סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 878
 

"ואילו טל לא מיעצר"

תענית ג ע"א

תוס' מביאים מכאן דיוק נפלא. בספר שופטים ו. לפני שגדעון יצא להילחם במדין, עשה נסיון לדעת אם ה' יצליח דרכו, וכך נאמר שם "ויאמר גדעון אל האלקים אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג את גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת ויהי כן, וישכם ממחרת ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים. ויאמר גדעון אל האלוקים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם, אנסה נא רק הפעם בגזה יהי נא חרב אל הגזה לבדה, ועל כל הארץ יהיה טל, ויעש אלקים כן בלילה ההוא, ויהי חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל".

תוס' מבחינים בשינוי לשון בין הניסוי הראשון לשני. בניסוי הראשון כשאמר על הגזה יהיה טל ועל כל הארץ יהיה חורב נאמר "ויהי כן", ואילו בנסוי השני כשאמר על הגזה חורב ועל כל הארץ יהיה טל נאמר: "ויעש אלקים כן". מדוע מוזכר שמו של הקב"ה רק בניסיון השני ולא בניסיון הראשון.

מסבירים תוס': שאין הקב"ה מייחד את שמו על הקללה אלא על הברכה, כפי שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", כאשר על הגזה לבד יש טל ועל כל הארץ חורב הרי זו קללה, הטל יש בו ברכה לכל האילנות והצמחים, כאשר הקב"ה מקיים את בקשתו של גדעון שעל כל הארץ יהיה חורב לא מזכיר את שמו, משום הקללה שבבקשה זו, משא"כ בנסיון השני שבקשתו של גדעון היא שעל כל הארץ יהיה טל ורק בגזה יהי חורב, שם מוזכר שמו של הקב"ה, הטל כאשר הוא נמצא על כל הארץ, יש בו ברכה. תוס' ממשיכים להוכיח את היסוד הנפלא הזה מפסוק נוסף. נאמר: "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה", לגבי האור נזכר שם ה', וכן בחמשה דברות אחרונות מ"לא תרצח", והילך לא הזכיר ה', ותוס' מסיימים במשל: למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית, זולתי בית הכסא מקום הטינוף.

ראייתם של תוס' מהפסוק: "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה", משמעותה הפשוטה היא, שהיה על הפסוק לומר: "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא אלקים לילה, מדוע לא מוזכר שמו של הקב"ה על הלילה, אין זאת אלא משום שאין הקב"ה מייחד שמו אלא על הטובה ולא על הרעה. אבל ראיה זו צריכה עיון: מדוע שייאמר שוב שמו של הקב"ה, והרי הפסוק דרכו לקצר ולא להאריך, מה מקרא חסר באומרו "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה, והרי פסוקים רבים בתנ"ך כתובים בצורה הזו כשאלקים המוזכר בתחילת הפסוק מתייחס לכל הדברים המפורטים, וכיצד ניתן ללמוד ממה שהתורה לא ייתרה בלשונה, את היסוד שתוס' רוצים להוכיח. בספר "רצוף אהבה" מופיע תירוץ נפלא לקושיא זו: בעצם תוס' מתכוונים בראייתם למהלך אחר לגמרי, הרי הקב"ה יצר תחילה את הלילה ורק אח"כ את היום, כפי שנאמר: "ויהי ערב ויהיה בקר יום אחד", והגמ' בברכות בדף ב. אומרת: שהתנא של המשנה נקט את דיני ק"ש של ערבית לפני ק"ש של שחרית, משום הלמוד מברייתו של עולם, ערבית קודם לשחרית, הרי שבעצם בבריאה קדם הלילה ליום, ומדוע לא נאמר בפסוק: "ויקרא אלקים לחשך לילה ולאור קרא יום. אמנם אין צורך לכפול את שמו של הקב"ה, אבל היה על הפסוק להתחיל בלילה ולסיים ביום, כברייתו של עולם, אין זאת אלא משום שאין הקב"ה חפץ לייחד את שמו על הרעה, ואילו היה כותב את סדר קריאת השמות כסדר הבריאה, היה נכתב שמו של ה' על הלילה, ואין הקב"ה חפץ בכך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ולכן היפך הכתוב את סדר הבריאה, והתחיל "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה", ומעתה לא נתייחד שמו של הקב"ה על הלילה.

תירוץ שני מופיע בספר "יפה תואר": בעצם יש בפסוק תיבה מיותרת. נאמר בפסוק: "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה, תיבת קרא המתייחסת לחשך לכאורה מיותרת, היה על הפסוק לומר כך "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך לילה, מדוע צריך הפסוק לחזור ולומר ולחשך קרא לילה, אין זאת אלא משום, שאילו היה נאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך לילה, היתה מתייחסת קריאתו של אלקים ליום וללילה בשווה, ויקרא אלקים ככותרת לאור יום, ולחושך לילה, והרי הקב"ה אינו מעוניין שיתייחד שמו על הלילה, ולכן הוסיף הפסוק תיבת קרא, כדי להפריד את קריאת החשך מהלילה מראש הפסוק, מויקרא אלקים, וכך אנו קוראים בפסוק: ויקרא אלקים לאור יום, ולחשך קרא לילה. כשתיבת קרא מפרידה את שמו של אלקים מן הלילה, וכך מתבארים דברי התוס' כמין חומר.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)