הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אין הלכה כרבי שמעון"; "אפכא" - שינוי גירסת שם חכם
ראש השנה כב ע"א
משנה. אב ובנו שראו את החדש - ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה, אלא שאם יפסל אחד מהן - יצטרף השני עם אחר. רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובין - כשרין לעדות החדש. אמר רבי יוסי: מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים, הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו. וכשבאו לפני בית דין - קבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו.
גמרא. אמר רבי לוי: מאי טעמא דרבי שמעון - דכתיב +שמות יב+ ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם... - עדות זו תהא כשרה בכם. - ורבנן: עדות זו תהא מסורה לכם. אמר רבי יוסי מעשה בטוביה הרופא כו'. אמר רב חנן בר רבא: הלכתא כרבי שמעון. אמר ליה רב הונא לרב חנן בר רבא: רבי יוסי, ומעשה, ואת אמרת הלכתא כרבי שמעון? אמר לו: והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב הלכתא כרבי שמעון, ולא אמר לי ולא מידי? - אמר ליה: היכי תנית? - אמר ליה אפכא. - אמר ליה: משום הכי לא אמר לך ולא מידי. אמר טבי בריה דמרי טבי, אמר מר עוקבא אמר שמואל: הלכתא כרבי שמעון.
מבנה הגמרא:
1.
משנה. אב ובנו שראו את החדש - ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה, אלא שאם יפסל אחד מהן - יצטרף השני עם אחר.
דעת "תנא קמא":
אב ובנו - וכן שאר קרובים מדרגה ראשונה - פסולים לשמש כשני עדים לכל דבר. המשנה מדגישה שהם באים לבית הדין לצורך מתן עדות על ראיית חידוש הלבנה כדי שאחד מהם יוכל להצטרף לעדותו של אדם זר אחר, ואז יהיו שני עדים כשרים. ראה בפרשנים דיון על כך שיש כלל שקרובים שראו עדות מסויימת כבר נפסלים לעדות, ולא נפסלים רק בשעת מתן העדות בבית הדין.
2.
רבי שמעון חולק על "תנא קמא":
רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובין - כשרין לעדות החדש.
רבי שמעון סובר שבעדות קידוש החודש יש דין מיוחד בתורה שגם קרובים כשרים להעיד [אולי הסיבה היא, כי בדרך כלל אין להם סיבה לשקר].
עד כאן נראה שצריך לפסוק כתנא קמא, כי הכלל הוא שהלכה כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק עליו - רבי שמעון.
3.
רבי יוסי מביא עדות היסטורית "מעשה...". הכלל הוא, שכל "מעשה" שמובא במשנה הרי שהוא מובא לצורך הוכחה לדין שמובא לפניו.
אמר רבי יוסי: מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים, הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו.
הכהנים נהגו כדעת רבי שמעון.
מתעוררת השאלה מה מקומם של הכהנים בקידוש החודש.
3.1
וכשבאו לפני בית דין - קבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו.
בית הדין [אלה שהיו צריכים לקדש את החודש] נהגו כדעת "תנא קמא".
3.1.1
מי אומר את "וכשבאו לפני בית דין...", גם זה המשך דברי רבי יוסי?
3.2
הערה: גם מי שטוען שבדרך כלל אין הלכה כרבי שמעון כשחולק על אחרים במשנה [בסוגייתנו הוא חולק על תנא קמא - ראה סעיף 2 לעיל] הרי שכאן ניתן לפסוק כמותו בגלל שיש לו סיוע מהכהנים [ראה על כך בהמשך].
3.3
הערה נוספת: יתכן שלהיפך, רבי שמעון ידע כיצד פעלו הכהנים לפניו והוא זה שפסק כשיטת הכהנים. ואולי במקרה כזה לא תופס הכלל שהלכה כתנא קמא נגד רבי שמעון, כי לא מדובר בסברא עצמאית של רבי שמעון!
