הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר
ראש השנה לא ע"ב
ואידך - פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק. רב פפא אמר: כרם רבעי, רב נחמן בר יצחק אמר: לשון של זהורית. רב פפא אמר: כרם רבעי, (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+: כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד, וזו היא תחומה: אילת מן (הצפון) +מסורת הש"ס: [הדרום]+, ועקרבת מן (הדרום) +מסורת הש"ס: [הצפון]+, לוד מן המערב, וירדן מן המזרח. ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא אמר רבי יוחנן: מה טעם - כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות.
אמרו לו תלמידיו: רבי, כבר נימנו חבריך עליו והתירוהו.
מאן חביריך - רבן יוחנן בן זכאי.
רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית. דתניא: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ. הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין, התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין. התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח.
רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא? - אמר לך: אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי - חבריו דרבי אליעזר מי הוה? רבו הוה! -
ואידך: כיון דתלמידים הוו - לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך.
ורב פפא, מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק? - אמר לך: אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי - בימי רבן יוחנן בן זכאי מי הוה לשון של זהורית?
והתניא: כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד.
ותניא: ארבעים שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין, אלא מאדים.
ותנן: משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי. -
ואידך: אותם ארבעים שנה דלמד - תלמיד יושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא ואסתבר טעמיה וקבעיה רביה בשמיה.
מבנה הסוגיה:
1.
הגמרא דנה בתקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי ומחפשת לרשימת התקנות תקנה נוספת. הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים בעניין:
ואידך - פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק.
2.
רב פפא אמר: כרם רבעי, רב נחמן בר יצחק אמר: לשון של זהורית.
רב פפא ורב נחמן בר יצחק נחלקו מהו הנושא המסויים שבו היתה תקנה של רבן יוחנן בן זכאי.
2.1
קצת קשה: שני אמוראים אלה חיו בסוף תקופת האמוראים, והם נחלקו מה היתה תקנת רבן יוחנן בן זכאי דורות רבים לפניהם!
ובאמת הם לא נחלקו מבחינה היסטורית ולפי ידיעותיהם, אלא מכח מקורות קדומים יותר!
3.
רב פפא אמר: כרם רבעי, (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+: כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד, וזו היא תחומה: אילת מן (הצפון) +מסורת הש"ס: [הדרום]+, ועקרבת מן (הדרום) +מסורת הש"ס: [הצפון]+, לוד מן המערב, וירדן מן המזרח. ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא אמר רבי יוחנן: מה טעם - כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות.
ותניא: כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי, וביקש רבי אליעזר להפקירו לעניים.
אמרו לו תלמידיו: רבי, כבר נימנו חבריך עליו והתירוהו.
מאן חביריך - רבן יוחנן בן זכאי.
רב פפא מוכיח מברייתא שרבן יוחנן בן זכאי התקין תקנה לגבי כרם רבעי. בברייתא נאמר שתלמידי רבי אליעזר אמרו לו שחבריו של רבי אליעזר התירו את התקנה שתיקנו. ורב פפא [או שהגמרא אומרת זאת] קובע ש"חבריך" הוא רבן יוחנן בן זכאי.
לא מובן כיצד לשון רבים של "חבריך" הוא רבן יוחנן בן זכאי? ואולי הכוונה היא שרבן יוחנן בן זכאי היה ה"ראש" וה"נשיא" של "חבריך".
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קיא, שזה רק בתלמיד-חבר.
4.
רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית. דתניא: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ. הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין, התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין. התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח.
רב נחמן בר יצחק טוען שהתקנה של רבן יוחנן בן זכאי היתה לגבי לשון הזהורית ביום הכיפורים בזמן בית המקדש. אלא שכאן קשה מניין לו שרבן יוחנן בן זכאי תיקן את התקנה!
5.
הגמרא מסבירה מדוע כל אמורא לא אמר כחברו.
רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא? - אמר לך: אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי - חבריו דרבי אליעזר מי הוה? רבו הוה! -
על רב פפא קשה, מניין שמדובר במעשה בברייתא ברבן יוחנן בן זכאי הרי רבן יוחנן בן זכאי לא היה חברו של רבי אליעזר אלא היה רבו!
6.
ואידך: כיון דתלמידים הוו - לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך.
תשובת רב פפא תהיה: תלמידי רבי אליעזר כינו את רבן יוחנן בן זכאי "חבריך" כי לא היה ראוי שיאמרו לרבי אליעזר - רבם - "רבך אמר..."! [הערה: אולי לכן אמרו לו בלשון רבים "חבריך" כי רבן יוחנן בן זכאי לא היה חבר של רבי אליעזר אלא היה רבו, ואם כבר מכנים אותו "חבר" של רבי אליעזר היה ראוי לומר בלשון רבים [כי "הלכה כרבים"].
7.
ורב פפא, מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק? - אמר לך: אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי - בימי רבן יוחנן בן זכאי מי הוה לשון של זהורית?
והתניא: כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד.
ותניא: ארבעים שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין, אלא מאדים.
ותנן: משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי. -
רב פפא לא הסביר כרב נחמן בר יצחק כי השימוש בלשון זהורית ביום הכיפורים כבר לא היה בימי רבן יוחנן בן זכאי!
8.
רב נחמן בר יצחק עונה:
ואידך: אותם ארבעים שנה דלמד - תלמיד יושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא ואסתבר טעמיה
מסכת ראש השנה דף לב עמוד א
וקבעיה רביה בשמיה.
רב נחמן בר יצחק עונה, שרבן יוחנן בן זכאי תיקן את התקנה המסויימת בעניין הזהורית כשהיה עדיין תלמיד [של הלל?] ורבו של רבן יוחנן בן זכאי הסכים לדברי תלמידו - רבן יוחנן בן זכאי - וקרא את התקנה שלו - של רבו - על שמו של רבן יוחנן בן זכאי. או נסביר שאם תלמיד אמר דין בפני רבו ורבו מסכים עימו הרי שהתקנה מזוהה עם התלמיד! כלומר, באמת רבן יוחנן בן זכאי תיקן את התקנה ועשה זאת כשהיה "צעיר" וקיבל על כך את ההסכמה מרבו!
הערה: הביטוי "קבעיה רביה בשמיה" - מופע יחידאי בש"ס!
בסוגיה המקבילה - מסכת סנהדרין דף מא: "וקבעוה בשמיה".
וראה ב"דקדוקי סופרים" שמוכיח גם מרש"י שלא גורסים בגמרא "וקבעיה רביה בשמיה", אלא "רק" "קבעיה בשמיה", ואולי הכוונה היא שהגמרא [או אולי רב נחמן בר יצחק] מייחסת את התקנה לרבן יוחנן בן זכאי.
9.
על סמך הנ"ל אולי ניתן לחדש ["חידוש"]: אולי גם כאשר הגמרא אומרת שתלמיד אמר בשם רבו בניסוח של "אמר רב... אמר רב..." הכוונה היא שבאמת התלמיד הוא זה שחידש את הדין כשהיה צעיר בפני רבו, וכשרבו הסכים לדבריו נאמרה ההלכה בשמו של התלמיד - והגמרא ניסחה זאת בניסוח של "אמר רב... אמר רב..."!
