סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 880
"אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים…ואנשי מעמד…"
תענית טו ע"ב
מי הם אותם אנשי מעמד. רש"י כותב: "אחד כוהנים ולויים וישראלים הקבועים ועומדים ומתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל לרצון, ועומדים שם בשעת עבודה דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו". מקורו של רש"י מדברי הגמ' בדף כ"ו. נאמר שם סדר תפילת אנשי המעמד "וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, התקינו נביאים ראשונים 24 משמרות, ולכל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים, הגיע זמן המשמר לעלות, כוהנים ולויים עולים לירושלים וישראלים שבאותו משמר מתכנסים לעריהם וקוראים במעשה בראשית.
הגאון בעל השאג"א ב"גבורת ארי" תמה על שרש"י ייחס את האיסור של שתיית יין בימים לכל אנשי המעמד כולל לויים וישראלים, טוען השאג"א: שהתורה אסרה שתית יין רק לכוהנים, לעבוד כשהם שתויי יין או פרועי ראש, כדכתיב: "אתה ובניך בגשתכם אל המזבח לשרת" אבל בלוים וישראלים לא מצאנו איסור, ורק בהמשך לגבי איסור לספר ולכבס תנן אנשי מעמד, אבל ברישא לגבי שתויי יין ופרועי ראש מנא לו לרש"י הא, ודבריו צע"ג. אבל האמת היא שכדברי רש"י מבואר מפורשות בפסקי הרמב"ם, הרמב"ם בפ"א מביאת המקדש הל' י"ז כותב כך: וכן אסור לכל אדם בין כהן בן ישראל להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי יין או שכור או פרוע ראש או קרוע בגדים אע"פ שאינו באזהרה, שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנוול. הכ"מ במקום כותב: שמקורו של הרמב"ם בסברא, אבל בהחלט יתכן שהרמב"ם גרס גם הוא כדברי רש"י במשנתינו, על מה שנא' אנשי משמר - אנשי מעמד היות והתבאר ברמב"ם בכלי המקדש: שאלו שהיו בירושלים היו עומדים על קרבנם בעזרה, נמצא שביום הם אסורים בשתית יין, ומכאן שכל הנכנס לעזרה בין אם הוא כהן או לוי או ישראל, אסור הוא בשתית יין, אלא שהרמב"ם הוסיף לדין סברא: אין זה מדין העבודה, אלא מדין כבוד המקדש, ונמצא שדברי רש"י ברורים ודברי הגבורת אר"י צ"ע מחידושו של הרמב"ם.
על דברי רמב"ם אלו מוסיף ה"אור שמח" פנינה גאונית. המשנה בסוף מסכת נזיר אומרת: נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי. שואל ה"אור שמח": נזיר - ידוע לנו שחייב לגדל פרע שער ראשו ובמיוחד, שמואל שהיה נזיר עולם, כדברי הגמ' בתחילת מס' נזיר, נמצא ששמואל היו לו שערות מעל ל' יום, והרי הרמב"ם כותב: שבין כהן ובין ישראל אסור לו להימצא בעזרה כשהוא שתוי יין או פרוע ראש, כיצד א"כ נאמר על שמואל הנביא שהיה יושב באופן קבוע בבית ה' במשכן שילה בשעה שגידל שערו. מת' האור שמח: הרמב"ם שם ממשיך "ישראל שגידל שערו עד שנעשה מחלפות ולא היה דרך ניוול ה"ז מותר להיכנס לעזרת ישראל, שהרי כל האיסור להיכנס פרוע ראש אינו אלא משום ניוול ברגע שהשיער מסודר ועשוי מחלפות שוב אין בזה איסור. מוצא ה"אור שמח" מקור לחידוש רמב"ם זה, בילקוט שמעוני על הנביא ביואל א' א' נאמר: "דבר ה' היה אל יואל בן פתואל בן שמואל". רבנן אמרי: למה נקרא שמו פתואל, שהיה מסלסל בשערו כבתולה, זאת אומרת, פתואל הוא בעצם שמואל ונקרא כך לפי שהיה שער ראשו עשוי תלתלים פתילות כבתולה, מה כוונת הילקוט בדימוי זה, אין זה אלא משום ששמואל הנביא בהיותו נזיר לא יכל לקיים את הישיבה בבית ה' אם לא שיסדר את שער ראשו בצורה של פתילות, ואז יוכל לשבת בבית ה', ומכאן הסיק הרמב"ם את חידושו: שאילולי זאת היה אסור גם עליו לשבת בבית ה', אלא כיון שעשה את שער ראשו מחלפות מותר לו לשבת בבית ה' ובאו דברי הרמב"ם אל נכון כמין חומר.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
