! ולא זו אף זו, הלכה כרבי יוסי אף נגד "סתם משנה" + רבי יהודה!
6.1
הוכחה לנ"ל:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלא:
הלכה כר' יוסי מחבירו, דע דלמאן דס"ל הלכה כר' יוסי אפילו מחביריו אין חילוק בין כשהחולקים עליו מפורשים בשמותם לכשאינם מפורשין וסתם ר' כוותייהו דבכולהו גווני לדידהו הלכה כר"י משום דנימוקו עמו
וכמו שנראה בהדיא בפרק שבועת העדות [שבועות דף ל"ה ב'] דעל מה דפליג ר"י אסתם ברייתא הוצרך שמואל לאשמועינן דאין הלכה כר"י בהא אע"ג דנימוקו עמו ע"ש בתוס' אלמא דאף נגד הסתם הלכה כוותיה למאן דאית ליה דהלכה כוותיה אפילו מחביריו וכ"ש למאן דגריס שם בשבועות הלכה כר"י ע"ש ...
מדבריו יוצא שיש 3 שיטות:
הלכה כרבי יסי מחברו
הלכה כרבי יוסי מחבריו
הלכה כרבי יוסי אפי' נגד "סתם משנה"
ראה גם את הערתנו לעיל בסוף סעיף 6, שהלכה כרבי יוסי נגד סתם משנה +רבי יהודה.
6.2
המשך דברי תוס':
סיבה נוספת לפסוק כרבי יוסי:
ומעשה רב דהמוצא תפלין (עירובין דף צו. ושם) מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ואשתו של יונה שהיתה עולה לרגל וההוא עובדא דפרק אין דורשין (חגיגה דף טז: ושם) דהבאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים ומותרות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אף על גב דפטורות מן דבר המצוה ההיא ומתעסקות בהן כמו מיכל בת כושי שהיתה גם מברכת
סיבה נוספת לפסוק כרבי יוסי - "מעשה רב", כלומר, יש בש"ס כמה מקורות שבהם מסופר על אנשים [נשים!] שנהגו למעשה כרבי יוסי.
6.3
ויש להעיר:
אולי ההסבר השני בתוס' חולק על ההסבר הראשון, וסובר שהלכה צריכה להיות כסתם משנה נגד רבי יוסי.
6.4
מה פירוש "מעשה רב". בפשטות כוונת המושג היא, שאם חכם מסויים נהג בעצמו במעשה מסויים משמע שכך הלכה, אבל קשה, שאולי כך הלכה רק לפי אותו חכם מסויים, ומדוע יש בזה כח להכריע במחלוקת תנאים!
6.5
כנראה הכוונה היא, שאם "עורך הגמרא" מביא דין באופן של "סיפור עובדתי ="מעשה" משמע שכך הוא מכריע להלכה!
7.
מכאן ואילך תוס' דין בדין ברכות על מצוות שאדם פטור מלקיימן:
ותדע דאמרינן פרק החובל (ב"ק דף פז.) אמר רב יוסף מעיקרא אמרי מאן דאמר הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן דלא מיפקדנא ועבידנא ואם במקום דפטור מן הדבר ועושהו אסור מלברך אם כן אמאי עבידנא יומא טבא והלא היה מפסיד ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה והבדלה וקדוש היום וברכות של ק"ש שחרית וערבית וכל הברכות כולן ואמרינן בפ' המניח (שם בבא קמא דף ל.) האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות ...
