הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הטבע משועבד לתורתנו הקדושה
ראש השנה טו ע"א
בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי - אתרוג, ראש השנה שלו אימתי? - אמר ליה: שבט. - שבט דחדשים או שבט דתקופה? - אמר ליה: דחדשים. בעא מיניה רבא מרב נחמן, ואמרי לה רבי יוחנן מרבי ינאי: היתה שנה מעוברת, מהו? אמר ליה: הלך אחר רוב שנים
1.
תוספות מסכת ראש השנה דף טו עמוד א:
דחדשים - אף על גב שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים לג) ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה.
נקבע בגמרא שראש השנה של אתרוג הוא בשבט - לפי חודשי הלבנה [קשור לחנטה שמבטאת מצב של בישול הפרי].
וכך גם לגבי שאר הפירות [תוס' ד"ה "או"].
תוס' מדגיש שבישול הפירות מושפע מהעובדה שישראל מונין ללבנה!
2.
ועל זה מובא ב"חתם סופר":
שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן יד:
אבל האמת יורה דרכו כי זה הכל נבנה על כללא דכייל ירושלמי לאל גומר עלי ומייתי לי' ש"ך סי' קפ"ט סקי"ג, והשרש דהטבע משועבדת לתורתינו הקדושה,
ובתולה שנבעלה אף על פי שעפ"י טבע כבר גדלה זמן הראוי שלא יחזרו בתוליה מ"מ כיון שעיברו ב"ד החדש הטבע משועבדת לתורה והוחלש כחה וחוזרת בתוליה,
וכן מי שנעשה בן י"ג שנה ויום א' עפ"י טבע חזקה שהביא ב' שערות ונמלכו ב"ד ועיברו אפילו בדקנו ומוצאים בו שערות הרי הם שומא ואם כבר אכל חלב ונתחייב חטאת או מלקות נפטר מחיובו ע"י עיבור ב"ד,
וכן בן ט' שנים לביאה וכדומה,
וכל זה ביאר להדיא בתשו' מהר"י מינץ סי' ט' דמייתי ש"ך הנ"ל ונאריך בדבריו לקמן אי"ה, והיינו דחידש לן ר"פ בסנהדרין הנ"ל שמע מינה שתא בתר ירחא אזיל דהוה סד"א דמטעם לאל גומר עלי ישתנו העתים ג"כ קמ"ל כיון שזה אינו נוגע לתורה משום הכי עולם כמנהגו נוהג לענין קור וחום,
2.1
והוא מביא את דברי רבי יוחנן בסוגייתנו:
ומשו"ה מספקא לי' לר' יוחנן בר"ה דף ט"ו הנ"ל כיון דשתא בתר ירחא אזיל וצינה וקור במקומו עומד א"כ אין האילנות חונטים בט"ו בשבט דלבנה אלא בט"ו דחמה,
ופשיט לי' דלא כן הוא אלא כיון דזה דבר הנוגע לתורתינו הקדושה משועבדת הטבע לתורה ודיניה, וחונטים האילנות כמו ברוב השנים בשבט הסמוך לטבת, ומי שאמר לשמן וידליק אומר לחומץ וידליק והקור לא יזיק, והיינו דכ' תוס' ישראל מונין ללבנה
והטבע משועבדת לה:
המשפט האחרון לא של דברי התוס'.
יש להעיר שהביטוי "כמו ברוב השנים" אין הכוונה שמתחשבים רק ברוב המקרים כפי שמתרחשים ברוב השנים [מחוסר ברירה], אלא כוונתו היא, שהמקרים שהם במיעוט משתנה טבעם בהתאמה למה שנכון ברוב השנים".
2.2
והוא ממשיך לדון בעניין אדר ראשון ואדר שני לעניין בר מצוה ודינים נוספים:
ומה"ט פשיטא לי' למהר"י מינץ סי' ט' דתינוק הנולד באדר ראשון וכשעברו י"ג שנים ונכנס לשנת י"ד היא פשוטה נעשה בר מצוה באדר ולא בשבט, אף על גב שבשבט כבר עברו עליו זמן שראוי להיות שערותיו מבושלות כראוי מ"מ לאל גומר עליו,
וכתב הרי כמה בני י"ג עברו עליהם ה' עיבורים בי"ג שנים וכמה עברו עליהם רק ד' עיבורים ומ"מ הכל חד מטעם הנ"ל,
ועוד פשט התם הוא הדין נמי מי שנולד בשנה פשוטה ושנת י"ד שלו מעוברת נעשה בר מצוה באדר שני ואדר הראשון כמאן דליתא ומובלע באדר הראשון דלענין זה שני החדשים כאחד חשיבי,
וכ"כ בירושלמי דמסכת מגילה הראשון תוספת והשני עיקר ומייתי לי' פר"ח א"ח סי' נ"ה סק"י, באופן דאדר הראשון איננו לא שבט ולא אדר והכל מטעם הנ"ל:
והוא ממשיך לדון בדבר!
2.3
מעניין:
הפסוק שמובא בדבריו:
תהלים פרק נז פסוק ג
אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי:
מלבי"ם תהלים פרק נז פסוק ג
(ג) אקרא לאלהים עליון, כן אקרא לאלהים מצד שהוא עליון,
ר"ל ראשית כל הסבות, והסבה הראשונה לכל דבר, וכן אקרא לאל גומר עלי, מצד שהוא גם הגומר והוא הסבה האחרונה ג"כ לכל הדברים:
כלומר, הקב"ה הוא הסיבה הראשונה והוא הסיבה האחרונה. מתאים לרעיון הכללי שבסעיפים לעיל.
3.
ומקור נוסף שמביא דוגמאות נוספות לעיקרון שהובא לעיל:
דף על הדף ראש השנה דף טז עמוד ב:
והנה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ו') כתב טעם חדש במצות קבלת פני רבו ברגל,
שכתב דכיון שקדושת המועדות מסורות להחכמים כדאיתא בברכות דף מט א) מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים, מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים, שוב חייבים אנחנו להקביל פני החכמים בהרגל, עיין שם.
והיינו שיש כח ביד בחכמים סמוכין לקבוע החדשים והמועדות, כדאיתא בר"ה (ראש השנה דף כה א) אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין.
וכן אין בית דין של מעלה נכנסין לדין בראש השנה אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש כדאמרינן בר"ה (ראש השנה דף ח א),
וע"י קידוש החדש של בית דין ועיבור השנה שלהם, קטן נעשה גדול והוא מתחייב במצות כדמבואר בשו"ע או"ח (סימן נ"ה סע"י),
וכן אי לא קידשו בית דין את החדש ליכא משום חילול יוה"כ כמ"ש הריטב"א בחולין דף קא ב).
ובמדרש רבה (פרשת דברים) איתא, א"ר יוחנן כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא לומר אימתי ר"ה ואימתי יוה"כ, הקדוש ברוך הוא אומר להם לי אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, עיין שם.
ואפילו שינוי הטבע שייך ע"י בית דין, כדאיתא בירושלמי דכתובות (פרק א' הלכה ב') בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין בית דין לעברו, הבתולין חוזרין, ואם לאו אין הבתולין חוזרין עיין שם.
ואנו חייבים לקבל פני החכמים ברגל כדי להראות ולהודות שקביעת וקדושת הרגל נמסר להחכמים. עכ"ד.
