כל מקום שיש בו בית דין
ראש השנה כט ע"ב
"משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. אמר רבי אלעזר: לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד. אמרו לו: אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין".
פירש רש"י: "אלא ביבנה - שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו, וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין, אבל לא בבית דין של עשרים ושלשה".
וקשה, הניחא לרבי אלעזר שתיקן רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום מושב סנהדרין גדולה, שכן בה תלוי קידוש החודש ורק ממנה יילמדו שיום חובת תקיעה מהתורה היום.
אלא לדברי 'אמרו לו', מה שייכות "כל מקום שיש בו בית דין" לכאן?
אלא שאמרו במסכת ברכות דף ח ע"א:
"אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד - לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא".
בתחילה: "היתה סנהדרין יושבת בירושלים, שירושלים היא אמצעיתו של עולם" (פסיקתא רבתי פיסקא י' כי תשא).
ומשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי את תקנותיו, רובן זכר למקדש. ויחד איתן לימד שמעתה כל מקום שיש בו בית דין – שם הוא מקום משכן דבר ה'. וכמו שאמרו במסכת שבת דף קלח ע"ב "כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: ... דבר ה' - זו הלכה".