4.
גמרא. אמר רבי לוי: מאי טעמא דרבי שמעון - דכתיב +שמות יב+ ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם... - עדות זו תהא כשרה בכם. -
ורבנן: עדות זו תהא מסורה לכם.
הגמרא מציינת את הנימוקים לדעות תנא קמא ורבי שמעון - דרשנות פסוקים בתורה! ["תנא קמא" = "רבנן"]
רבי שמעון דורש "לכם" - עדות זו תהא כשרה בכם [רש"י: "אעפ"י שהם אחים" - משה ואהרן].
מדוע הגמרא מבררת תחילה את דעת רבי שמעון ולא את דעת תנא קמא? לכאורה, משמע מכך, שהגמרא מעוניינת לפסוק כרבי שמעון [ראה בהמשך]. אבל בפשטות דעת רבי שמעון היא "חידוש" [שקרובים כשרים לעדות] ולכן יש לברר את טעמו.
5.
אמר רבי יוסי מעשה בטוביה הרופא כו'.
משמע שהגמרא מתחילה לברר את דברי רבי יוסי, אבל היא באמת לא דנה בדבריו מייד אלא מביאה את ההכרעה במחלוקת בין תנא קמא ורבי שמעון. אלא שבהמשך היא תביא הוכחה מרבי יוסי לצד מסויים במחלוקת.
6.
אמר רב חנן בר רבא: הלכתא כרבי שמעון.
האמורא [ בנו של רבא?] פוסק כרבי שמעון.
ויש להסביר: גם אם יש כללי פסיקה בין תנאים, כגון, שהלכה כתנא קמא נגד רבי שמעון הרי שרשאי אמורא להכריע במפורש נגד אותו כלל [אלא שבכל זאת יש לחפש נימוק להחלטתו. בסוגייתנו הראינו את הנימוק לעיל בסעיף 3.3 ו-4 לעיל].
7.
רב הונא מקשה:
אם רב חנן הוא בנו של רבא הידוע כחברו של אביי לא הגיוני שרב הונא - תלמידו של "רב" - שחי הרבה לפניו יקשה עליו! ולכן מתאים לומר שרב חנן בר רבא היה גם הוא תלמידו של "רב" ובדורו של רב הונא - כמוכח מההמשך. [הערה: לפי זה יוצא שהיה חכם בשם "רבא" שחי בימי "רב"!]. וראה ב"דקדוקי סופרים" שמביא גירסא: "א"ר חנן בר רבא אמר רב הלכה" - משמע בבירור שהיה תלמידו של רב.
7.1
אבל קצת קשה מההמשך שרב חנן היה צריך להוכיח מהתנהגותו של רב שכך הוא סובר - והרי לפי הגירסא הנ"ל [של ה"דקדוקי סופרים"] רב חנן אמר זאת משמו ממש משמו של רב!
7.2
אלא אם נאמר דבר חדש ["חידוש" ] שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." משמעו שהתלמיד אמר משמו של רבו אבל לא שמע ממנו בדיוק את המילים המצוטטות, אלא התלמיד אמר את ההלכה כפי שהבין את כוונת רבו!
אמר ליה רב הונא לרב חנן בר רבא: רבי יוסי, ומעשה, ואת אמרת הלכתא כרבי שמעון?
הרי רבי יוסי הביא "מעשה", שבסופו של דבר בית הדין קבע כדעת תנא קמא ולא כדעת רבי שמעון. קושיית רב הונא היא מהכרעת בית הדין ולא מהכרעת הכהנים שפסקו כרבי שמעון!
8.
משיב רב חנן בנו של רבא:
אמר לו: והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב הלכתא כרבי שמעון, ולא אמר לי ולא מידי? -
"רב" שמע ממנו את הפסק כרבי שמעון ושתק. ומשמע משתיקת רב שהוא מסכים לפסק זה.
