רבי עקיבא אסתפק
ראש השנה יד ע"ב
"ומי עבדינן כתרי חומרי? והתניא: ... והרוצה לעשות... מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא: אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון! - רבי עקיבא גמריה אסתפק ליה, ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט אמרו אי בחמשה עשר בשבט אמרו".
קשה, הכיצד לא היה בקי רבי עקיבא במשנה מפורשת? ואין לומר שאותו מעשה היה בהיותו עדיין עם הארץ, שאם כן כיצד מקשה עליו הגמרא מברייתא, הלא אין הכל בקיאים בברייתות כבמשניות!
אלא שאמרו במדרש ויקרא רבה (פרשה כט, א) שלרבי אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם, כלומר האור. היות והאדם נברא בראש השנה, ששה ימים מאוחר יותר. לפיכך לרבי יהושע נברא האור בעשרים וחמשה באדר. וכתב המהר"ל בספר נר מצוה שבזמן בריאת האור היו האור והחושך שוים, והיום והלילה באורך שווה. ומקרא מלא בקהלת ז, יד גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. לפיכך אומר המהר"ל שבין לרבי אליעזר ובין לרבי יהושע בעשרים וחמשה בכסליו זהו הזמן שהחושך בשיא התגברותו, ואז חל המהפך והאור מתחיל להתגבר על החושך.
ובמסכת עבודה זרה דף ח ע"א מבואר שזמן זה היה יום טוב כבר אצל אדם הראשון:
"מתני'. ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא... גמ'. אמר רב חנן בר רבא: קלנדא - ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא - ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו'. ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים".
ואמרו במסכת שבת דף כא ע"ב: "תנו רבנן: ... והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך".
על פי האמור מבואר טעמם של בית הלל, שהחל מיום החציון מוסיף האור והולך, וכך גם ראוי להדליק.
ומה טעמם של בית שמאי?
אלא שלבית הלל ימי החנוכה מקבילים לקלנדא, שחל ח' ימים אחר תקופה. ואילו לבית שמאי ימי החנוכה מקבילים לסטרנורא, ומדליקים בהם נוּרָא ח' ימים לפני תקופה, ולפיכך חל יום החציון בזאת חנוכה.
וכיון שלבית שמאי יום התקופה מאוחר יותר, גם הזמן שיצאו בו רוב גשמי שנה אמור להיות מאוחר יותר, ואיתו ראש השנה לאילן. מכאן שהיתה לרבי עקיבא סיבה טובה לחשוש ולסבור שמא מוחלפת השיטה, ובית הלל הם שדעתם באחד בשבט.
ומה הטעם אם כן שלבית שמאי ראש השנה לאילן בכל זאת מוקדם יותר?
אלא שמועד ראש השנה לאילן אינו תלוי רק בזמן התקופה המדויק.
לשון המשנה בדף ב ע"א: "באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי". ופירש רב אשי בדף ח ע"א: "ארבע ראשי השנים הם שהן בארבע ראשי חדשים". ראשי השנים הם ימי דין, וראויים הם להיות ביום כיסוי מאור הלבנה דוקא. כך הוא "כדברי בית שמאי" דוקא, שמידתם מידת הדין כדברי הזוהר פרשת פנחס דף רמה ע"א: אָמַר רַעְיָא מְהֵימְנָא, הִלֵל וְשַׁמַּאי, דְּאָתוּן, חַד מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, וְחַד מִסִּטְרָא דְּדִינָא, דְּאִינּוּן חֶסֶד וּגְבוּרָה, דַּרְגִּין דְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַתּוּן מִגִּזְעַיְיהוּ.
ואילו לבית הלל שמידתם מידת הרחמים, ט"ו בשבט מועד הוא – חג האילנות, והוא חל במילוי הלבנה כשאר המועדים. וכך תיאר בן סירא (פרק נ, ו) את הכהן הגדול בצאתו מבית לפרוכת: "כהילל בן שחר מציץ מענן, וכירח במלוא תפארתו".
