תיקון – לחיים (דף חי)
ראש השנה יח ע"א
"(שמואל א' כה, לח) וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל, [עשרה ימים] מאי עבידתייהו? אמר רב יהודה אמר רב: כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד".
פירש רש"י: "כנגד עשרה לגימות - עשרה עבדים שלח לו דוד, כדמפרש בקרא (שמואל א כה, ה וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים), ונתן להם סעודה אחת (מהרש"א: שם ט וַיָּנוּחוּ), לפיכך נִתְלוּ לו עשרה ימים".
מכאן סמך למנהג לחלק משקה בבית הכנסת אחר תפילת שחרית ביום הזכרון לאב ואם, ואמירת 'לחיים'. כי מצוה לערוך אז חשבון נפש, כעין דברי רבי יהושע בן קרחה בבראשית רבה פרשת תולדות פרשה סה: "הגיע אדם לפרק אבותיו קודם חמש שנים ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה". ונתינת לגימה לקהל מישראל מרבה חיים.
ומדוע נקראת נתינה זו "תיקון"?
היה אומר הרב שלמה בנימין אשלג בנו של בעל הסולם, שזהו תיקון לחטא אדם הראשון.
שהרי אמר הלל במסכת שבת דף לא ע"א: "דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא". וקשה, הניחא מצוות בין אדם לחברו, אך כיצד כלולות בזה מצוות בין אדם למקום? אותה קושיה בדיוק קשה על דברי הספרא קדושים פרשה ב, ד; והירושלמי מסכת נדרים פרק ט ה"ד: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה".
אלא שכל העבירות תלויות בכך שהאדם שם לנגד עיניו את הנאת עצמו, ובזה יסוד חטא אדם הראשון. וכל המצוות תלויות בכך שהוא רואה את הזולת, בין בשר ודם ובין שוכן מרום, ובזה התיקון.
ובמסכת סוכה דף מה ע"ב (וכן במסכת סנהדרין דף צז ע"ב) אמרו:
"ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן. - ומי זוטרי כולי האי? והא אמר רבא: תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא, שנאמר סביב שמונה עשר אלף! ...לא קשיא: הא - דעיילי בבר, הא - דעיילי בלא בר".
ופירש במהרש"א בשם הערוך "דעיילי בבר" - צדיק שנכנס עם בנו הצדיק, כי בר הוא בן. לפי זה מבואר מה שמברכים שתהיה עליה לנשמה כשהבן מביא לבית הכנסת "תיקון", כי בן עליה אמיתי הוא כאשר גם מעשיו בצדקות וגם מעשי בנו בצדקות מכוחו.