וקשה: ומה בכך שרב הסכים, הרי עדיין קושיית רב הונא עומדת במקומה, אלא אם נאמר שלרב יש סמכות לחלוק על משנה - על ה"מעשה" שהביא רבי יוסי ["רב תנא הוא ופליג"].
9.
אמר ליה: היכי תנית? -
רב הונא כנראה לא מסכים לאפשרות שרב פסק כרבי שמעון ובניגוד לדעת בית הדין שמובא ב"מעשה" של רבי יוסי ולכן שאל את רב חנן: כיצד רב חנן הציג את עמדת תנא קמא ואת דעת רבי שמעון. והוא ענה לו "אפכא", כלומר דעת רבי שמעון במשנתנו היא באמת דעת תנא קמא ולהיפך, ולכן יוצא, ש"רב" הסכים לדעת "תנא קמא" במשנה [שלפני ה"אפכא"] וזה מתאים לשיטת בית הדין שב"מעשה" של רבי יוסי.
אמר ליה אפכא. -
אמר ליה: משום הכי לא אמר לך ולא מידי.
10.
אמר טבי בריה דמרי טבי, אמר מר עוקבא אמר שמואל: הלכתא כרבי שמעון.
הגמרא מביאה פסק הלכה - בשם שמואל - כרבי שמעון. כנראה שכוונת הגמרא גם כאן שיש לעשות "איפכא", כלומר, שדעת רבי שמעון היא למעשה דעת תנא קמא בגירסת משנתנו ולכן הלכה כמותו.
10.1
ויש גירסא כאן ["מתיבתא", הערה יג] "ואין הלכתא כרבי שמעון" וזה מתאים למשנה בגירסתה שלפנינו ולא כ"אפכא", [כי ה"אפכא" היה רק על ידי רב חנן שאמר ל"רב"] ולכן אין הלכה כרבי שמעון.
11.
רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ב הלכה א:
אין כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראויים להעיד בכל דבר ודבר, אבל נשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין, אב ובנו שראו את הירח ילכו לבית דין להעיד, לא מפני שעדות החדש כשרה א בקרובים אלא שאם ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות יצטרף השני עם אחר ויעיד, וכל הפסול לעדות מדברי סופרים אף על פי שהוא כשר מן התורה פסול לעדות החדש.
11.1
הגהות מיימוניות הלכות קידוש החודש פרק ב הלכה א
[א] פ"ק דר"ה כר' יוסי ודלא כרבי שמעון דשרי בקרובים, ע"כ:
הוא מכריע כגירסת המשנה, וממילא אין הלכה כרבי שמעון, או שמכריע כשמואל אם היתה לפניו גירסת משנתנו או שפסק כרב וכרבי שמעון לפי גירסת ה"אפכא".
12.
הערה: השאלה היא אם משנים את גירסת המשנה לפי מה שידוע לנו לגבי פסק ההלכה שהלכה כרבי שמעון או שאין הלכה כרבי שמעון. אולי פסק
ההלכה היה ידוע במסורת, וחכמים קבעו לפי זה את שם החכם כדי שיתאים לכללי ההכרעה בין התנאים.
13.
במסכת בבא בתרא יש סוגיה דומה ושם אומר הרשב"ם:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף סה עמוד א:
אמר ליה איפכא - לר' עקיבא בעין רעה ולרבנן בעין יפה
וגמרא הוא דקמפרש דאיפכא הוה תני רב ירמיה
ומיהו איהו לא אמר לרב הונא לשון זה איפכא תנינא שאם היה יודע שאין רב הונא שונה כמותו לא היה לו לתמוה דהיינו הך דבין לרב הונא בין לרב ירמיה הלכתא דבעין רעה מוכר.
יתכן שגם בסוגייתנו מי שאמר את ה"אפכא" ["איפכא"] הוא ה"סתמא דגמרא" [ובלשון הרשב"ם "גמרא הוא..."]
